פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
3514/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
משרד הביטחון-קצין התגמולים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה שניתן ביום 22.3.09 ע"י סגן הנשיא גריל והשופטים גרשון
ווילנר בתיק ע"א 5076/07
בשם המבקש:
עו"ד אבינו ביבר
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטים גרשון ווילנר) מיום 22.3.09 בתיק ע"א 5076/07, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעור בחיפה (השופט פלאח וחברי הועדה ד"ר וליש וד"ר זילברמן), מיום 25.11.07 בע"נ 278/01.
עובדות והליכים
ב.
המבקש, יליד 1980, התגייס לשירות סדיר בשנת 1998 בפרופיל רפואי 82, שובץ בבסיס הטכני של חיל האויר, ולאחר מכן הועבר לשרת כנהג ביחידת נ"מ בהר מירון. החל מחודש נובמבר 1999 טופל המבקש על ידי פסיכולוג צבאי, לאחר שסבל מחרדות, דיכאון, בלבול, חוסר אונים ולחץ נפשי. ביום 29.3.00 אושפז במצב פסיכוטי, אובחן כחולה סכיזופרניה ושוחרר בגין מחלתו על רקע נפשי. המבקש הגיש תביעה לקצין התגמולים (להלן המשיב ) להכרת זכות לפי לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959; ביום 13.9.01 נדחתה התביעה בהסתמך על חוות דעת פסיכיאטרית, כי אין קשר של גרימה בין מחלתו לשירותו הצבאי.
ג.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור, ובגדרו טען כי תנאי שירותו והלחצים בהם היה נתון בגינם גרמו למחלתו הנפשית. נאמר, כי התפקיד אותו מילא, כנהג בגבול הצפון, העמיד אותו בלחצים רבים ללא אפשרות נאותה של מנוחה ואכילה. כן נטען, כי המבקש לא היה מתאים לתפקידו ולכן היה שרוי במתח מתמיד, שהשפיע לרעה על מצבו הנפשי. המבקש טען, כי מצבו הידרדר באופן ניכר בעקבות שני אירועים בהם היה מעורב: האחד, במקרה בו תעה בדרכו כשנהג ברכב צבאי וננזף קשות על ידי מפקדו, והאחר- כשנפלו עליו לוחות בידוד במשקל של כמאה קילוגרם אשר כמעט וגרמו למותו. הוסף, כי השהות הממושכת בתנאי שדה בגבול הצפון חשפה אותו לסכנות רבות וגרמו לו מתח נפשי, חרדות ופחדים. ועדת הערעור קבעה, כי המבקש לא עמד במאזן ההסתברויות להוכיח כי מחלתו נגרמה בשל שירותו הצבאי. הועדה אימצה את חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המשיב, לפיה אין קשר בין השירות הצבאי למחלה. זו הועדפה על חוות דעת שהגיש המבקש. נאמר, כי המבקש סובל מקשיים נפשיים ומפחדים עוד מגיל צעיר, וחוה קשיים במסגרות חברתיות ומשפחתיות, ועל כן אין לתלות בשירות הצבאי את גורם המחלה. במסגרת פסק הדין צויין, כי אמינותם של חלק מהאירועים אותם תיאר המבקש מוטלת בספק.
על כן נדחה הערעור.
ד.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, בנימוק כי טענות המערער הופנו נגד קביעות עובדתיות של הועדה, שאין מקום להידרש להן בערכאת הערעור, אשר מוגבלת בחוק דנא לנקודה משפטית (סעיף 34 (א) לחוק הנכים). בית המשפט קבע, כי בשיקול דעתה של הועדה לא חל פגם המצדיק התערבות, וזו צדקה משהעדיפה את חוות הדעת מטעם המשיב. הוסבר, כי חוות הדעת מטעם המשיב מתיישבת היטב עם חומר הראיות ועברו הרפואי של המבקש, שלא כחוות הדעת מטעמו. גם במסגרת פסק דין זה ציין בית המשפט את שאלת האמינות, נוכח העובדה שבתצהירי המבקש תוארו אירועים שאינם מעוגנים בחומר הראיות ובתיק הרפואי.
ה.
בבקשה הנוכחית קובל המבקש על הליך מתן פסק דינה של ועדת הערעור. נטען, כי יושב ראש הועדה שכתב את פסק הדין, לא התרשם באופן ישיר מהמערער ומהעדים במשפט, שכן החליף את קודמתו, שפרשה לגמלאות, לאחר שלב הראיות. נטען, כי על בית המשפט המחוזי היה להחזיר את התיק להרכב המקורי למתן פסק דין. כן נטען נגד קביעות בית המשפט, ובין היתר על כך ששקל את ההיבט הרפואי בלבד ולא את הקשר הסיבתי - משפטי בנידון. נאמר כי כיון שהמחלה התפרצה במהלך השירות הצבאי, הרי על פי פסיקת בית משפט זה (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט , פ"ד מה (5) 203) יש לראותה כאילו נגרמה עקב השירות. כן הוסף, על סמך הפסיקה, כי האירועים החריגים אליהם נחשף המבקש במהלך שירותו גרמו לפריצת מחלתו (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן , פ"ד נו (5) 732), וכי האפשרות שזו יכלה להיגרם גם בנסיבות אחרות איננה שוללת את הקשר הסיבתי בין השירות למחלה.
הכרעה
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה, וזאת עם כל הצער על חוליו של המבקש. אדרש תחילה לטענה באשר לחילופי המותב בועדת הערעור. חילופי שופטים בתיקים יארעו מדי פעם, אם בגלל פרישה לגמלאות אם מסיבות מוסדיות או אישיות. אכן, שעה שמדובר בהערכת ראיות, באופן בולט יותר מאשר בהליך ערעור, רצוי מאוד כי המותב ששמע את הראיות יהיה גם המכריע. ואולם, לעתים אין מנוס מחילופי מותב, וכך אירע בענייננו עם פרישת יושבת ראש הועדה. על כן אין לקבל טענה זו.
ז.
ולעיצומם של דברים: ראש לכל, זכות הערעור בגלגול ראשון, ולא כל שכן רשות ערעור בגלגול נוסף, מותנות על פי קביעת המחוקק בנקודה משפטית (סעיף 34(א) לחוק). הועדה הרפואית ובית המשפט המחוזי התייחסו הן לצדדים העובדתיים והרפואיים של המקרה, ולא מצאו לנכון להכיר בקשר הסיבתי בין השירות הצבאי למחלת המבקש. חוששני כי אין בבקשה הנוכחית דבר המצביע על שאלה משפטית או ציבורית שמסוגה, על פי ההלכה הנוהגת, נשקלת רשות לגלגול ערעורי נוסף (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). בא כוחו המלומד של המבקש עותר לעטות על התיק אדרת משפטית, וכמובן בהליכים בעלי צביון משפטי, בטריבונל שיפוטי כזה או אחר, ניתן תדיר לטעון טענות בעלות אופי משפטי. אך השאלה היא הרכיב הדומיננטי, ובמקרה דנא המדובר בנושא שעיקרו עובדתי במובהק, ואינו מעלה שאלה משפטית של ממש (ראו ע"א 2989/95 מרים קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים , פ"ד נא(4) 687, 695; ע"א 8526/96 מדינת ישראל נ' פלוני ואח' (לא פורסם)) וקל וחומר שבגלגול שלישי (ראו רע"א 2926/09 פלונית נ' קצין התגמולים (לא פורסם); בע"מ 9940/07 פלונית נ' פלונית (לא פורסם)).
ח.
אין מקום איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, ח' סיון תשס"ט
(31.5.09).
ש ו פ ט