פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2357/20
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. אמיר גרוס כבירי
2. תמר כבירי
נ ג ד
המשיבים:
1. קוגיטו קפיטל אס. אם. אי שותפות מוגבלת
2. קוגיטו קפיטל שותף כללי בע"מ
3. עו"ד עופר שפירא בתפקידו
ככונס נכסים על הנכסים המשועבדים
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה"פ
45570-03-17 מיום 9.3.2020, שניתנה על-ידי כב' השופטת א' לושי-עבודי ובקשה
לעיכוב ביצוע
תאריך הישיבה:
י' באייר התש"ף (4.5.2020)
בשם המבקשים:
עו"ד עדי בראונשטיין
בשם המשיבים:
עו"ד עופר שפירא;
עו"ד רן קרן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) בה"פ 45570-03-17 מיום 9.3.2020 בגדרה נקבע כי הליכי מימוש הדירות שבנדון יימשכו כסדרם.
2.
אציין בקצרה כי המחלוקת שבין הצדדים המתנהלת בבית המשפט המחוזי עוסקת במימוש דירות מגורים ששועבדו להבטחת הלוואה שנטלו המבקשים מהמשיבות 2-1. במסגרת ההתדיינות, בהחלטה מיום 10.7.2019 אפשר בית המשפט המחוזי למבקשים לפדות את דירות המגורים בתמורה לסך של 4,650,000 ש"ח בתשלומים ובמועדים שנקבעו בהחלטה. המבקשים העבירו את מרבית הסכום במועדו או סמוך לכך, ונותרה יתרת חוב של 1,450,000 ש"ח שלא שולמה במועד שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי (להלן: יתרת סכום הפדיון ).
3.
המבקשים הגישו מספר בקשות להארכת מועד להפקדת יתרת סכום הפדיון, ואולם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות בציינו שוב ושוב כי מוטב יהיה שהצדדים יגיעו להסכמות ביניהם ויש לעשות מאמץ ככל הניתן כדי להימנע ממימוש הנכסים. על אף האמור, הצדדים לא השכילו להגיע להבנות ביניהם, ובסופו של דבר, בהחלטה מיום 9.3.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי הליכי המימוש יימשכו כסדרם.
4.
המבקשים משיגים כנגד החלטה זו המשלבת בתוכה אף החלטות קודמות שעניינן בדחיית הבקשה להארכת המועד להשלמת יתרת סכום הפדיון. לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע, ובהחלטותיי מיום 7.4.2020 ומיום 16.4.2020 נעתרתי לבקשה בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו את יתרת סכום הפדיון בידי כונס הנכסים, הוא המשיב 3.
5.
בסופו של דבר, המבקשים הפקידו את הסכום האמור רק היום, ולא ראיתי להידרש לסיבות העיכוב השנויות במחלוקת בין הצדדים.
6.
אשר לבקשת רשות הערעור : לאחר שנתתי לבעלי הדין הזדמנות לטעון בעניין החלתה של תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא תפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם להוראת תקנה זו, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה בה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני בנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
7.
אכן, נראה כי התנהלות המבקשים בהליך קמא ביחס למימוש ההחלטה מיום 10.7.2019 מעוררת אי-נוחות, וזו בלשון המעטה. ואולם, בנסיבות בהן עיקר סכום הפדיון שולם במועדו (או בסמוך לכך) והארכת המועד שנתבקשה הייתה לתקופה קצרה, ובשים לב לכך שהנכסים ששועבדו הם דירות מגורים ובית המשפט המחוזי אפשר למבקשים לפדות את הדירות – נראה כי היה מקום מלכתחילה להיעתר כבר לבקשה הראשונה להארכת מועד. כל זאת, תוך שהתנהלות המבקשים יכולה הייתה לבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות או ריבית פיגורים. על אחת כמה וכמה, ראוי היה להיעתר לבקשות החוזרות ונשנות של המבקשים לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות כפי שהמליץ בית המשפט המחוזי, ולאור הסכמת המבקשים להפקיד את יתרת סכום הפדיון בידי כונס הנכסים.
8.
אשר על כן, ומשמלוא סכום הפדיון הופקד בידי הכונס, אין מקום להמשיך ולעמוד על מימוש הנכס, ויש לאפשר את פדיון הדירות בידי המבקשים.
9.
לפיכך, אני מקבלת את בקשת רשות הערעור, ומורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי. יש לראות במבקשים כמי שעמדו בהחלטה מיום 10.7.2019 בהקשר לפדיון הדירות. מובן כי בית המשפט המחוזי יהיה רשאי במסגרת פסק הדין להטיל על המבקשים תשלום ריבית פיגורים או הוצאות בגין האיחור בתשלום יתרת סכום הפדיון, ככל שיראה לנכון לעשות כן, אם בכלל.
בנסיבות, לא ראיתי לפסוק הוצאות.
ניתנה
היום, י' באייר התש"ף (4.5.2020).
ש ו פ ט ת