רע"א 2366/01 קצין התגמולים נ. איתן הררי

1.בעת שהיה חייל בשירות סדיר, נפצע המשיב, במהלך חופשה, בתאונת דרכים. המשיב נפגע בברכו, ונגרמה לו נכות בשיעור של 30 אחוזים לצמיתות. הוא זכה להכרה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט1959- (להלן: חוק הנכים). לאחר שנתבררו נסיבות התאונה לאשורן, החליט קצין התגמולים - הוא המבקש שלפנינו - לעשות שימוש בסעיף 35 לחוק הנכים, בשל שהתנהגותו של המשיב - כך סבר - היא "רעה וחמורה", ולפיכך נשללת זכאותו על פי הוראת סעיף 9 לחוק הנכים. וכל כך למה? הואיל והתאונה ארעה בעת שהמשיב נהג באופנוע בעל נפח מנוע גדול, הגם שהרשיון שהחזיק היה לאופנוע קל בלבד. המשיב אמור היה לגשת לבחינה מעשית לקבלת רשיון לאופנוע כבד, שלושה ימים לאחר קרות התאונה.

2.עמדתו של קצין התגמולים, אשר נתקבלה גם על דעת ועדת הערר, לא אומצה על ידי שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי (השופטים דר וגילאור), אשר סברו כי התנהגותו של המשיב אינה עולה כדי "התנהגות רעה וחמורה" במובן החוק. זאת, בין היתר, בשל הנימוקים הבאים: למשיב היה רשיון נהיגה לאופנוע (אמנם בעל נפח מנוע קטן יותר), והוא דאג להוצאת ביטוח חובה המתאים לאופנוע בו נהג בעת התאונה; בתיק פלילי שהוגש נגד המשיב הוטל עליו עונש שאינו מעיד על חומרה יתרה - קנס בסך 350 ש"ח ופסילת רשיון למשך 6 חודשים; המדובר במשובת נעורים והתנהגות רשלנית או פזיזה, שאין בה כוונת זדון. השופט ברלינר, בדעת מיעוט, סבר כי התנהגותו של המשיב אכן הינה התנהגות רעה וחמורה.

3.כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מופנית הבקשה שלפנינו. קצין התגמולים גורס, כי "מעשה עבירה המסכן חיי אדם שמבוצע מתוך מודעות לסכנה וזלזול בה, ללא כל סיבה או נסיבה המסבירה, או מתרצת את נחיצות המעשה, הוא אכן 'התנהגות רעה וחמורה' - מעשה שיש בו גם מום מוסרי וגם חומרה משפטית". לטענתו, יש ללמוד גזירה שווה מהוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, השולל פיצויים ממי שנהג ברכב ללא רשיון. המשיב, לעומת זאת, מבקש לאמץ את דעת הרוב בבית המשפט המחוזי. הוא מדגיש גם את מצבו הנפשי הקשה, בעת התאונה, בשל טראומה שחווה במסגרת פעילותו הצבאית בלבנון.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, לא מצאתי כי יש מקום בנסיבות המיוחדות של המקרה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי לא ניתן לגדור את גבולותיו של סעיף 9 לחוק הנכים, וכי כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו. נפסק, כי היותו של מעשה בגדר עבירה פלילית, אין בו די כדי ללמד, בהכרח, שהסייג שבסעיף 9 חל עליו (ראו רע"א 7473/96 ניזאר בן מוחמד חוסיין נ' קצין התגמולים , פ"ד נא(4), 647). הסוגיות המועלות בבקשה נדונו בפסיקת בית משפט זה, ובנסיבותיו המיוחדות של המקרה הזה, אין לומר כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סוטה מן התלם. אשר על כן, הבקשה נדחית.