רע"א 2376/16 רע"א 2376/16

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ת י' קראי גירון ) מיום 2.3.16 בתיק רת"ק 47033-02-16, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקריות (הרשמת הבכירה י' הברפלד-אברהם ) מיום 3.2.16 בתיק ת"ק 48169-05-15. הפרשה עניינה תביעת נזיקין שהוגשה בעקבות סכסוך שכנים.

רקע והליכים קודמים

ב.

במשך השנים מתנהלים בין הצדדים, שכנים בבית משותף, הליכים משפטיים שונים. בהליך הנוכחי תבע המבקש מהמשיבה סך של 2,500 ₪ בגין נזק שנגרם לשער בבעלותו במזיד, לטענתו, והמשיבה הגישה תביעה שכנגד בסך של 3,000 ₪ בגין לשון הרע והוצאת דיבה. בדיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות הציג המבקש קטע וידאו בו ניתן לראות, כי המשיבה מנסה לפתוח את השער האמור, עד אשר נשבר. המשיבה לא הכחישה זאת, אולם העידה כי השער היה רעוע והדבר לא נעשה במזיד.

ג.

לאחר בחינת כתבי הטענות ושמיעת הצדדים, דחה בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקש ואת התביעה שכנגד. נקבע כי מצפיה בקטע הוידאו שצירף המבקש,אין ניתן ללמוד כי המשיבה שברה את השער במזיד. בנוסף, המבקש לא צירף כל תיעוד בדבר שוויו או עלות תיקונו של השער, והעיד בעצמו כי מאז שבירת השער, במשך כשנה וחצי, לא תיקן אותו.

ד.

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי פסק, כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא סביר ומנומק, ואין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות בו או במסקנות המשפטיות. כן צוין כי הבקשה אינה מעוררת שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור דנא.

בקשת רשות הערעור

ה.

המבקש שב וטוען כי שגה בית המשפט לתביעות קטנות כאשר פסק כי לא ניתן לקבוע שהמשיבה שברה את השער במזיד. עוד טוען המבקש כי המשיבה הסיגה גבול, ונכנסה לשטחו הפרטי. הבקשה מבוססת על זכות הקנין כזכות יסוד, ונטען בה, בין השאר, כי יש לקשור את הפרשה בתיק דנא עם התדיינויות בין הצדדים בתיק אחר.

דיון והכרעה

ו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. כידוע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מקל וחומר כך, כשהמדובר בהליך של תביעות קטנות, שגם הערעור בבית המשפט המחוזי לגביו הוא ברשות (ראו סעיף 64

לחוק בתי המשפט (נוסח

משולב), תשמ"ד-1984) וניתן במשורה. מטבע המאטריה, בבית משפט זה יידונו תביעות קטנות במקרים חריגים שבחריגים, במקרים של עוול או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה

(רע"א 8144/04

בודקר נ' בשקירוב (2005), פסקה ט(2); רע"א 7711/06

המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (2007), פסקה ו'). זאת, כדי שלא לסכל את כוונת המחוקק לקיום הליך מהיר וחסכוני. לא מצאתי כי הבקשה מעלה, בנסיבות הספציפיות, סוגיה מן הסוג המצדיק אותו חריג נדיר. טענות המבקש מופנות ביסודן כלפי ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, שאין מקום להידרש להן בשלב זה (ראו רע"א 356/12 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' עידה (2012)). אכן, המבקש הביא מהחלטה שניתנה על-ידי בבע"מ 8194/08 פלונים נ' פלוני (2008), כדי להצביע על משקלה החשוב של הזכות לערער; אך בקטע שציטט נאמר "אין חולק כי זכות זו לגבי ערעור אחד – להבדיל מגלגול ערעורי נוסף

– היא זכות מהותית" (הדגשה הוספה – א"ר). כאן עסקינן בגלגול נוסף בתביעות קטנות, שהמחוקק סייג בו גם את זכות הערעור הראשונה.

ז.

קשה להיעתר לבקשה גם בשים לב לשוויה הכספי של התביעה. המבקש תבע בגין נזק שנגרם לשער בחצרו, אשר על-פי הנטען עומד על סך של 2,500 ש"ח. סכום זה אמנם אינו מבוטל, ויש מתוכנו שהוא רב משמעות לגביהם, אך אינו מצדיק בנסיבות ניהול הליכים בשלוש ערכאות שעלותם כשלעצמה גבוהה. חריגים לכך יהיו במקרים המעוררים שאלה עקרונית (ראו רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה (2006)). נפסק כבר, כי "מן הראוי להקנות משקל הולם לסופיות הדיון, ולהקפיד שההוצאות המוקדשות לניהול ההליך בכללותו יהיו מידתיות ביחס לשווי הסכסוך" ( רע"א 1133/14

IATA INTERNATIONAL AIR TRANSPORT

נ' שוורץ

(2014) פסקה 5, מפי השופט פוגלמן) . אכן, במשפט העברי קיום הביטוי "דין פרוטה כדין מאה", שמקורו בתלמוד הבבלי ( סנהדרין ח', ע"א) "כקטֹן כגדול תשמעון ( דברים

א', י"ז). אמר ריש לקיש "שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה". אך כפי שמראה המלומד יצחק ברט ברשימתו "האמנם דין פרוטה כדין מאה?" ( פרשת השבוע א' הכהן ומ' ויגודה עורכים, תשע"ד גליון 435), (אתר משאד המשפטים ומכללת הרצוג ו"שערי משפט") ו"מציאות החיים חייבה חריגה מעיקרון זה", גם במשפט העברי וראו הדוגמאות שם.

ח.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.