רע"א 2385/12 דוד קלנטרוב נ. עמרם כהן

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ) בע"א 40778-09-11 שניתנה ביום 28.2.12.

עובדות

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הקים בשנת 2004 עסק בתחום היודאיקה (להלן: העסק ) ונטל לשם כך מהמשיב 1 סך של 200,000 ₪. בין המבקש למשיב 1 נכרת חוזה הנושא כותרת "חוזה עסקה בהתאם תקנת רבותינו ז"ל" (להלן: החוזה ). כבטוחה להחזרת ההשקעה בתוספת רווח העביר המבקש למשיב 1 שני שיקים על סך של 240,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף למבקש ולאשתו, היא המבקשת 2. לאחר שהעסק כשל, והמשיב 1 הגיש לביצוע שני שיקים ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן, וכשהרשות ניתנה לו, טען כי השיקים הועברו לידי המשיב 1 במסגרת חוזה השקעה שנערך בהתאם ל'היתר עסקא'. לפי כללי המשפט העברי, 'היתר עסקא' משמעו כאשר העסק מפסיד, המשקיע זכאי להחזרת מחצית קרן השקעתו בלבד. במסגרת הליך זה, שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים, שלח המבקש הודעת צד שלישי למשיבים 2 ו-3 בטענה שהם ניהלו בפועל את העסק באופן בלעדי והסכום שהשקיע המשיב 1 הועבר לידיהם.

2.

בית משפט השלום בחן את אומד דעת הצדדים לחוזה וקבע, לאור הראיות שהוצגו בפניו, כי מדובר בחוזה הלוואה, להבדיל מחוזה השקעה על-פי 'היתר עסקא', וזאת למרות הכותרת שנשא החוזה. לכן נקבע כי המבקש חייב לשלם למשיב 1 סך של 240,000 ₪. כן נקבע כי המבקש והמשיבים 2-3 חברו יחד להקמת העסק, ומשכך חויבו המשיבים 2-3 ביחד עם המבקש ולחוד ממנו, לשלם למשיב 1 סך של 240,000 ₪. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המשיב 1, לפיה המבקשת 2 חייבת להשיב לו את סכום ההלוואה ביחד עם המבקש ולחוד ממנו.

3.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי וטענו כי שגה בית המשפט קמא עת שקבע כי עסקינן בחוזה הלוואה ולא בחוזה השקעה על-פי 'היתר עסקא'. כמו כן, נטען כי היה על בית המשפט קמא לקבוע כי המשיבים 2 ו-3, אליהם נשלחה הודעת צד שלישי, חייבים לשפות את המבקש בכל סכום בו יחויב כלפי המשיב 1 עד לסך של 197,000 ₪ בשל חובות המשיבים 2 ו-3 כלפי המבקש הקשורים לעסק שהוקם על-ידיהם. בנוסף, טען המבקש כי היה על בית המשפט קמא לפסוק הוצאות לטובת המבקשת 2 שכאמור טענות המשיב 1 כלפיה נדחו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע בכל הנוגע לחוזה, כי הממצאים שנקבעו בבית המשפט קמא מעוגנים היטב בשורה של ראיות המצביעות על כך שמדובר בחוזה הלוואה. באשר לטענת המבקש, לפיה חלה על המשיבים 2 ו-3 חובה לשפותו, הורה בית המשפט על עיכוב הליכי הערעור. זאת, בעקבות הוראתו של בית המשפט של פשיטת רגל לעכב את ההליכים נגד המשיבים 2 ו-3, לפי סעיפים 20(א) ו-22(א) לפקודת פשיטת רגל, התש"ם-1980. גם הטענה, לפיה היה על בית המשפט קמא לחייב את המשיב 1 בהוצאות משפט של המבקשת 2 נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי באומרו כי בעניינים כגון דא שיקול הדעת מסור לערכאה הדיונית. על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4.

בבקשת רשות הערעור נטען כי עניינם של המבקשים מעורר סוגיה עקרונית אשר טעונה הכרעה של בית משפט זה. בהקשר הזה טוענים המבקשים כי שאלת תוקפו של חוזה הנערך עפ"י 'היתר עסקא' הוכרעה בערכאות הדיוניות באופנים שונים וטרם הגיעה לבית משפט זה. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי עת לא התערב בקביעותיו של בית משפט השלום ונמנע מלקבוע כי מדובר בחוזה השקעה על-פי 'היתר עסקא', בניגוד למשתקף מאומד דעת הצדדים. כן חוזרים המבקשים על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי וטוענים כי היה על בית משפט השלום לפסוק הוצאות משפט לטובת המבקשת 2, ואילו על בית המשפט המחוזי היה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום בעניין זה. בנוסף, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על עיכוב הליכי הערעור נגד המשיבים 2 ו-3 מבלי שהמשיבים 2 ו-3 עתרו לכך. עוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב ההליכים אינה עולה בקנה אחד עם הלכה פסוקה.

5.

המשיבים התבקשו להגיב רק לטענת המבקשים הנוגעת למהותו של החוזה שנכרת בין הצדדים, אשר מעלה, לטענת המבקשים, שאלה משפטית עקרונית. הגבלה זו ייתרה את הצורך בתגובתם של המשיבים 2 ו-3 ומשכך תגובה מטעמם לא הוגשה. המשיב 1 טען כי בקשת רשות הערעור שלפניי אינה מעלה כל שאלה עקרונית, אלא תוקפת את הממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאות דלמטה. לטענת המשיב, קיימת פסיקה ברורה בנוגע לתוקפו של חוזה 'היתר עסקא', הקובעת כי 'היתר עסקא' הינו חוזה לכל דבר ועניין, ומשכך תוכנו נבחן לפי אומד דעת הצדדים.

דיון

6.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון וההכרעה בה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. על כן הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אכן שאלת מהותו של 'היתר עסקא' נדונה בפסיקת בתי המשפט ונקבע כי עסקינן בחוזה לכל דבר ועניין הנבחן לפי אומד דעת הצדדים (המ' 5317/86 (ת"א) בנק המזרחי נ' טישלר , פ"מ תשמ"ח (ב), פס' 4 לפסק הדין, מיום 28.9.87). לאמור, ייתכנו מקרים בהם יוגדר חוזה הנושא כותרת 'היתר עסקא' כחוזה השקעה וייתכנו מקרים בהם יוגדר חוזה שכזה כחוזה הלוואה רגיל – הכל בהתאם לכוונת הצדדים כפי שזו משתמעת מלשון החוזה ומנסיבות העניין, כקבוע בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973. לפיכך, הכרעה במקרה שלפניי נובעות מעובדותיו של המקרה הספציפי ולא משאלה משפטית עקרונית. כידוע,

אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה המבררת, קל וחומר שלא במסגרת ערעור "בגלגול שלישי" ( רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , פס' 4 להחלטה (לא פורסם, 23.10.2006)) .

7.

באשר לטענות המבקשים הנוגעות לאי פסיקת הוצאות המשפט לטובת המבקשת 2 ולהחלטת בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב ההליכים בעניינם של המשיבים 2 ו-3, הרי שמדובר בטענות בעלות אופי דיוני, אשר התערבות ערכאת ערעור בהן תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ( רע"א 7302/06 הלה הנדסה נ'

אלאלוף , פס' 5 להחלטה (לא פורסם, 18.8.2011)) , לא כל שכן "בגלגול שלישי".

הבקשה, איפוא, נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות משפט ובשכ"ט של עורך-דינו של המשיב 1 בסך 2,000 ₪.