פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
2388/12 - א'
לפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקשים:
1. גד ביתן
2. אבנר ביתן
נ ג ד
המשיבה:
ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ
בקשה לפטור מאגרה וערבון
החלטה
ההליך שבכותרת הינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי), לפיו התקבלה בקשת המשיבה לביטול פסק בורר שניתן בנוגע למחלוקת מול המבקשים. לפניי עותרים המבקשים לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. המשיבה מתנגדת לבקשה.
עיינתי בבקשת הפטור ובהודעה המשלימה מטעם המבקשים, בתגובת המשיבה, וכן בתשובה לתגובה. מן החומר שהובא לעיוני עולה כי מצבם הכלכלי של המבקשים - אב ובנו - אינו מן המשופרים. המבקש 1 הינו בן 70. לפי הטענה, הוא מתקיים מקצבאות ואין בבעלותו נכסים מלבד המשק אליו נוגעת המחלוקת בין הצדדים, ואשר נטען כי נצברו לגביו חובות רבים. למבקש 2 עשרה ילדים מתחת לגיל 18. בשנת 2008 הוא קיבל הפטר מחובותיו כפושט-רגל. לפי הנטען, המבקש 2 ורעייתו משתכרים יחדיו שכר חודשי נמוך יחסית (צורפו תלושי שכר) ולהם הוצאות רבות הכרוכות בגידול ילדיהם. בהתחשב בכל אלה, אני רואה לפטור את המבקשים מתשלום אגרה בהליך שבכותרת.
אשר לבקשה לפטור מעירבון - בהקשר זה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית, ויש להוכיח בנוסף לכך העדר יכולת להסתייע בסביבה הקרובה לצורך גיוס כספי העירבון. זאת ועוד; אין די בכך שההליך העיקרי מגלה עילה, אלא נדרשים סיכויים לכאוריים טובים. לא שוכנעתי כי המבקשים הרימו את הנטל המונח לפתחם בשני ההקשרים האמורים: ראשית , הטענה כי אין ביכולתם של המבקשים להסתייע בסביבתם הקרובה (כגון בני משפחה אחרים ומכרים) נטענה בעלמא. יצוין כי המבקש 1 טען כי ניסה לגייס כספים משלוש בנותיו, אך לא היה בידן לסייע לו. דא עקא, טענה זו הועלתה ללא פירוט כדבעי וללא כל תיעוד לעניין מצבן הכלכלי של הבנות. שנית , לאחר עיון בנימוקי פסק-דינו של בית-המשפט קמא ובשים לב למהות ההליך שבכותרת כערעור ברשות, ניתן לומר כי על-פני הדברים ניצבת לפני המבקשים משוכה לא פשוטה בהליך העיקרי (זאת בלא להביע כל עמדה באשר לטענות המרובות שהעלו הצדדים בכתבי-הטענות לפניי בנוגע למחלוקת ביניהם לגוף הדברים). בהתחשב בכל אלה, לא ראיתי להותיר את המשיבה ללא מקור ודאי וזמין – ולוּ בשיעור נמוך – להבטחת הוצאותיה בהליך הערעורי. יחד עם זאת, נוכח מצבם הכלכלי הנטען של המבקשים, ובשים לב לכך שבפסק-הדין נשוא בקשת רשות הערעור לא ראה בית-המשפט קמא לחייב את המבקשים בהוצאות, ראיתי לבוא לקראת המבקשים ולהעמיד את העירבון על סכום מתוּן של 2,500 ₪. סכום זה יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך בהחלטה נוספת.
ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ג
(20.9.2012).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת