פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1172/15
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקשים:
1. גד ביתן
2. אבנר ביתן
נ ג ד
המשיבים:
1. ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ
2. היועץ המשפטי לממשלה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום
18.01.2015 בהפ"ב 6778-07-11 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' ברקאי
בשם המבקשים:
עו"ד אלמוג ונונו
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי ) בהפ"ב 6778-07-11 מיום 18.1.2015, במסגרתו התקבלה בקשת המשיב לביטול פסק בוררות.
תמצית הרקע העובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי
1.
ההליכים המשפטיים בין הצדדים לבקשת רשות הערעור דנן הם ארוכי שנים ונמשכים מזה שלושה עשורים. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי לדאבוני, אין בהחלטתי כדי לשים סוף להתנצחויות בין הצדדים. על-מנת שלא להכביד, להלן תובא תמצית העובדות הצריכות להכרעה זו בלבד, הגם שהרקע להתדיינויות בין הצדדים הוא רחב יותר.
2.
המבקש הוא חבר במושב העובדים "ברכיה" שהוא אגודה שיתופית (להלן:
המשיבה ) . הורתו של הסכסוך בין המבקש ובין המשיבה במחצית השניה של שנות השמונים של המאה הקודמת, בנוגע לחובת המשיבה "לבצע תעלות ניקוז"; בנזקים שנגרמו למשק החקלאי של המבקש עקב העדרן של תעלות הניקוז; ובנוגע לצמצום מכסת עופות הפטם שהיו במשקו של המבקש באותם ימים. בשנת 1988 נעתר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' שטרנברג-אליעז ) לבקשת המבקש כי רשות השיפוט המחוזית בהסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל תמנה בורר אשר יכריע במחלוקות שבין הצדדים. בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחתה על-ידי בית משפט זה, בעיקר לנוכח סעיף הבוררות המצוי בתקנון המשיבה [רע"א 158/89 ברכיה, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' ביטון (22.2.1994)].
3.
ביום 9.3.1999 חתמו הצדדים על "שטר בוררין", לפיו הוסמך הרב יצחק ברדא (להלן: הבורר ) לשמש כבורר הן באשר למכסות עופות הפטם של המבקש, הן באשר לנזקי המבקש הקשורים עם תעלות הניקוז והן באשר לשלוש מחלוקות נוספות, ביניהן חובו של המבקש למשיבה, כפי שנקבע על-ידי המשקם עו"ד דורון כוכבי (להלן: המשקם ) בהתאם להסדרי החובות שהחלו להתברר בתחילת שנות התשעים על רקע חקיקת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים ). עוד נקבע בהסכם הבוררות כי "תוקף שטר בירורין זה לזמן בלתי מוגבל".
4.
במועד חתימת שטר הבוררות התקיימה גם ישיבת בוררות – היא ישיבת הבוררות היחידה שהתקיימה במהלך תקופה בת כ-12 שנים, עד ליום 12.4.2011 – במסגרתה טען המבקש כי ניתן בעבר פסק דין אשר חייב את המשיבה לבצע תעלת ניקוז ואילו המשיבה טענה כי מעולם לא ניתן פסק דין שכזה. על-מנת להכריע במחלוקת שלפניו המתין הבורר כי יומצא לו פסק הדין האמור. כפי שנטען על-ידי המבקש, משך כל השנים שחלפו הוא התקשה למצוא את פסק הדין עליו ביקש להסתמך ובשל הימשכות וריבוי ההליכים בין הצדדים היה זה "כמו לחפש מחט בערמת שחת". בעקבות מציאת פסק הדין על-ידי המבקש זומן יו"ר המבקשת, מר יאיר חטאב (להלן: חטאב ) להופיע לפני הבורר ביום 6.4.2011. בדיון שהתקיים הודיע הבורר לצדדים כי הגם שחלף זמן רב מאז ישיבת הבוררות הקודמת, במשך זמן זה המתין כי יומצא לו פסק הדין לו טען המבקש, בדבר חיוב המשיבה בביצוע ניקוז למשקו של המבקש, ומשזה הובא לידיעתו בעת האחרונה, הרי שהוא רואה לנכון לחדש את הליכי הבוררות. על-כן, זומנו הצדדים לדיון שהתקיים לגופה של המחלוקת כשבוע לאחר מכן.
5.
בעקבות הודעת הבורר וקודם הדיון שלחו חטאב ומזכיר המשיבה (להלן: נציגי המשיבה ) מכתבים נפרדים לבורר בהם הודיעו על התנגדות המשיבה לחידוש הליך הבוררות, במסגרתם ציינו כי לשיטתם הליך הבוררות הופסק והתיישן, וכי ממילא דנה האסיפה הכללית של המשיבה עוד ביום 24.11.2009 בהסדרת חובם של חבריה – וביניהם המבקש – והחליטה לאשר כי יימחק שיעור של 70% מחובם של החברים. במענה למכתבים אלו השיב הבורר כי הוא דוחה את טענות המשיבה וכך נכתב:
"בית הדין לדיני ממונות דוחה על הסף, טענת ביטול ההליך של הבוררות, בתואנה חדשה וחדישה, שפתאום, חלה התיישנות על הליך הבוררות, וזאת לאחר שגילה הוועד בדיון האחרון, שבית הדין סוף כל סוף גילה את פסק הדין... בית הדין רואה בחומרה וביוזמה יזומה, לא רק לשבש הליכים... וזאת גרמו ועד המושב במתן עדות שקר, העדות של מזכיר הוועד מר שושן כהן, בזמנו לאמר: "מעולם לא היה פסק דין לחייב את וועד המושב לבצע ניקוז"... לכן בית הדין מודיע שהדיון להיום שנקבע לשעה היעודה יתקיים עם או בלי צד הנתבע, ויינתן פסק דין אפילו במעמד צד אחד, על-מנת לשים קץ למסע התעללות בתובע תמים שירד מכל נכסיו עקב, אי ביצוע פסק דין".
6.
ביום 24.5.2011 ניתן פסק הבוררות מושא בקשת רשות הערעור דנן. פסק הבוררות חייב את המשיבה בתשלום פיצויים בסך שמונה מיליון ש"ח בגין קיצוץ מכסת עופות הפטם של המבקש. כן התקבלו בחלקן השגות המבקש על חובו למשיבה. בסוגיית תעלות הניקוז הפנה הבורר את המבקש לרשויות האכיפה, לנוכח פסק הדין אשר חייבהּ לבצע עבודות ניקוז.
7.
הדיון בבקשת המשיבה לביטול פסק הבוררות נקבע לפני בית המשפט המחוזי ליום 30.1.2012. בשעה היעודה ביקש המבקש לדחות את שעת הדיון בנימוק שבא כוחו נמצא בדרכו לבית המשפט והוא מתעכב בדרכים. משחלפה מחצית השעה ובא כוח המבקש בושש להגיע, נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו וקבע כי דין פסק הבוררות להתבטל. לאחר מכן נכנס לאולם הדיונים בא כוח המבקש ועתר לביטול פסק הדין. בית המשפט דחה את הבקשה בנימוק כי על עורך דין להימצא באולם בשעה אליה זומן וכי הסברו לסיבת אי הימצאותו באולם אינו מתיישב עם ההסבר שנתן המבקש עצמו. על-מנת שתתברנה טענות המבקש עד תום, קיבל בית משפט זה את בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב והורה על החזרת הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי [רע"א 2388/12 ביתן נ' ברכיה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (12.11.2012)].
8.
לאחר שחזרו ונשמעו הצדדים לפני בית המשפט המחוזי, ניתן פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור דנן ביום 18.1.2015. בית המשפט קבע כי הליך הבוררות שבין הצדדים נזנח במהלך השנים ועל-כן פקע הסכם הבוררות מכוחו ניתן פסק הבוררות. נקבע כי הגם שבשטר הבוררות הסכימו הצדדים שהליך הבוררות יהא לזמן בלתי מוגבל, הרי שאין בכך משום הסכמה לקיים את הבוררות לאורך זמן שאיננו סביר. בית המשפט עמד על תכליותיו של הליך בוררות, בהכרעה מהירה ויעילה, תוך שהדגיש כי שיהוי ארוך בהליכי הבוררות חורג מציפיותיהם הסבירות של בעלי הדין ויש בו כדי לסכל את מטרת ההליך כולה. על-כן, ומשלא נחלקו הצדדים על העובדה שלא התקיימה כל ישיבה לפני הבורר ולא ננקטו כל הליכים כדי לקדם ולסיים את הליך הבוררות החל ממועד הישיבה הראשונה ביום 9.3.1999, נקבע כי השיהוי בניהול הליך הבוררות חותר תחת יסודות ההליך, שהינם להביא לסיום המחלוקות באופן מהיר וממצה. עוד קבע בית המשפט כי ככל שטען המבקש לנזקים בעקבות כשלי המשיבה בניקוז משקו וביקש להסתמך על פסק דין המחייב את האגודה בנדון, היה עליו הנטל למצאו ולהמציאו לבורר. כך גם הודגש כי ככל שביקש הבורר לאפשר לצדדים להמציא לו את פסק הדין, היה עליו לקצוב מועדים לשם כך. כן נקבע כי הגם שהמשיבה לא פעלה לביטול הליך הבוררות או לביטול עיכוב ההליכים לגביית חובו של המבקש, הרי שעשתה כן לנוכח מצבו של המבקש ומכיוון שסברה באמת ובתמים כי הליך הבוררות נזנח. נקבע כי המשיבה ביקשה להביא את המחלוקות לידי סיום בדרכי שלום, תוך שקידמה במסגרת החלטת האסיפה הכללית את מחיקת מרבית חובותיהם של חבריה, ביניהם המבקש.
9.
למעלה מן הצורך, משקבע בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות בטל מחמת נטישת וזניחת הליך הבוררות, נקבע כי ניתן היה להגיע לתוצאה דומה לנוכח חריגת הבורר מן הסמכות שניתנה לו, בהתאם לסעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). בית המשפט קבע כי בית משפט זה אמנם הורה על בירור המחלוקות הנוגעות לתעלות הניקוז ומכסת עופות הפטם בהליך בוררות, אלא שמסגרת הליך הבוררות מושא בקשת רשות הערעור דנן היא אחרת, ושאובה מקביעת חובו של המבקש על-ידי המשקם והפניית המשקם להליך הבוררות. כך, מסגרת הדיון שהוגדרה בשטר הבוררות היתה "חמש התביעות שהורה המשקם לדון בהם עם בורר". על-כן, קבע בית המשפט המחוזי כי משחוקק חוק ההסדרים עמדה לפני המבקש האפשרות להשיג על גובה החוב שקבע המשקם (על-פי סעיף 7 לחוק ההסדרים) וכן להגיש תביעת חוב כנגד המשיבה (על-פי סעיף 9 לחוק ההסדרים) ולדרוש את בירורה בהליך בוררות, בהתאם לקביעת בית משפט זה. בית המשפט קבע כי משהסתפק המבקש בהשגה על קביעת חובו למשיבה בלבד (בסך 261,977 ש"ח נכון ליום 30.3.2009), בין בדרך של כפירה בחוב ובין בדרך של טענת קיזוז, חרג הבורר מסמכותו כאשר חייב את המשיבה בתשלום פיצויים בסך שמונה מיליון ש"ח, העולים על סכום החוב.
תמצית טענות המבקש
10.
הגם שבקשת רשות הערעור דנן חובקת כ-50 עמודים, לצורך ההכרעה בבקשה די בהתייחסות תמציתית לטענות המבקש הדרושות להכרעה, הקשורות עם הטעם העיקרי אשר עמד ביסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי – זניחת הליכי הבוררות.
11.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי הליך הבוררות נזנח בשל חלוף הזמן, מבלי שנתן את דעתו ל"מלחמת ההתשה" שניהלה המשיבה בכדי להתחמק מן הבוררות, תוך שהעלימה מעיני הבורר את פסק הדין עליו ביקש להסתמך. לשיטת המבקש, העובדה שהמשיבה לא נקטה בפעולות לגביית חובותיו משך כל השנים והעובדה שטרם חתם על הצעת המשיבה למחיקת 70% מחובותיו, מלמדות כי הצדדים מעולם לא נטשו את הליכי הבוררות, כי אם המתינו להכרעת הבורר. עוד נטען כי התנהגות המשיבה במשך השנים בהן לא ביקשה את ביטול הליכי הבוררות והתנהגות באי-כוחה אשר הופיעו לישיבות הבוררות לאחר שנמצא פסק הדין עליו ביקש המבקש להסתמך, מצביעות על הסכמת המשיבה להמשך הליכי הבוררות.
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בנספחים לה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה.
13.
הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת כדבר שבשגרה והיא שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין [רע"א 4665/14 וייל נ' עזריהו , פסקה 8 והאסמכתאות הנזכרות שם (23.10.2014)]. בקשת רשות הערעור שלפני אינה מעלה כל שאלה מעין זו ולפיכך אין בידי להיענות לבקשת המבקש. בבקשת רשות הערעור דנן חוזר המבקש על עיקרי טענותיו לפני בית המשפט המחוזי. מדובר בטענות "ערעוריות" באופיין, הזהות לאלה שנדונו בערכאה הדיונית ונדחו על-ידה. טענות אלה אינן חורגות מגדרי המחלוקת שבין הצדדים דכאן ולא מצאתי אי התערבותנו בפסק הדין קמא תגרום למבקש לעיוות דין. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
14.
בבחינת למעלה מן הצורך ולגופו של עניין, לא מצאתי פגם בנימוקיו של בית המשפט המחוזי ובקביעתו כי דין פסק הבוררות להתבטל. במקרה דנן לא התקיימה ולו ישיבת בוררות אחת במשך כ-12 שנים מיום בו התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה. על-כן, במשך יותר מעשור קפאו הצדדים על שמריהם ויש לראות את הסכם הבוררות כהסכם שפקע בשל זניחתו. זאת, אף אם לא ניתנה הודעה על כך מצד אחד למשנהו ואף שהסכימו הצדדים כי תוקף "שטר הבירורין" יהא "לזמן בלתי מוגבל". כידוע, אף אם הפטירו הצדדים את הבורר מניהול הבוררות בהתאם לסדרי הדין והוראות חוק הבוררות – ובכלל זה המועדים הקבועים בדין באשר למשך ניהול הבוררות – אין הם רשאים "להחריג" את ניהול הבוררות מכללי הצדק הטבעי, החלים על כל בוררות והנובעים מחובת הנאמנות אותה חב הבורר כלפי הצדדים [רע"א 3355/11 יבולים בשער הנגב (1999) בע"מ נ' שמש אדמה ומים (ש.א.מ.) אגרוביזנס בע"מ , פסקה 22 (22.11.2012). פרק הזמן הממושך שחלף במקרה דנן, ומבלי שנעשה כל צעד לקידום הליך הבוררות מכיוונו של מי מהצדדים, עומד בסתירה חזיתית עם מטרות הליך הבוררות שהן הכרעה יעילה ומהירה במחלוקות שבין הצדדים, תוך פגיעה בציפיותיהם הסבירות של בעלי דין לסיום הסכסוך בעניינם. קפיאת הבוררות על שמריה מסכלת את מטרת ההליך ויש בה כדי לגרום למתדיינים לעוול ולעינוי דין [השוו: ע"א 5983/08 קטלנה מימון בע"מ נ' פייגלין , פסקה 9 (21.10.2010)]. יפים במיוחד לעניינו דבריו של השופט ת' אור לעניין פקיעת הסכם בוררות מחמת נטישתו על-ידי הצדדים, אף בלא הודעה פורמאלית:
"אכן, כאשר מדובר בהליך בוררות אשר הופסק בעודו באבו, או שננטש על-ידי
הצדדים בטרם הסתיימו ישיבות הבוררות, ניתן יהיה, במקרים המתאימים, להגיע למסקנה כי על יסוד התנהגות הצדדים הסכם הבוררות פקע, אף בהיעדר הצהרה פורמאלית על כך [רע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח ובנין בע"מ נ' כידון , פ"ד נ(5) 466, 473 (1997) (להלן: עניין כידון )].
לא למותר לציין כי בעניין כידון נדון מקרה שבו נתן הבורר את פסק דינו כשש שנים מיום בו תמו ישיבות הבוררות ובית משפט זה קבע כי לא פקע הסכם הבוררות. ואולם, בעוד שבעניין כידון נטען כי נזנח הליך הבוררות לאחר שהתקיימו והסתיימו כל ישיבות הבוררות, בעת שהצדדים המתינו למתן פסק הבוררות תוך שאינם צריכים לעשות דבר; הרי שבמקרה דנן במשך כ-12 שנים מאז ישיבת הבוררות הראשונה לא אירע דבר. ניתן לראות התנהלות זאת כזניחת הליכי הבוררות [ראו גם: רע"א 1644/10 רחין נ' זמלר , פסקה 12 (7.12.2011); ע"א 9318/03 שובל נ' גרי אלכסנדר בע"מ , פ"ד נט(1) 828, 837-836 (2004); סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל כרך א 237-234 (מהדורה רביעית, 2005)].
15.
אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה התנהגות המשיבה מלמדת כי לא זנחה את הליך הבוררות. סבורני כי ההיפך הוא הנכון. ביום 24.5.2010 פנתה המשיבה למספר חברים בה, ובהם המבקש, בהצעה למחיקת 70% מחובם כלפיה. מקובלת עלי מסקנת בית המשפט המחוזי כי אלמלא סברה המשיבה שהליך הבוררות פקע, לא היתה מקדמת את אישור הסדר החוב בעניינו של המבקש. אינני סבור כי הופעת נציגי המשיבה לישיבות הבוררות לאחר שנמצא פסק הדין עליו ביקש המבקש להסתמך, מצביעה על הסכמת המשיבה להמשך הליכי הבוררות. בטרם התקיימה ישיבת הבוררות ביום 12.4.2011 הודיעו נציגי המשיבה בכתב כי אין לראות בהתייצבותם כהסכמה להמשך ניהול הבוררות. כך היה גם במהלך ישיבת הבוררות באותו היום, שם חזרו והביעו נציגי המשיבה את התנגדותם לקיום הבוררות מהטעמים שפורטו במכתבם.
16.
משהגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הסכם הבוררות בין הצדדים פקע מחמת זניחתו, אינני רואה מקום להידרש בנסיבות המקרה – ודאי שכך בדיון שהוא ממילא למעלה מן הצורך – לטענות המבקש הנוגעות לקביעת בית המשפט החלופית, באשר לביטול פסק הבורר לנוכח חריגת הבורר מסמכותו, על-פי סעיף 24(3) לחוק הבוררות.
17.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בניסן התשע"ה (2.4.2015).
ש ו פ ט