פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2426/05
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
שמעון ישראל עטיה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - משרד הבריאות
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 19.1.05 בע"א 1772/03 שניתן על ידי כבוד
השופטים י' עמית, ב' בר-זיו ור' סוקול
בשם המבקש: עו"ד
יובל לוי, עו"ד יגאל בורוכבסקי
ועו"ד זיו וסרצוג
בשם המשיבה: עו"ד
רות גורדין
החלטה
בפניי בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' עמית, ב' בר-זיו ור' סוקול) בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' פריאל).
1.ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו כבר בשנת 1992, עת הגישה המשיבה תביעה לפינוי המערער מחנות שניהל במתחם בית החולים רמב"ם. המבקש, המוכר כנכה צה"ל, התקשר עם המשיבה בשנת 1977 בחוזה הרשאה, שתוקפו נקבע על שלושה עשר חודשים. על פי החוזה ניתן למבקש היתר לנהל חנות פרחים במתחם בית החולים, וזאת בהמלצת משרד הביטחון כחלק מהליך שיקומו של המבקש. בחוזה נקבעה אפשרות להאריך את תוקפו של החוזה לתקופות נוספות בנות שנה אחת, אלא אם יודיע אחד הצדדים למשנהו, פרק זמן של חודש לפני סיום תקופת ההרשאה, על רצונו להביא את החוזה לסיומו.
בין סעיפי החוזה נקבעו מספר הגבלות על פעילות המבקש במקרקעין. כך, נאסר על המבקש לשנות או להוסיף על המבנה בו ניהל חנותו ולהעביר את זכויותיו מכוח ההרשאה לכל גורם אחר. כמו כן הוטל על המבקש חיוב להשיג ולחדש את רישיון העסק ולמלא אחר הוראות הנהלת בית החולים בכל הנוגע לניהול החנות. בנוסף, נקבע בחוזה כי לבא כוח הנהלת בית החולים שיקול דעת מוחלט לקבוע, כי המבקש לא קיים את חיוביו החוזיים או כי התנהגותו אינה הולמת ניהול חנות במשרד ממשלתי. על בסיס קביעה זו, רשאי בא כוח הנהלת בית החולים להודיע למבקש שבוע ימים מראש לכל הפחות על התרת החוזה, מבלי שהדבר יקנה למשיב זכות לתבוע פיצויים מהמשיב.
2.המשיבה הגישה תביעה לפינויו של המבקש מהחנות שבמתחם בית החולים תוך שהיא טוענת להפרות רבות של חוזה ההרשאה על ידי המבקש. בית משפט השלום דחה את מרבית טענות המשיבה, אך יחד עם זאת, קיבל את תביעת המשיבה והורה על פינוי המבקש מהחנות נוכח "התנהגותו". בית המשפט ציין, כי המבקש הורשע בניסיון רצח במקרה אחד ובגין עבירות אלימות שביצע כלפי עובדי בית החולים בפרשה אחרת. כן הוכח שלמבקש עבר בתחום הסמים. כמו כן נדחו טענות המבקש לפיהן, נתונה לו זכות בלתי הדירה להחזיק בחנות מכוח שכירות ארוכת טווח או רישיון בלתי הדיר.
המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום אך ערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי לבית המשפט הדן בעניין שיקול דעת רחב, על בסיס שיקולי צדק, בכל מקרה המובא בפניו בנושא הרישיון במקרקעין. נסיבות המקרה דנן אינן מצדיקות להכיר ברשות שניתנה על ידי המשיבה כרשות בלתי הדירה, וזאת בשים לב לעובדה שהמשיב, אשר מרצה עונש מאסר, אינו מחזיק בפועל בחנות מזה שנים רבות.
3.בבקשתו למתן רשות ערעור טוען המבקש שעניינה של הבקשה בזכויותיהם של נכי צה"ל אשר שוקמו בבתי עסק על מקרקעי ישראל. השלכותיה של הבקשה עשויה להשפיע על מצבם של נכי צה"ל רבים נוספים ולכן היא עונה אחר אמות המידה למתן רשות לערער פעם שנייה. לגופו של עניין נטען, כי למערער זכויות קנייניות בנכס או זכויות מעין קנייניות. לחילופין, נטען כי למבקש מעמד של דייר מוגן בנכס ולחילופי חילופין, כי הרישיון שניתן לו על ידי המשיבה הנו רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש במקרקעין.
בתגובתה טוענת המשיבה, כי הבקשה לא עומדת בכללים שנקבעו בעניין מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים עומדת המשיבה על דחיית הבקשה. היות המשיב נכה צה"ל אינה מעלה ואינה מורידה שכן, בכך אין כדי להשפיע על היקף חיוביו החוזיים וזכויות המשיבה. נכותו של המשיב הקנתה לו יתרון ממשי שהתבטא בכך שלא נאלץ להשתתף במכרז עובר להחלטת המשיבה לאפשר את ניהול החנות במתחם בית החולים, וזאת לאור הוראת סעיף 3(17) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993. הוראות החוזה בו התקשרו הצדדים ברורות וקובעות בפירוש, כי החוזה אינו מקנה למבקש זכות קניינית במקרקעין או הקניית זכות בנכס, אלא רישיון שימוש בלבד הניתן לביטול בתנאים הקבועים בחוזה.
4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה אני סבורה שדינה להידחות. אכן, הכלל בבקשות כגון דא הוא שלא תינתן רשות ערעור אלא במקרים בהם הסוגיה המשפטית המועלית בבקשה חורגת מעניינם של הצדדים בהיותה סוגיה משפטית עקרונית אשר טרם הוכרעה ויש בה עניין לכלל הציבור. במקרה דנן, לא מתקיים תנאי זה. בפסקי הדין בעניינם של הצדדים נדרש בית המשפט להוראות החוזה בו באו הצדדים בדברים ולפרשנותן. בכך אין כל סוגיה משפטית עקרונית הנוגעת דווקא למעמד נכי צה"ל, אלא בזכויות הצדדים לבקשה עצמה, על רקע המשטר החוזי לו הם כפופים.
על אף שבא כוח המבקש עוטף טיעונו בכסותה של קושיה משפטית עקרונית, הרי שטענותיו מופנות כנגד הטעויות שנפלו, כך לגישתי, בפרשנות החוזה ויישום הדין על נסיבות המקרה הנדון. הלכה היא כי השגות אשר ליישום הדין, כשלעצמן, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור פעם נוספת ולכן דין הבקשה להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.5.05 בטל.
ניתנה היום, י"א בתמוז תשס"ה
(18.7.05).
ש ו פ ט ת