רע"א 5457/06 כרמלה עטיה נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות המרכז הרפואי ע"ש רמ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' וסרקרוג, השופט י' כהן, השופט ר' שפירא) מיום 21.6.2006 בע"א 3103/06, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דין של סילוק יד, שניתן כנגד המבקשת בבית משפט השלום בעכו (השופט ש' שר) מיום 1.1.2006 בה"פ 1083/05. לבקשה נתלוותה בקשת עיכוב ביצוע.

ב.(1) ביום 7.10.1977 נחתם הסכם בין המשיבה 1 (להלן המשיבה) לבין המשיב 2 (הפורמלי - להלן שמעון). בגדר הסכם זה ניתנה לשמעון הרשאה לנהל חנות פרחים בשטחו של בית החולים רמב"ם בחיפה כדרך לשיקומו של המשיב כנכה צה"ל (להלן ההסכם). המבקשת היא, כנאמר, גרושתו של שמעון.

(2) המשיבה הגישה מכבר הימים (1992) תביעה לפינויו של שמעון מהחנות, שלימים הפך אותה שמעון למזנון, תוך שהיא טוענת להפרות רבות של ההסכם על ידיו (ת"א 20653/92). בפסק דין מיום 21.9.2003, שניתן בבית משפט השלום בחיפה (השופטת א' פריאל) קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה נוכח התנהגותו של שמעון, המהווה הפרת התחייבותו החוזית. צוין, כי המבקש הורשע בסיוע לרצח ובעבירות אלימות שביצע כנגד עובדי בית החולים. כן נקבע, כי לשמעון לא ניתנה רשות בלתי הדירה להחזיק בחנות מכוח שכירות ארוכת טווח או רישיון בלתי הדיר. נוכח האמור ניתן צו לפינוי החנות כנגד שמעון. שמעון ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1772/03), אולם ערעורו נדחה בפסק דין מיום 20.1.2005 (השופט י' עמית (אב"ד), השופטת ב' בר- זיו, השופט ר' סוקול). בקשת רשות ערעור שהגיש שמעון לבית משפט זה (רע"א 2426/05) נדחתה בהחלטה מיום 18.7.2005 (השופטת ארבל).

(3) ביום 2.11.2005 עתרה המבקשת לבית משפט השלום בעכו למתן פסק דין הצהרתי (ה"פ 1083/05), לפיו רשאית היא להחזיק בחנות בטענה כי היא בת רשות או לחלופין בעלת הזכויות ביחס למחצית החנות, מכוח סעיף 5 לחוק יחסי ממון, תשל"ג-1973.

(4) ביום 1.1.2006 דחה בית המשפט את תביעת המבקשת. נקבע, כי מכוח מעשה בית דין, מנועה המבקשת מהעלאתה מחדש של המחלוקת שנדונה כאשר שמעון היה צד לאותם ההליכים. כן נדחתה טענת המבקשת, לפיה היא בת רשות מכללא בחנות. אף טענת המבקשת, לפיה קמה לה הזכות למחצית משוויה של החנות מכוח סעיף 5 לחוק יחסי ממון נדחתה. לעניין אחרון זה קבע בית המשפט, כי אם לשמעון לא היו זכויות קנייניות בחנות לא יקומו גם למבקשת זכויות כאמור. כן נאמר, כי המבקשת לא הוכיחה את עובדת גירושיה ואת מועד נישואיה, עובדות בעלות חשיבות לתחולתו של הסעיף האמור.

(5) המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין נשוא הבקשה הנוכחית נקבע, כי ההליכים הקודמים שננקטו בין שמעון לבין המשיבה אכן מקימים השתק פלוגתא כלפי המבקשת, שאינה אלא חליף של שמעון. נקבע, כי פסקי הדין שניתנו במסגרת ההליכים הקודמים קבעו מפורשות, כי מי שהיה בר רשות בחנות הוא שמעון. רשות זו פקעה בגין הפרות ההסכם, ומשכך אין לשמעון או למי שבא במקומו או מטעמו כל זכות בחנות. כן נדחו טענותיה של המבקשת, לפיהן קמה לה זכות עצמאית בחנות מכוח היותה בר רשות בתמורה בהסכמת המשיבה. נקבע, כי טענות אלו הן טענות עובדתיות שלא הוכחו. גם טענת המשיבה, לפיה עומדת לה זכות מכוח חוק יחסי ממון נדחתה מנימוקיו של בית משפט השלום. נדחתה גם טענה באשר למוניטין. נוכח האמור נקבע, כי על המבקשת לפנות את החנות עד ליום 2.7.2006. בית המשפט המחוזי דחה (ביום 29.6.06) בקשה לעיכוב ביצוע.

(6) מכאן הבקשה הנוכחית, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע.

ג.(1) בבקשה נטען כי לא נוצר בנידון דידן מעשה בית דין; לקיומו של זה יש צורך בזהות בין בעלי הדין בשני ההליכים הנידונים וכן בזהות של ממש בין שתי הפלוגתאות. בהקשר זה נטען, כי המבקשת לא הייתה צד להליכים שנוהלו כנגד שמעון, וכי גם עילות התובענה נשוא בקשה זו שונות מהעילות שהוכרעו בעניינו של שמעון; כאן התבקשה הצהרה בדבר זכויות המבקשת בחנות מכוח היותה רשות ומכוח חוק יחסי ממון, בעוד שבעניינו של שמעון נדון פינויו בעילות של הפרת ההסכם.

(2) נטען, כי המבקשת מחזיקה בחנות כבת רשות בתמורה מכוח אמירה והסכמה מפורשת של המשיבה מזה כשלושים שנה, ולפיכך זכאית היא להחזיק בחנות. לחלופין טוענת המבקשת, כי אופן התנהגותה של המשיבה מצביע על כך, שזו הסכימה בשתיקה להפעלת המזנון ולניהולו על ידי המבקשת. לעניין זה נטען, כי פינויה של המבקשת נוגד את תחושת הצדק והשכל הישר, וכי תוצאותיו יהיו קשות מנשוא.

(3) לבסוף שבה וטוענת המבקשת, כי עם פקיעת נישואיה לשמעון קמה לה הזכות למחצית משוויה של החנות מכוח סעיף 5 לחוק יחסי ממון וכן קמה לה הזכות אף במוניטין שהיו לחנות ערב הגירושין.

ד.(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. בידוע הוא כי רשות ערעור ניתנת במקרים בעלי חשיבות ציבורית ומשפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ

פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). המקרה דנן לא בא בקטגוריות אלה, והדבר אף לא נטען, ובדין לא נטען. טענת המבקשת היא כי שגו בתי המשפט הקודמים בהחלטותיהם. ברם, רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן אם הסיבה היחידה לבקשת הרשות היא פסיקה שגויה של בית משפט קמא (רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (לא פורסם) (הנשיא ברק); ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקרונות יסוד (1999), 177; ח' בן- נון הערעור האזרחי (2004) 320). חוששני, כי די בנימוק זה שלא להיעתר לבקשה.

(2) למען הסדר הטוב, אדרש בקצרה אף לגופם של דברים. בהליכים, שניהלה המשיבה כנגד שמעון נקבע, כי שמעון הוא בר רשות בחנות, כי רשות זו אינה בלתי הדירה (ת"א 20653/92, עמ' 6 לפסק הדין; ע"א 1772/03, עמ' 6- 7 לפסק הדין), וכי רשות זו בוטלה עקב הפרות ההסכם על ידי שמעון. פסקי דין אלה הנם פסקי דין חפציים המסדירים את מעמדו של שמעון כבעל זכות קניינית או מעין קניינית בחנות, והכרעתם מחייבת כלפי כולי עלמא, ובכלל זה אף מי שלא היה צד לאותה התדיינות (נ' זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991) 367, 504- 508). משכך, לא יוכל שמעון או מי מטעמו או מכוחו, במקרה זה המבקשת, לטעון לזכות בחנות, והרי כל כולה של הזכות שעליה מתבססת המבקשת מלכתחילה מכוחו של שמעון באה; ועל כן בדין קבע בית המשפט קמא, כי ההליכים שנוהלו בין המשיבה לבין שמעון מקימים השתק פלוגתא כלפי המבקשת.

(3) באשר לטענות המבקשת בדבר היותה בעלת זכות עצמאית בחנות ובדבר טענותיה בנוגע לתחולתו של סעיף 5 לחוק יחסי ממון; טענות אלו מצויות במישור העובדתי, ובשלן לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 181/89 בינוי ופיתוח בנגב בע"מ נ' אתרים בע"מ פ"ד מג(1) 831, 832; לוין שם , בעמ' 180).

(4) כמותי כשופטת טנוס בדונה בבקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 1162/06, החלטה מיום 19.1.06) תמהני מדוע, אם סברה המבקשת כי היא בעלת זכויות משלה במקום, לא ביקשה להצטרף להליכים שהתנהלו לאורך שנים רבות בין המשיבה לשמעון.

(5) אוסיף, לא אוכל שלא להצטרף לדברים שאמר בית המשפט המחוזי באשר להתמשכות ההליכים, ואי היכולת להגיע להכרעה מהירה בכגון דא, ולתסכול המתלווה לכך. אכן, חדשים לבקרים מגיעים לבתי המשפט - והדברים נאמרים כמובן גם מעבר לפרשה דנא - מקרים, בהם אנשים מחזיקים בנכסי הזולת תוך עשיית דין עצמי והפרת הסכמים. כשהמדובר בנכסי הציבור, שהמערכות המטפלות בהן כבדות ואטיות מטבען, והעוסקים בהם מתחלפים לא אחת, תופעה זו קשה עוד יותר (רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' ; רע"א 11527/05 עיריית תל אביב- יפו נ' שרון לוי ; רע"א 11700/05 ציון חבה נ' מנהל מקרקעי ישראל ). לפתחה של מערכת בתי המשפט האתגר לקצר הליכים כאלה, ככל שהדבר בשליטתה. אכן, גם אם ניתן להבין את ניסיונות המבקשת מצדה שלה להיאחז בכל קש על מנת למנוע את פינויה מן החנות שהיתה למזנון, שכן כל השהיה יש בה מבחינתה תועלת כלכלית, אך ההליך הנוכחי הוא למצער השישי (ולא ספרנו הכל) בו נדונה פרשה זו, החל משנת 1992. על כך יש להצר, והגיעה עת סיום.

ה.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה לרשות ערעור. נוכח תוצאה זו, אין מקום להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.