רע"א 11700/05 ציון חוה נ. מינהל מקרקעי ישראל

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.12.2006 (סגן הנשיא גרוס) בבש"א 24531/05, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין של פינוי וסילוק יד, שניתן כנגד המבקש בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו ביום 7.4.2005 (סגן הנשיא גולדין) במסגרת ת.א. 95005/96.

ב.(1) המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש (ת.א. 95005/96), בה התבקש פינויו וסילוק ידו של המבקש מהנכס, הידוע כחלק מחלקה 43 בגוש 6002 (להלן: הנכס).

(2) ביום 7.4.2005 ניתן פסק דין מפורט בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ובו נקבע, כי רשות הפיתוח היא בעליו הרשומים של הנכס, וכי המשיב מנהל בעבורה את הנכס. עוד נקבע, כי המבקש מחזיק בנכס שלא כדין, ולפיכך עליו לסלק ידו הימנו כליל. המדובר בנכס סמוך לדירה מוגנת שבה דרה סבתו של המבקש, בית המשפט קבע כי אין לנתבע כל זכות בנכס, ויש להפריד בין הדירה בה דרה הסבתא ושביל מעבר אליה, לבין הקרקע הסמוכה שאין בה כל זכות למבקש, שאינה נחוצה לנכס ולא שימשה אותו, ופעולות המשיב בה הן פלישה והסגת גבול. הוטעם כי אין המדובר לגבי קרקע זו בבני רשות, לא הסבתא ולא המבקש, ואף אילו היה כן, היתה זו רשות מכללא, שהיא הדירה.

(3) בהסכמת הצדדים, עיכב בית משפט השלום את ביצועו של פסק הדין עד ליום 3.12.2005 (החלטה מיום 26.9.2005 בבש"א 166724/05). כן הוסכם, כי כל בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין תוגש לבית המשפט המחוזי.

(4) המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי (ע"א 2151/05), ובמקביל הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה בערעור (בש"א 24531/05). בהחלטתו מיום 5.12.2005 דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו, כי במקרה זה גובר אינטרס הציבור, התובע מניעת פלישות בלתי חוקיות ואפשרות לפיתוח הקרקע, על פני אינטרס המבקש.

ג.(1) כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

(2) נוכח העובדה ששמיעת הערעור נקבעה ליום 12.2.2006, הסכים המשיב לעיכוב ביצוע של פסק הדין עד ליום 13.2.2006. דא עקא, ששמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי נדחתה ליום 14.11.2006.

ד.(1) בבקשה נטען, כי למבקש סיכויים טובים ביותר לזכות בערעור, שהוגש כנגד פסק הדין. לדברי המבקש, בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 5.12.2005, לא שיקלל כראוי את סיכויי הערעור.

המבקש מוסיף, כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לדבריו, הנזקים שייגרמו לו ולסבתו אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין הם חמורים ובלתי הפיכים, שכן הנכס מהווה קורת גג יחידה בעבורם. כן נטען, כי אפילו יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן המשיב יפעל להריסת הנכס ולהעברת הזכויות בו לאחרים. מנגד, כך לדברי המבקש, הנזק שייגרם למשיב מאי ביצועו של פסק הדין הוא בר פיצוי כספי.

(2) תגובת המשיב התבקשה. לשיטתו, פסק הדין רצוף קביעות עובדתיות, אשר קשה להניח שערכאת הערעור תהא נכונה להתערב בהן, ומכאן שסיכויי הערעור אינם גבוהים. לדברי המשיב, נוכח סיכוייו הקלושים של הערעור, פוחת באופן ממשי משקלו של מאזן הנוחות בין הצדדים. נטען, עוד, כי אף כאשר מדובר בפסק דין לפינוי מקרקעין, בתי המשפט לא יעכבו כדבר שבשגרה את ביצוע פסק הדין.

עוד טוען המשיב, כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה בהן נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן כולה נסבה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה דנן, ללא עניין רחב יותר.

ה.(1) לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123, 130-129 ממלא מקום הנשיא – כתארו אז – שמגר). היא נשקלת במקרים בעלי חשיבות ציבורית או בעלי חשיבות משפטית, החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , עמ' 182-177). בקשה זו אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מן המחלוקת שבין הצדדים. אך אף לגופם של דברים אין מקום להיענות לה.

(2) ראשית אזכיר, כי טענת המבקש שהוא וסבתו יוותרו ללא קורת גג אם לא יעוכב הפינוי אין לה יסוד, שכן הנכס שהושכר לסבתו, שהיא ולא הוא הדיירת המוגנת בו, והוא דירה, נותר מושכר לה.

(3) הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנזקים והנוחות הם העומדים במרכז השיקולים לעיכוב ביצוע בגדרי ערעור (בש"א 2966/96 עטייה נ' עיריית תל-אביב-יפו פ"ד נ(1) 668, 672 (השופט זמיר); בש"א 3158/91

שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פרייזין דה פרטיסיפסיון

פ"ד מה(5) 499, 504 (המשנה לנשיא אלון); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 621 – 625; ח' בן-נון

הערעור האזרחי (2004) 434-432). כשהמדובר בפינוי, נשקלת האפשרות להחזרת המצב לקדמותו. וכשהמדובר בדירות מגורים, מטבע הדברים ומטעמים מובנים, ננקטות אמות מידה זהירות (גורן, שם , בעמ' 624). ואולם בתי המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט מצווים להשמיע גם את קולו של האינטרס הציבורי בדבר הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור והפקרות בתחום זה (ראו לאחרונה: רע"א 11527/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' שרון לוי (טרם פורסם); רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (טרם פורסם); ע"פ 3413/05 פרי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); רע"א 10164/04 אגבבה נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); ע"א 4090/04 סלע נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל)). הקלות שבה אנשים מניחים ידם לא אחת ולא שתיים על מקרקעי ציבור, מחייבת מענה שיפוטי ראוי והולם, במקרים שבהן הרשויות מתעשתות לפעול.

(4) באשר לסיכויי הערעור, המשוכה שעל המשיב לעבור גבוהה מאד. עיון בבקשה מגלה, כי רוב טענותיו של המבקש מופנות כנגד הקביעות העובדתיות בפסק הדין, ופשיטא שהתערבות ערכאת הערעור בכגון דא מועטת (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי

פ"ד נב(2) 582, 594 (השופטת ביניש); גורן, שם בעמ' 619).

(5) אשר לטענה בדבר מאזן הנוחות, לא למותר להזכיר, כי המשיב בבקשה דנא הוא מינהל מקרקעי ישראל, אשר חזקה עליו כי ימלא אחר פסק הדין שיינתן בערעור, ויהא ביכולתו לפצות את המבקש על נזקיו אם ייגרמו כאלה (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נ(5) 403, 405 (השופט כתארו אז, מצא)). יתרה מזו, המבקש טוען, כי אם לא יינתן עיכוב ביצוע, יפעל המשיב להריסת הנכס ולהעברת זכויותיו בנכס לאחרים (סעיף 12 לבקשה). עם זאת, כך לטענת המשיב עצמו , ייעודו של הנכס הוא "שימוש ציבורי", והמשיב אינו יכול לעשות בו שימוש לעת הזאת (סעיף 15 לבקשה). במצב דברים זה איני רואה כיצד פינוי המבקש מהנכס עלול לגרום למצב בלתי הפיך. המבקש ציין כי הגיש בהסכמת המשיב תכנית לשינוי הייעוד של השטח משטח ציבורי למגורים כדי לאפשר לו ולסבתו לרכוש את השטח. באת כוח המשיב מציינת, כי המשיב אכן חתם – במסגרת נסיונות להסדר – על תב"ע נקודתית לגבי 500 מ"ר (לא כל 950 המטרים המרובעים שבתביעה לסילוק יד), אך אין המבקש מופיע כבעלים או כיוזם, וממילא מוסדות התכנון לא אישרו את תוכנית, שגם המשיב חתם עליה לצרכי תכנון בלבד. כשלעצמי תמהני באשר לחתימת המשיב בשעה שלשיטתו פלש המבקש לשטח (וכך קבע גם בית המשפט); נפלאו דרכי המשיב. כך או אחרת, האינטרס הציבור הוא המכריע, והמאזן נוטה בבירור שלא להיעתר לבקשה. למען הסדר הטוב, המשיב ממילא אינו יכול ככל הנראה למכור לעת הזאת את השטח בו מדובר, במצבו בשל היותו שטח ציבורי, אך בכל מקרה לא תיעשה דיספוזיציה בלתי הפיכה (קרי, מכירה, למעט תכנון וכן השכרה) בשטח זה עד להכרעה בערעור בבית המשפט המחוזי.

(6) בידי המבקש כמובן לפנות לבית המשפט המחוזי ולנסות להקדים את שמיעת הערעור, אף שהחלטתי זו אינה כרוכה בכך.

ו.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה לרשות ערעור. בנסיבות איני עושה צו להוצאות.