רע"א 5968/06 נתנאל טסה נ. מינהל מקרקעי ישראל

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופטת ר' לבהר שרון) מיום 20.6.2006 בבש"א 9436/06, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין של סילוק יד ופינוי שניתן נגדו בבית משפט השלום ברחובות (השופט ה' פינשטין) ביום 22.12.2005 במסגרת ת"א 2232/03.

ב.(1) המשיב הגיש תביעה כנגד המבקש, בה נתבקש סילוק ידו של המבקש מהקרקע, הידועה כחלקה 192, 193 ו- 195 בגוש 4253 (להלן המקרקעין). כן התבקשה הריסת המבנים המצויים במקרקעין, שבהם החזיק המבקש. אין חולק, כי רשות הפיתוח היא בעליו של המקרקעין, המנוהלים על ידי המשיב (מינהל מקרקעי ישראל).

(2) ביום 22.12.2005 ניתן פסק דין מפורט בבית משפט השלום, ובו נקבע, כי המבקש מחזיק במקרקעין שלא כדין, אין לו כל זכויות בהם, ולפיכך עליו לסלק ידו מהם כליל. כן נדחו טענות המבקש, לפיהן השקיע בנכס, ורכש מעמד של חוכר או בר רשות, או שהיה בעל זיקת הנאה במקרקעין. הוטעם, כי אף בטענת השיהוי שהעלה המבקש אין ממש. באשר להריסת המבנים נקבע, כי זו תחול על המשיב. עוד נקבע, כי פסק הדין ייכנס לתוקף ביום 1.5.2006, על מנת ליתן בידי המבקש שהות מספקת להתארגן במקום מגורים חדש עם משפחתו.

(3) ביום 6.2.2006 הגיש המבקש לבית משפט השלום ברחובות בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (בש"א 1282/06). בהחלטה מיום 20.4.2006 דחה בית משפט השלום את הבקשה. ביני לביני, ביום 8.2.2006, הגיש המבקש ערעור כנגד פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (ע"א 1325/06). כנמסר בבקשה הנוכחית, הדיון בערעור קבוע ליום 26.11.2006.

(4) ביום 24.4.2006 – שבוע בטרם מועד כניסתו של פסק הדין לתוקף – הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (בש"א 9436/06).

(5) ביום 20.6.2006 ניתנה בבית המשפט המחוזי החלטה מנומקת בעניין עיכוב הביצוע. נקבע, כי סיכויי הערעור, שהגיש המבקש, נמוכים. כן נקבע, כי בנסיבות המקרה דנן, גובר האינטרס הציבורי בדבר מניעת פלישות בלתי חוקיות ואפשרות לפיתוח הקרקע על פני האינטרס הפרטי של המשיב. נוכח האמור, נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע. לפנים משורת הדין, העניק בית המשפט המחוזי למבקש ארכה בת ארבעים וחמישה יום לפינוי המקרקעין.

(6) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה נטען, כי למבקש סיכויים טובים ביותר לזכות בערעור שהוגש כנגד פסק הדין, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לסיכויי הערעור. לטענת המבקש, אף מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. בהקשר זה נטען, כי הנזק שייגרם לו ולמשפחתו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הוא עצום, שכן יוותרו ללא קורת גג. כן נטען, כי אפילו יתקבל הערעור לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, שכן המשיב יפעל להריסת המבנה. הוטעם, כי דחיית הבקשה מאיינת את הערעור. מנגד, כך אליבא דמבקש, לא ייגרם למשיב כל נזק מאי ביצוע פסק הדין, שכן לא נעשו שום פעולות תכנוניות בנוגע למקרקעין נשוא הבקשה.

ד.(1) לאחר עיון בבקשה, חוששני שאין בידי להיעתר לה. שתי הערכאות הקודמות לא מצאו מקום להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, והבקשה דנא היא גלגולו השלישי של ההליך. ככזו, אין באה בגדר המקרים, שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד ל"ו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)), והריהי תחומה לאמיתה בסכסוך שבין הצדדים.

(2) אף לגופם של דברים לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה, שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984). מן המפורסמות, כי שניים הם השיקולים, העומדים בבסיס הבקשה לעיכוב ביצוע בגדרי הערעור: סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנזקים והנוחות (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ ואח' נ' ויטקו כימיקלים בע"מ פ"ד מא(1) 713, 714 (השופט בייסקי); ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח'

פ"ד נו(4) 178, 181 (השופטת פרוקצ'יה); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 2005) 621- 623; ח' בן- נון הערעור האזרחי (מהדורה 2, 2004) 432- 434).

(3) באשר לסיכויי הערעור: בית המשפט המחוזי סבר, כי אין המדובר בסיכויים גבוהים, ואף לדידי כך. המשוכה שעל המבקש לחלוף על פניה גבוהה היא. עיון בערעור מגלה, כי רוב טענותיו של המבקש מופנות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום. במקרים כגון דא נקבע, כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, שנקבעו בערכאה הדיונית (ע"א 2989/95 מרים קורנץ ואח' נ' מרכז רפואי ספיר- בית חולים "מאיר" ואח' פ"ד נא(4) 687, 695 (השופטת שטרסברג כהן); י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, 1995 בעריכת ש' לוין) 856- 857).

(4) באשר למאזן הנוחות: החלטה, המורה על פינויו של אדם מן הבית בו הוא גר תמיד מלווה בתחושה קשה, והדברים מובנים. ואכן, כשמדובר בבקשה הנוגעת לפינוי מסוג זה, ננקטות מטבע הדברים אמות מידה זהירות, בעיקר על רקע החשש מהיווצרותו של מצב בלתי הפיך (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון

פ"ד מ(4) 126, 129 (השופטת נתניהו); רע"א 1527/03 ניגרי ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (השופט ריבלין); בע"מ 5292/05 לזר נ' וולפמן ואח' (טרם פורסם); זוסמן, שם בעמ' 859-860; גורן, שם בעמ' 624). עם זאת לפי פסק הדין מחזיק המבקש מזה עת רבה שלא כדין במקרקעי ציבור. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי "כאשר מדובר בפלישה לקרקעות הציבור, מצוה בית המשפט להביע מסר ברור ומורת רוח מן הנגע שפשה ברחבי המדינה כולה, ולהעדיף את האינטרס הציבורי" (פסקה 7 להחלטה מיום 20.6.2006), ואף בית משפט זה נדרש לסוגיה זו חדשים לבקרים (ראו לאחרונה רע"א 10161/04 אגבבה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 11527/05 עיריית תל אביב- יפו נ' שרון לוי (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם; רע"א 11700/05 ציון חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם), שאוזכר על-ידי בית המשפט המחוזי). דומני, כי גם בנסיבות מקרה זה, כעולה מקביעות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי – וההליכים מתנהלים מזה שלוש שנים – אכן ידו של האינטרס הציבורי על העליונה, והמאזן נוטה בבירור לטובתו של המשיב. גם ניתנו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי ארכות כדי להקל על הפינוי. אין מקום איפוא להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

(5) לא למותר להזכיר, כי המשיב בבקשה הנוכחית הוא מינהל מקרקעי ישראל, אשר חזקה עליו כי ימלא אחר פסק הדין שיינתן בערעור, ויהא ביכולתו לפצות את המבקש על כל נזקיו, אם ייגרמו כאלה (ע"א 6197/00 עו"ד אביגדור פלדמן נ' שופט בית המשפט המחוזי בנצרת אהרן אמינוף (השופט טירקל)).

ה.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה.