רע"א 1527/03 אריה ניגרי נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא השופט י' גרוס), לפיה נדחתה בקשת המבקשים לקבל סעד זמני של עיכוב ביצוע פינוי דירת המבקש 2 במסגרת הערעור על החלטת בית משפט השלום.

המבקש 1 רכש דירה מסבו, המבקש 2, וסמוך לכך קיבל מהמשיב הלוואה, כנגד משכון זכויותיו בדירה. לאחר שלא פרע את חובו, הגיש המשיב, עוד בשנת 2000, בקשה למימוש המשכון בהוצאה לפועל, והמשיבים הגישו מספר בקשות לעיכוב ההליכים ולמניעת פינוי המבקש 2 ואשתו מהדירה. המבקשים פנו בתובענה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו שיצהיר כי המבקש 1 עמד בכל חיוביו על פי שטר המשכון. בית משפט השלום (כבוד השופט ק' ורדי) דחה את התובענה, כיוון שהוכח כי המבקשים חתמו על הסדרים לתשלום החוב, ומכאן שהודו בקיומו. המבקשים ביקשו מבית משפט השלום לעכב את ביצוע פסק דינו עד למתן החלטה בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי, ואולם בקשתם נדחתה. לפיכך, הם הגישו את הבקשה לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט דחה את הבקשה. בית המשפט קמא סבר כי טיעוני המבקשים אינם מוכיחים כי קיים סיכוי טוב לקבלת הערעור. כנגד החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שבפניי, כשהיא מלווה בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור. בשל נסיבותיהם הקשות של המבקש 2 ואישתו, ובשל האפשרות שיוותרו ללא קורת גג אם יבוצע פסק הדין, נענתי לבקשת עיכוב הביצוע הארעי, וקבעתי כי לא יפונו מהדירה עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

2.בבקשת רשות הערעור שהגישו, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את טענתם כי סיכויי ערעורם הינם טובים ביותר. בנוסף, הם מדגישים את הנזק הבלתי הפיך שייגרם למבקש 2 ולרעייתו, שניהם קשישים שבריאותם לקוייה, אם יפונו מדירת מגוריהם.

המשיב תומך בהחלטת בית המשפט קמא. הוא טוען כי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי סיכויי הערעור קלושים. בנוסף, המשיב מסביר כי אם לא יבוצע פסק הדין יגרמו לו נזקים כלכליים קשים, כיוון שחובם של המבקשים הולך ותופח בשל אי פרעונו, כאשר מנגד שווי הבטוחה הולך ופוחת. לשיטתו של המשיב, כבר כיום קיים חשש כי לא יהא די במימוש הנכס כדי שהמשיב ייפרע את מלוא חובו.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. כפי שציינתי בהחלטתי בעניין בקשת עיכוב הביצוע, סבור אני כי פינויים של המבקש 2 ורעייתו מדירת מגוריהם יגרום להם נזק קשה, שספק אם ניתן יהיה לרפאו במידה שיתקבל ערעורם. המבקש ורעייתו הינם קשישים בעלי הכנסות צנועות ביותר, המבקש 2 הינו ניצול שואה ונכה צה"ל קטוע רגל ופגוע ריאות, ומצבה הנפשי של רעייתו, אשר לקתה במחלת הסרטן, מעורער. הדירה נשוא צו הפינוי היא נכסם היחיד של בני הזוג, ומכאן שקיים חשש כי אם יפונו ממנה הם ימצאו את עצמם ללא קורת גג. נזק זה עולה על הנזק הכלכלי שעלול להיגרם למשיב אם לא יוכל לממש את הדירה עד למתן החלטה בערעור, החלטה, אשר אין ספק כי בית המשפט קמא ייעשה כמיטב יכולתו לתתה במהרה.

לפיכך, אף מבלי להביע דעה כלשהי לעניין סיכויי הערעור, המסקנה היא כי יש מקום להיענות לבקשת עיכוב ביצוע הפינוי.

הערעור מתקבל. פינויים של המבקש 2 ורעייתו מהדירה נשוא הבקשה יעוכב עד למתן החלטה בערעורם בבית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.