רע"א 3709/06 ציון השמשוני אדריכלים ותכנון (1980)בע"מ נ. בנק לאומי לישראל

א.ברע"א זו מתבקש צו זמני עד לסיום הדיון בתביעה כספית בסך מעל 3 מליון ₪ (שכיום כנטען הוכפל ערכה ויותר), שהגיש הבנק המשיב נגד המבקשים. הצו המבוקש הוא עיכוב הליכי פינויו של המבקש 2 מדירת מגוריו, בהליכי הוצאה לפועל למימוש משכנתא שניתנה כערבות לחובות המבקשת 1; זאת, כאמור, עד לסיום הליכים בתביעת המשיב נגד המבקשים בסדר דין מקוצר, שלגביה עתרו המבקשים לרשות להתגונן. לחלופין מתבקש העיכוב עד להחלטה בבקשת הרשות להתגונן.

ב.בית המשפט קמא (השופט ישעיה) ציין כי המדובר בבקשה המוגשת על ידי נתבע והיא עניין נדיר, שכן גם אם תינתן למבקשים בהמשך רשות להתגונן לא יהא בכך כדי לבטל את המשכנתא נשוא ההליכים בהוצאה לפועל, שעליה גם אין עוררים. טענות המבקשים – כך נקבע – עניינן היקף החוב, תוך הסתייעות בחוות דעת חשבונאית, אך באלה אין כדי להביא לבטלות המשכנתא. עוד הוסיף בית המשפט, כי הבקשה השתהתה עד סמוך למועד הפינוי, ובעבר נדחתה בערכאות השונות בקשה דומה של ילדי המבקש 2; לכן ישנה גם מניעות להגשת הבקשה. ולבסוף, המבקשים לא גילו כי מבקשת 1 מצויה בפירוק ולכן מנועה היא לנקוט בהליכים משפטיים בלא רשות בית המשפט שלפירוק.

ג.(1) בבקשה נמסר כי חוות דעת המומחה שהוגשה במסגרת התביעה לא הושלמה בשל סירוב המשיב להמציא מסמכים נוספים שנתבקשו. מכל מקום, עיקר הטיעון הוא, כי יש לבחון האם קיים סיכוי – כאמונת המבקשים – כי במקרה של הצלחת ההגנה לא ייוותר חוב. נטען גם נגד קביעת השיהוי, ונאמר כי נוהל מו"מ בין הצדדים; הוא הדין לבקשה מטעם ילדי המשיב, שעסקה – כך נטען – בעניין אחר (תוקף שטר המשכון).

(2) עוד נאמר בבקשה, כי נתקיימו התנאים שבפסיקה למתן סעד זמני מסוג זה המבוקש, אף אם שכמותו ניתן אך בנסיבות נדירות בלבד. תנאים אלה הם – כנטען – הזיקה בין הסעד לעילת התביעה, הפוטנציאל כי סעד זה יהפוך קבוע בסיפת המשפט, והיעדר האפשרות לתבוע עצמאית בנסיבות. נטען בהרחבה באשר למערכת היחסים בין המבקש לבנק המשיב, וכן נטען להפרת הסכמים – לרבות הטעיה – ולהפרת חובת נאמנות מצד המשיב, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוק הבנקאות (שרות ללקוח) תשמ"א-1981, והתנהגות שלא בחוסר תום לב. נטען כי לא נעשה גילוי מסמכים נאות; וכי מסמכי פירוקה של המבקשת 1 אינם בידי בא כוח המבקשים בהליך דנא ואינם רלבנטיים לפינוי הדירה, שהיא דירת מגורי המבקש 2.

ד.בהחלטתי מיום 2.5.06 נאמר כי ככל הנראה המדובר במשוכה גבוהה והאמור בבקשה אינו מלמד על סיכוי גבוה, אך הואיל והמדובר בדירת מגורים נתבקשה תשובה כנגד הפקדה או ערבות להוצאות.

ה.(1) בתגובת המשיב – המתנגד לבקשה – נטען, כי המדובר בחוסר תום לב קיצוני מצד המבקשים; כי כימותה של חוות הדעת החשבונאית שהוגשה נמוך מסכום החוב הנטען שהוא מעל 6 מליון ש"ח; כי אין טענה באשר לתוקף המשכון גופו, ומכל מקום היה צורך לתקפו בהליך אחר, ואין בצירוף חוות הדעת כדי לשנות בכך; מכל מקום שמורה זכות המבקש לתביעת נזיקין; אף אין מקום לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בהליך שאינו ההוצאה לפועל; למבקש סופקו מסמכים 24 שנים אחורנית; מניעות המבקשים בעקבות ההליך שהגישו ילדי המבקש קיימת אף קיימת; פירוק המבקשת 1 היה ידוע למבקש 2.

(2) ניתנה רשות לתגובה לתשובה, ובין השאר נטען בה כי לא ייגרם כל נזק בהמתנה, כי המצהירים מטעם המבקש לא נחקרו, כי מסמכים לא הומצאו כראוי, כי ההליך הקשור בילדי המבקש 2 אינו רלבנטי, כי אי הגילוי בעניין פירוק המבקשת 1 היה כשל טכני שאינו נוגע למבקש 2, וכי מימוש דירת מגורים צריך להיות צעד אחרון.

ו.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. לא השתכנעתי כי הנסיבות מצדיקות התערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית המשפט קמא. אכן, לא אכחד כי בכל עת שבה המדובר בפינוי מדירת מגורים, התחושה האנושית כבדה, לרבות בגלל אי ההפיכות (ראו זוסמן, סדרי הדין האזרחי מה' 7 בעריכת ש' לוין, ס' 666, עמ' 860-859; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 8, 624; רע"א 1527/03 ניגרי נ' בנק לאומי למשכנתאות (לא פורסם) (השופט ריבלין); ר"ע 5028/04

מטטוף נ' בנק דיסקונט ומשכנתאות (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט (לא פורסם)). ואולם, במה דברים אמורים, במצב שבו מאזן הסיכויים פועל לטובת מי שיש לפנותו, וחוששני שאין המצב כן בענייננו. הבקשה – מצד נתבע לסעד זמני – היא מזן נדיר, כפי שציין בית המשפט המחוזי, ועל כך אין המבקשים חולקים (ראו גם זוסמן שם, סעיף 463 בעמ' 579 והאסמכתאות). אולם, אין מתקיימות בכאן הנסיבות שבהן יאושר סעד מעין זה לבקשת נתבע. בראש וראשונה, השעבוד אינו במחלוקת כשלעצמו. הפוטנציאל להכרעה בהמשך ההליכים שתרחיב לכת עד כי תהפוך את הסעד הזמני לקבוע על ידי דחיית התביעה כמעט מכל וכל – מוטל בספק רב, ונראה גם כי היתה למבקשים אפשרות לתביעה עצמית. אציין באשר להיקף החוב , כי המחלוקת אמנם עמוקה, אך נראה שגם אם תינתן רשות להתגונן – ואיני מביע דעה בעניין זה העומד להכרעתו של רשם בית המשפט המחוזי – אין הדברים רחוקים מהנסיבות שנדונו ברע"א 5327/02 אוריאנט קולור נ' בנק קונטיננטל (לא פורסם) (השופט ריבלין). באותו עניין נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע מתוך שנקבע כי אף אם יוקטן החוב, לא פס מן העולם מימוש המשכנתא. אוסיף, כי כשלעצמי לא אוכל להתעלם מהצבר הדברים בענייננו שבין היעדר הכפירה בערבות לגופה, הספקות ככל שמדובר בטענה בדבר היקף החוב לעומת שווי הדירה, אי הגילוי באשר למצב המבקשת 1 שבפירוק, שגם אם נעשה ניסיון ליתן לו הסבר קשה להלמו ככל שהמדובר במבקש 2, וכן ההתדיינות הקודמת של ילדי המבקש; כל אלה מטים את הכף לעבר אי היעתרות לבקשה, וכל זאת גם אם לא אומר דבר בעניין ההשתהות. אין לבוא בטרוניה על מי שלוחם להישאר בדירתו, אך לא ראיתי בנסיבות מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. פשיטא שאם יזכה המבקש 2 בתביעתו וברשות להתגונן, אין חולק על מסוגלות המשיב להשבה כספית.

(2) לא אוכל כאמור להיעתר לבקשה. בנסיבות החלטתי לקבוע כי הפינוי יוכל להיעשות החל מיום י' סיון תשס"ו (6.6.06), כדי לאפשר למבקש 2 התארגנות מתאימה. בנסיבות, ומשלא נטען באשר להוצאות שנגרמו למשיב עקב דחיית הפינוי, ישלמו המבקשים הוצאות המשיב בבקשה זו בסך 6,000 ₪.