רע"א 6695/06 סטיב זץ נ. אלחנן קרת עו"ד כונס הנכסים מטעם בנק איגוד בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 6.8.06 (השופטת ברון) בתיק בש"א 16996/06, בה נדחתה עתירת המבקש לעכב את ביצוע החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 29.6.06 (הרשמת שוורץ), עד למתן הכרעה בבקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2194/06).

ב.ביום 29.6.06 דחתה ראש ההוצאה לפועל התנגדות שהגיש המבקש כלפי הסכם למכירת דירתו לצד ג' (להלן הרוכש) במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט נגדו בנק איגוד בע"מ, באמצעות המשיב 1. מסתבר כי טענותיו המרכזיות של המבקש הן שהדירה נמכרה במחיר נמוך מערכה (להוכחת טענה זו צורף הסכם מכר בו הסכים קונה לשלם מחיר גבוה יותר), ולחלופין שהוא נכון לשלם את חוב הפיגורים לבנק - ולפיכך אין למכור את דירתו. עוד נטען כי המבקש לא היה מודע להליכי ההוצאה לפועל שננקטו, או לפחות לחלקם. ביום 24.7.06 חתמה ראש ההוצאה לפועל על צו המאשר את מכירת הדירה לרוכש, לאחר ששילם את מלוא התמורה. כלפי ההחלטה מיום 29.6.06 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור (בר"ע (ת"א) 2194/06), ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע (בש"א 16996/06). ביום 6.8.06 דחה בית המשפט המחוזי - השופטת ברון - את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר כנדרש, וכן כי הסיכוי שהבקשה לגופה תתקבל נמוכים: "למקרא הבר"ע עולה, כי היא הוגשה באיחור ניכר, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד כדין. זאת ועוד, אין בפי המבקש נימוקים של ממש שיש בהם כדי להביא לביטול מכר הדירה... רבות מטענות המבקש הינן טענות עובדתיות אשר כבר נדונו ונדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל" (עמ' 3). לא למותר לציין, כי בית המשפט המחוזי הזכיר שההליכים בתיק ההוצאה לפועל עוכבו בשעתו לשם "מכירה עצמית" וזו לא צלחה. עוד נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה נגד קבלת הבקשה: הרוכש כבר שילם את מלוא התמורה והוא אמור לקבל את החזקה בדירה ביום 31.8.06, ולעומת זאת המבקש כלל אינו מתגורר בדירה, ואילו המשיבה 2 המתגוררת בדירה עם ילדיה לא היתה צד לבקשה. בהתחשב באמור, נקבע, כי הנזק שעלול להיגרם למבקש אם יתקבל ערעורו הוא ממוני בלבד, וכיוון שבעל דינו הוא בנק, אין חשש שלא יוכל לשלם פיצויים אם ייפסקו. ולבסוף, בית המשפט התייחס להשלכה של קבלת בקשות מסוג זה על נכונותם של קונים פוטנציאליים ליטול חלק בהליכי מימוש. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה חוזר המבקש על הטענות שהועלו בפני בית המשפט המחוזי.

ג.לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. הכלל הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984); "מי שמבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור... חייב להוכיח שמתקיימים שני תנאים. ראשית, עליו להוכיח שיש לו סיכוי טוב לזכות בערעור. שנית, עליו להוכיח שאם לא יעוכב הביצוע ייגרם לו נזק בלתי הפיך או, לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצידו, באופן שיצדיק את העיכוב" (בש"א 2966/96 אלי עטיה נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 - השופט זמיר). בית המשפט קמא קבע כי "סיכויי הערעור הינם קלושים" (עמ' 3), ולזאת יש להוסיף כאמור את העובדה שמדובר בבקשת רשות ערעור (ולא ערעור בזכות) שהוגשה באיחור. לא למותר לציין כי המבקש אינו גר בדירה, והוא אף ביקש למכור אותה בעצמו, אלא שבמחיר גבוה יותר משנמכרה על-ידי המשיב 1. הבקשה לא הוגשה על-ידי המשיבה 2, שכנמסר מתגוררת בדירה. יש גם לייחס משקל לחלוף הזמן, ולא הרי בקשה המוגשת בשלבי טרום-מכירה כהרי בקשה המוגשת לאחר שלא צלחו מאמצי "מכירה עצמית" ולאחר שכונס הנכסים (המשיב 1) מכר את הדירה לרוכש. בא כוח המבקש ציטט החלטה ברע"א 3709/06 ציון השמשוני נ' בנק לאומי (לא פורסם), בה תוארה התחושה האנושית הכבדה הכרוכה, גם לגבי בית המשפט, בפינוי מדירת מגורים; אכן כך, אולם כנאמר שם, "במה דברים אמורים, במצב שבו מאזן הסיכויים פועל לטובת מי שיש לפנותו, וחוששני שאין המצב כן בענייננו". כך גם בנידון דידן. בהתחשב בסיכויי הבקשה, כפי שתוארו בבית המשפט המחוזי ושדבריו מקובלים עלי, ולאחר המכירה לרוכש, הדעת נותנת כי אין מקום להתערב בהעדפת זכות הבנק והרוכש לפרי זכייתם, על פני הנזק בר הפיצוי העשוי להיגרם אם תתקבל הבקשה לרשות ערעור בבית המשפט המחוזי ויתקבל הערעור.

ד.לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.