רע"א 10164/04 שמואל אגבבה נ. מנהל מקרקעי ישראל

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגן הנשיא י. גרוס) אשר דחתה את בקשת המבקשים לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד. מור) המורה על פינויים ממקרקעין המצויים בבעלות המדינה, בהם הם מחזיקים לצורך מגוריהם ולניהול מוסך שממנו פרנסתם, עד למיצוי הליכי הערעור.

2.לטענת המבקשים, הם מחזיקים במקרקעין נשוא הדיון החל משנת 1977, עת רכשו את זכויות החזקה מהמחזיקים אותה עת. בשנת 2000 הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין. המבקשים העלו טענות לקיום זכויותיהם במקרקעין, וכן להתיישנות תביעת-המשיבה, אולם טענות אלה נדחו. כן טענו כי הם בני רשות-חינם בלתי הדירה במקרקעין, ולחילופין, דרשו כי פינויים מהמקרקעין יותנה בהעמדת סידור חלוף למגוריהם ולעסקיהם. בית המשפט קיבל את הטענה כי המבקשים ישבו במקרקעין מאז שנת 1977, וקבע שאמנם חזקת המבקשים במקרקעין היתה בידיעת המשיב אשר הסכים לכך הסכמה שבשתיקה, אלא שבהיות חזקת המבקשים בבחינת רישיון חינם, הניתן לביטול בכל עת, הרי הגשת תביעת הפינוי על ידי המשיב מהווה הודעת ביטול של הרשיון בפועל. לאור זאת, קבע בית המשפט כי על המבקשים לסלק ידם מהמקרקעין.

3.המבקשים ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי; במקביל, עתרו לעיכוב ביצוע פינויים מהקרקע עד להכרעה בערעור. בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט המחוזי דחה גם הוא את בקשת עיכוב הביצוע, בציינו כי אין למבקשים סיכויים של ממש בערעורם. עוד ציין כי אין מדובר במקרה זה בדיירות מוגנת ובזכויות קנייניות, אלא ברשיון גרידא, כך, שלכל היותר, עולה סוגיה של פיצוי כספי, אשר לצורך בחינתה בידי המבקשים להגיש תביעה נפרדת.

4.המבקשים עותרים בפנינו בבקשת רשות הערעור כי נתערב כערכאה שלישית בסוגיית עיכוב ביצוע פסק הפינוי עד להכרעה בערעורים בפני בית המשפט המחוזי. לטענתם, טובים הסיכויים שערעורם יתקבל. כן הם טוענים כי הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין תביא לתוצאה בלתי הפיכה, שכן הם יצטרכו לסלק ידם מן המקום ולהרוס את המבנים הקיימים אשר נבנו על ידם. מנגד, טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים; כי התמשכות ההליכים ועיכוב הפינוי יגרמו נזק ניכר לאינטרס הציבור, במיוחד לאור העלות הגדולה הכרוכה בדחיית ביצוע תוכניות בנין עיר במקום. הוא מדגיש כי מדובר במקרקעין במרכז הארץ, עליהם ניתן לבנות 120 יחידות דיור, שעיכוב בנייתם יסב לציבור נזק בעשרות מליוני שקלים. לחלופין, מבקש המשיב כי היה ותתקבל בקשת המבקשים לעכב את ביצוע פינויים מהקרקע, יותנה העיכוב בהפקדת ערבויות נכבדות, שיהיה בהן כדי לבטא את שיעור הנזקים עלולים להיגרם לציבור עקב החלטה זו.

5.דין הבקשה להידחות. הבקשה שבפנינו נדונה ונדחתה לגופה בידי שתי ערכאות קודמות. לדיון בבקשה זו בערכאה שלישית יש מקום רק אם מתעוררות בעטייה שאלות בעלות השלכות משפטיות או ציבוריות רחבות, החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 1343/97 סופרזול קינן את בייזמן בע"מ נ' עיני, חברה לבנין בע"מ, תק' על' 97(1) 46; רע"א 5931/9 8 אסלאן נ' אשואח, תק' על' 98(3) 1586; בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פד"י מג(1) 335). הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע במקרה שבפנינו איננה מעוררת שאלות מסוג זה, ודי בכך כדי לדחותה.

6.מעבר לנדרש יצויין, כי נראה שאף לגופם של דברים אין עילה להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות. סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד, ואילו המחלוקת האמיתית בין הצדדים עשויה להצטמצם לגובה הפיצוי שהמבקשים עשויים לדרוש עבור השבחת הקרקע. מאחר ומדובר במחלוקת שעניינה האמיתי הוא כספי, אין הצדקה לעכב את הליך הפינוי, העלול להסב נזק ישיר לפיתוח האיזור, ובכך לאינטרס הציבורי הכללי (רע"א 5206/04 מרדכי היב נ' מינהל מקרקעי ישראל , תק-על 2004(3), 4). מנגד, זכויותיהם הכספיות של המבקשים, במידה ועומדות להם כאלה, שמורות להם במסגרת תביעה כספית נפרדת.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסכום כולל של 7,000 ₪.