רע"א 8247/06 חיים מימון נ. מדינת ישראל-משרד הבריאות המרכז הרפואי הלל יפה

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 3.9.06 בבש"א 8829/06 (תיק עיקרי ע"א 3309/06), בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב פסק דין של סילוק יד שניתן כנגד המבקש בבית משפט השלום בחדרה (השופט ח' שרעבי) מיום 2.3.06 בת"א 4374/03.

ב.(1) המבקש מחזיק במזנון, שחלקו מצוי בשטחו של בית החולים הממשלתי 'הלל יפה' בחדרה. אין חולק, כי בית החולים והמקרקעין בהם הוא שוכן מצויים בבעלותה של המשיבה.

(2) ביום 17.11.03 הגישה המשיבה תביעה לסילוק ידו של המבקש מהמזנון (ת"א 4374/03). נטען, כי המזנון הוקם שלא כדין וללא הסכמת המשיבה, וכי המבקש לא נעתר לבקשותיה לפנותו.

(3) ביום 2.3.06 ניתן פסק דין מפורט בבית משפט השלום בחדרה, ובו נקבע, כי המבקש הוא בר רשות במקרקעין, וכי הואיל ולא שילם דבר בגין שהייתו, הריהו בר רשות ללא תמורה; טענת המבקש, לפיה ההרשאה שניתנה לו בלתי חוזרת, וטענתו לפיה ניתנה לו הבטחה שלטונית בלתי הדירה להפעלת המזנון במיקומו הנוכחי לכל ימי חייו – נדחו. עוד נקבע, כי בעצם הגשת התביעה הודיעה המשיבה על ביטול הרשות שניתנה למבקש, ולפיכך עליו לסלק ידיו מהמקרקעין ולפנות את המזנון לא יאוחר מיום 17.7.06. כן חויב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בסך 500 דולר ארה"ב לחודש החל מיום הגשת התביעה ועד יום הפינוי. מנגד חויבה המשיבה לפצות את המבקש בגין השקעותיו בבניית המזנון בסך 43,400 דולר ארה"ב.

(4) המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 3309/06). בד בבד פנה לבית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין (בש"א 1867/06). בהחלטה מיום 23.5.06 (מפי השופט שרעבי) נדחתה הבקשה. צוין, כי סיכויי הערעור אינם גדולים. יחד עם זאת, וכדי למנוע מצב בו ייהרס המזנון והמבקש יעמוד אל מול שוקת שבורה אם יזכה בערעור, נקבע, כי המשיבה תְשָמֵר את מבנה המזנון בעת הפינוי עד להכרעה בערעור. יצוין, כי הצעה ברוח זו הועלתה על ידי המשיבה עצמה.

(5) המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע הפינוי (בש"א 8829/06). בהחלטה מיום 3.9.06 (מפי השופט כהן) נאמר, כי סיכויי הערעור קלושים, וכי במקרה דנן אין חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור. נוכח האמור, דחה בית המשפט את הבקשה, בכפוף לכך שהמשיבה לא תפעל להריסת המזנון ולא תמסור את החזקה בו לאדם אחר.

(6) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) בבקשה נטען, כי למבקש סיכויים טובים לזכות בערעור שהוגש כנגד פסק הדין, וכי בתי המשפט קמא לא נתנו משקל ראוי לסיכויי הערעור. לטענת המבקש, אף מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו: נטען, כי פינויו של המזנון יותיר אותו ללא מקור פרנסה והוא עלול לגרום להידרדרות במצבו הפיזי והבריאותי. מנגד, כך נטען, לא רק שלמשיבה לא ייגרם נזק מעיכוב הפינוי, אלא שהיא אף תרויח דמי שימוש ראויים מהפעלתו של המזנון. נמסר בבקשה, כי הדיון בערעור קבוע ליום 23.1.07.

(2) התבקשה תגובת המשיבה. נטען, כי הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית, המצדיקה דיון בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה.

ד.(1) לאחר עיון בבקשה, חוששני שלא אוכל להיעתר לה. שתי הערכאות הקודמות לא מצאו מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, והבקשה דנא היא גלגולו השלישי של ההליך. ככזו, ובמובהק, אין היא מעלה כל שאלה משפטית כללית או ציבורית, החורגת מעניינם של הצדדים נשוא הבקשה (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

(2) אף לגופם של דברים לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). סיכויי הערעור ושאלת מאזן הנזקים והנוחות הם העומדים במרכז השיקולים לעיכוב ביצוע בגדרי הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (השופט זמיר); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם , פ"ד נו(4) 178, 181 (השופטת פרוקצ'יה); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 8, 2005) 622 - 623).

(3) אשר לסיכויי הערעור: דעתי כדעתם של בתי המשפט הקודמים, לפיה המשוכה שעל המבקש לעבור גבוהה היא. עיון בהודעת הערעור (שצורפה כנספח ד' לבקשה) מגלה, כי רוב טענותיו של המבקש מופנות כנגד ממצאי עובדה שנקבעו בבית משפט השלום. במקרים כגון דא, בהם נימוקי הערעור מופנים כנגד ממצאים שבעובדה, סיכויי הערעור למצער מסופקים (ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (השופטת - כתארה אז - ביניש); גורן , בעמ' 619; ח' בן נון הערעור האזרחי (2004) 236 - 237).

(4) אשר למאזן הנוחות: כשמדובר בבקשה הנוגעת לפינוי, ננקטות מטבע הדברים אמות מידה זהירות. זאת, נוכח החשש כי לא ניתן יהיה להורות על החזרת המצב לקדמותו (ב"ש 839/86 נאות מרינה בת ים נ' הבנק הבינלאומי הראשון , פ"ד מ(4) 126, 129 (השופטת נתניהו); בש"א 9343/96 בדיחי נ' מתתיהו , (לא פורסם) (השופט זמיר)). כזכור, התחייבה המשיבה שלא לפעול להריסת המזנון ולא למסור את החזקה בו לאחר. התחייבות זו עוגנה בהחלטות בתי המשפט קמא. דומה, כי בנסיבות אלה מופרך החשש האמור: היה ויזכה המבקש בערעור, יוכל לקבל לידיו את המזנון במצב בו השאיר אותו, ולתבוע פיצוי מהמשיבה בגין נזקיו בתקופת הביניים, ככל שיהיו. בנסיבות דידן, בהן המשיבה היא המדינה, אף לא קם החשש לפיו לא יוכל המבקש לגבות את כספו (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405 (השופט - כתארו אז - מצא)). יתר על כן, בית משפט השלום קבע, כי "התובעת (המשיבה דהכא - א"ר) לא פעלה במהלך השנים בנחרצות הנדרשת לפינוי הנתבע (המבקש - א"ר) מהמקרקעין". עם זאת, בצדק צוין, כי "מחדל זה של התובעת לא צריך למנוע מבית המשפט לסייע למימוש האינטרס הציבורי, ולהחזיר את מקרקעי המדינה לידי בעליה, התובעת" (סעיף 41 לפסק הדין). לדידי, גם באינטרס הציבורי בדבר שמירה על קרקעות ציבור יש כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה של המשיבה, ואין לי אלא להצטרף לדבריו של בית משפט השלום (ראו גם רע"א 10152/04 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); רע"א 10164/04 אגבבה נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); רע"א 11527/05 עיריית תל אביב-יפו נ' לוי (טרם פורסם)); ע"א 1004/05 שרלי חומרי בנין נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם)).

(5) המבקש העלה טיעונים בדבר מצבו הרפואי וצירף חוות דעת. חוששני כי באלה אין כדי להשליך על ההכרעה בבקשה זו, שעה שהוצעה על-ידי המשיבה ונתקבלה ההצעה לשימור המבנה. אני מאחל כמובן למבקש רפואה שלמה.

ה.אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. כיוון שהמדובר בגלגול שלישי של בקשה לעיכוב ביצוע שהמאזן בה נוטה בבירור להכרעותיהם של בתי המשפט הקודמים, איני רואה מנוס מעשיית צו להוצאות, אך נוכח נסיבותיו של המבקש ייפסק על צד נמוך ביותר, סמלי; המבקש ישלם שכר טרחתם של באי כוח המדינה בסך 1,000 ₪.