רע"א 10152/04 עופר כהן נ. מינהל מקרקעי ישראל

א.זו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 12.10.04 (השופט גרוס, סגן נשיא) בבש"א 18869/04, לפיה נדחתה בקשתם של המבקשים לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו מיום 15.7.04 (השופט מור) בת"א 7619/00 עד להכרעה בערעור על פסק הדין שהגישו המבקשים.

ב.המבקשים הם המחזיקים בפועל בחלק מחלקות 16, 17, 18 ו-20 בגוש 7105 הנמצאות בבעלות רשומה של קרן קיימת לישראל, ובחלק מחלקה 59 בגוש האמור הנמצאת בבעלות רשומה של המדינה.

ג.המשיב - מינהל מקרקעי ישראל - הגיש תביעה לפינוי המבקשים מן המקרקעין. בית משפט השלום בתל אביב יפו קיבל את התביעה וחייב את המבקשים לפנות את המקרקעין המוחזקים בידיהם.

ד.המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעורם על פסק הדין. בית המשפט דחה את בקשתם, וקבע כי במאזן הנזקים והנוחות נוטה הכף לעבר אינטרס הציבור במאבק בפלישות בלתי חוקיות למקרקעי הציבור.

ה.בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים, כי פסק הדין של בית משפט השלום לוקה בטעויות עובדתיות ומשפטיות. לטענת המבקשים, שוגה פסק הדין בייחסו ערך ראייתי שלא כדין לתשריט המתיימר לזהות את המקרקעין, בקבעו כי אין בתכנית המתאר כדי לשלול מן המשיב את זכויות ההחזקה והשימוש במקרקעין, ובדחותו את טענותיהם לעניין אפליה, לעניין תקופת החזקתם במקרקעין, ולעניין נטל ההוכחה. נטען, כי קיימים סיכויים טובים שערכאת הערעור תמצא לנכון להתערב בפסק הדין. עוד טוענים המבקשים כי אי עיכוב ביצועו של פסק הדין יגרום להם נזק כבד ובלתי הפיך, שכן, על פי הנטען, המקרקעין משמשים את המבקשים לצורך עסקיהם ואת המבקש 3 אף לצורך מגוריו. זאת, לטענתם, למול הנזק הקל (אם בכלל), שייגרם למשיב כתוצאה מעיכוב הביצוע. המשיב טוען בתשובה, כי למבקשים אין בנכס זכויות קנייניות, ובניהול עסקים בנכס העשירו עצמם על חשבון קופתו של הציבור.

ו.(1) עיינתי בבקשה ובתשובה. איני רואה מקום להיעתר לבקשה, הן על פי הנקוט בבית משפט זה באשר לבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי והן לעיצומה.

(2) המדובר בנושא המצוי כל כולו במערכת היחסים שבין הצדדים ואינו מעורר בעיה משפטית שמעבר לכך, ועל כן הכלל שנוסח ברע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 - יפה כוחו. התערבות בית משפט שלערעור בגלגול שלישי בהחלטת בתי המשפט הקודמים בכגון זה תהא זהירה ומדודה בתכלית, ומקרה זה אינו בא בגדריה. ועוד, לעיצומם של דברים, אין לי אלא להצטרף להחלטתו של סגן הנשיא גרוס בבית המשפט המחוזי מיום 12.10.04 ולפניו החלטת השופט מור מיום 2.9.04, שדחו את הבקשה לעיכוב הפינוי.

(3) על פני הדברים מסופקני מאוד באשר לסיכויי הערעור; מעבר לכך, הואיל והמשיב הוא מינהל מקרקעי ישראל, פשיטא כי אם יזכו המבקשים בערעורם לא יהיה קושי לפצותם. המדובר בפינוי מקרקעי מדינה, שעל פי פסק הדין של בית משפט השלום נמצאים בם המבקשים מכוח פלישה שלא כדין, בלא זכות ובלא ששילמו דבר, אף אם נמשכה הפלישה למרבה הצער זמן רב. בצדק קבע סגן הנשיא המלומד, כי הכף נוטה - ולדעתי בבירור - לעבר האינטרס הציבורי ולמאבק בפלישות למקרקעי הציבור.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה. הוצאות בקשה זו בסך 4,000 ש"ח לחובת המבקשים.