פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
5946/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אברהים אזברגה
2. וטפה אזברגה
3. סוהא אבו שריקי אזברגה
4. עינאד אזברגה
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו בבש"א 9792/07 בע"א 3235/06 שניתנה
ביום 5.6.07 על-ידי השופט שילה
בשם המבקשים:
עו"ד רון טורקלטאוב
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט שילה) בבש"א 9792/07 בע"א 3235/06 מיום 5.6.07, בגדרה נדחתה בקשת עיכוב ביצוע של החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת וינברג–נוטוביץ) בבש"א 4441/06 בת"א 760/02.
ב.
בין המבקשים למשיב מתנהלים הליכים משפטיים ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 39 בגוש 3978 בלוד. לטענת המשיב פלשו המבקשים למקרקעין במועד כלשהו ותפסו בהם חזקה, ללא שהמשיב ידע על כך או הרשה זאת, ובנו בהן ללא היתר בית מגורים. מנגד, טענו המבקשים, כי תפיסת המקרקעין נעשתה על סמך הבנה אליה הגיעו עם המשיב, לפיה יקבלו את המקרקעין כפיצוי בגין קרקע בנגב, אשר להם זכויות בה. בית משפט השלום בראשון לציון (בת"א 760/02; השופטת וינברג – נוטוביץ) פסק, כי המבקשים לא הוכיחו שניתנה להם הבטחה כלשהי מנציגי המשיב, ועל כן הורה לפנותם מן המקרקעין ולהרוס את הבניה שנבנתה במקרקעין על ידיהם.
ג.
ביום 22.10.06 הגישו המבקשים הודעת ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (ע"א 3235/06), בד בבד הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט השלום בראשון לציון (בש"א 4441/06 בת"א 760/02); בית משפט השלום עיכב את ביצוע צו ההריסה בקבעו, כי שגגה נפלה בפסק הדין בהוראה בדבר הריסת המבנים, שעה שהמשיב ויתר על סעד זה. באשר לצו הפינוי דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע, כי מאחר שלמבקשים אפשרות לגור בנכס אחר, בו יש להם זכויות, והנמצא בסמוך למקרקעין נשוא המחלוקת, והואיל וניתן צו עיכוב ביצוע ביחס לסעד ההריסה, הנה "החשש כי יגרם למבקשים נזק בלתי הפיך תוך שינוי פני המקרקעין והמחוברים להם, אינו מבוסס". הוטעם, כי אם יזכו המבקשים בערעור יהא בידי המשיב לפצותם על נזקים שעלולים להיגרם להם.
ד.
בקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי (בש"א 9792/07 בע"א 3235/06) נדחתה מטעמי בית משפט השלום. נציין, כי ההחלטה ניתנה טרם מתן החלטה בבקשה להוספת ראיה שהגישו המבקשים ביום 27.5.07. מכאן בקשת רשות הערעור ובקשת עיכוב הביצוע, שהגישו המבקשים בצוותא חדא.
ה.
לטענת המבקשים, לא הוענק משקל ראוי לעובדה שבמבנה הנדרש להתפנות מתגוררות 11 נפשות – חלקן קטינים - אשר הפינוי יגרום להם לסבל רב, בין היתר, כיוון שבמבנה בו הם מתעתדים להשתכן מתגוררות כבר עתה 7 נפשות. נטען, כי בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, נסתם הגולל בעניינם - אף ביחס לערעור עצמו. נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להמתין בהחלטתו בעניין עיכוב הביצוע עד להחלטתו בעניין הוספת הראיה, שיש בה – לטענתם – אם תתקבל כדי לשפר משמעותית את סיכוי ההצלחה בערעור. לבסוף נטען, כי עסקינן בהליך ערעור אשר ניתן לסיימו תוך פרק זמן קצר, ועל כן הנזק העלול להיגרם למשיב מעיכוב ביצוע פסק הדין, קטן ובר פיצוי.
ו.
(1) לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי נשקלת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, שאינה תחומה בדל"ת אמותיהם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא- כתארו אז – שמגר)) , כל שכן כשעסקינן בסוגיית עיכוב ביצוע, אשר נדונה בשתי ערכאות קודמות, בה מתבקש בית משפט זה, הלכה למעשה, להחליף את שיקול דעתן של הערכאות הללו בשיקול דעתו (ראו: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם) – הנשיא ברק; רע"א 338/07 אליהו נ' זיסו (לא פורסם) - השופטת ארבל). גם לעיצומם של דברים סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. כנודע, ככלל, אין הגשת ערעור מעכבת את ביצוע פסק הדין אשר הערעור מוגש כנגדו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), אלא במקום בו מתקיימים שני תנאים: ראשית, כי ישנו סיכוי טוב לזכות בערעור; שנית, שככל שלא יעוכב הביצוע, ייגרם למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך או – לפחות - "מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה לצידו, באופן שיצדיק את העיכוב" (בש"א 2966/96 עטיה נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1), 668, 672 - השופט זמיר).
(2) על פניו, על פי החומר שהובא בפני בידי המבקשים - שלא כלל את תגובת המשיב בהליכים הקודמים - נראה, וכמובן איני קובע מסמרות, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים; זאת – שהריהו נסב, בעיקרו, על קביעות עובדתיות של בית משפט השלום. אכן, הוגשה בקשה להוספת ראיה, שכבר הוזכרה בפני בית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע (ראו החלטתו מיום 8.1.07); הבקשה הוגשה לבית המשפט המחוזי ביום 27.5.07, וההחלטה הדוחה עיכוב ביצוע ניתנה ביום 5.6.07, היינו, בית המשפט אשר לפניו נפרסו טענות שני הצדדים – היה מודע לבקשה להוספת ראיה כשהחליט שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע. גם באשר לתנאי השני – מאזן הנוחות – נדמה כי הכף נוטה לטובת המשיב. פשיטא שפינוי המבקשים אינו נעשה בלב קל, בשל היותו כרוך אינהרנטית בסבל לבני אנוש, ומטבע הדברים כשהמדובר בפינוי דירות מגורים, יש לבחון כל מקרה במשנה זהירות. ברם, נוחות המבקשים אינה מצויה בחלל הריק. מול הנטייה הטבעית להקל ככל שניתן על מי שפינויים מתבקש, עומד האינטרס הציבורי לשמירת הקרקעות הציבוריות מפני תפיסתן שלא כדין בידי גורמים פרטיים. אזכיר דברים שאמרתי, ושכמותם נאמרו עוד:
"בתי המשפט בכלל ובית משפט זה בפרט מצווים להשמיע גם את קולו של האינטרס הציבורי בדבר הצורך במאבק לזכויות הציבור לקרקעות וכנגד פלישה לקרקעות ציבור והפקרות בתחום זה (ראו לאחרונה: רע"א 11527/05 עיריית תל-אביב-יפו נ' שרון לוי (טרם פורסם); רע"א 1004/05 שרלי חומרי בניין בע"מ ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' (טרם פורסם); ע"פ 3413/05 פרי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם); רע"א 10164/04 אגבבה נ' מנהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); ע"א 4090/04
סלע נ' מנהל מקרקעי ישראל
(טרם פורסם) (השופט עדיאל)). הקלות שבה אנשים מניחים ידם לא אחת ולא שתיים על מקרקעי ציבור, מחייבת מענה שיפוטי ראוי והולם, במקרים שבהן הרשויות מתעשתות לפעול" (רע"א 11700/05 חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל
(טרם פורסם)).
(3) כעולה מהחלטתו של בית משפט השלום, למבקשים זכויות בנכס אחר בסמוך למקרקעין נשוא המחלוקת, ובידם – עם כל אי הנוחות שבכך – להשתכן בו להכרעה בערעור שהגישו. אם יזכו המבקשים, יהא ביכולתו של המשיב – מינהל מקרקעי ישראל – לפצות את המבקשים על הנזקים העלולים להיגרם להם (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נ(5) 403, 405 (השופט כתארו אז, מצא)); וכאמור, אין הנכס עומד לעת הזאת להריסה.
(4) נוכח כל האמור, איני נעתר לבקשת רשות הערעור, ומתייתר ממילא הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ג בתמוז תשס"ז (9.7.07).
ש ו פ ט