ע"פ 3413/05 אשר פרי (פטיטו) נ. מדינת ישראל

א.בהחלטה בע"פ 3413/05 מיום ח' בניסן תשס"ה (17.4.05) לא נעתרתי לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצועה – עד להכרעה בערעור – של החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב, בה הורה על הריסתו של המבנה בו מתגורר המערער וזאת לפי הוראת סעיף 212 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (החוק). בהחלטה נקבע כי הביצוע ניתן להיעשות בתוך 45 יום.

ב.כמסתבר, מחמת טעות אצל המבקשת, ניתנה הנחיה לביצוע הצו בתום 45 יום. עתה עותרת המבקשת להאריך את המועד לביצוע הצו. היא תומכת יתדותיה בהוראת סעיף 207 לחוק, המאפשר הארכת מועד ביצועם של צוים לפי סעיפים 205 ו-206 לחוק (בעקבות הרשעה). באת כוחה המבקשת נסמכת, בנוסף, על האמור בסעיף 212,

הקושר אותו לסעיף 205 ("נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205 (הדגשה הוספה – א"ר) רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה…". כנמסר, בית המשפט לעניינים מקומיים לא נעתר לבקשה, בנימוק כי יש לפנות להארכת מועד במסגרת ההחלטה בבית משפט זה.

ג.המשיב מתנגד, בנימוק כי אם לא עמדה המבקשת במועדים שקצב בית המשפט, אין מקום לטעון לדחיפות בביצוע, וכן כי סעיף 207 עניינו הארכת מועד לגבי סעיפים 206-205 בלבד.

ד.לדעתי דין הבקשה להתקבל. כשלעצמי סבורני – בכל הכבוד – כי הפירוש שעתרה המבקשת ליתן לסמכות ההארכה לפי המקובץ מן הסעיפים 205, 207 ו-212 הוא נכון. הדבר מתישב עם השכל הישר ועם תכליתו של החוק.

דומני איפוא כי בית המשפט לעניינים מקומיים יכול היה להידרש להארכה. ואולם, אם מתוך כבודו של בית משפט זה הפנתה אליו השופטת הנכבדה לא אמנע ממתן ההחלטה, ולוא בגדר סמכות טבועה. על פני משוכת הפעלתו של סעיף 212 (ע"פ 3490/97 יצחק נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא, פ"ד נב(1) 136, השופט קדמי), חלפה המבקשת בהחלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים. הביצוע לא עוכב בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה, משיקולים שפורטו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.4.05 ובהחלטתי מיום 17.4.05. אף לשיטה המחייבת זהירות בהארכת מועדים (רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עירית חיפה (השופטת דורנר) (טרם פורסם); ראו גם רע"פ 351/05 איוב נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (טרם פורסם) (השופטת ביניש)), לא נגרם כאן כל עוול למשיב, ואדרבא, הוא זכה בתקופה נוספת של ישיבה במקום חרף אי החוקיות. יהא זה סיכול כוונתם של המחוקק ובית המשפט, אם אך בגלל טעותה הלא חמורה של המבקשת ימשיך המשיב לישב בשטח שלא כדין לאורך תקופה נוספת. הדבר אינו מתיישב הן עם פרשנות סבירה של החוק והן עם אינטרס הציבור, שתואר בהחלטה מיום 17.4.05.

ה.המועד לביצוע ההריסה מוארך בזאת בארבעים וחמישה ימים מהיום.