רע"פ 351/05 אמירה איוב נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ח' פיזם

והשופטים א' רזי וש' שטמר ), אשר קיבל את ערעורה של המשיבה (להלן:

הוועדה המקומית ) על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (השופט א' אליקים ).

ביום 23.11.97 הוצא צו הריסה מינהלי (להלן: הצו ) בגין בנייה ללא היתר בשטח של כ-50 מ"ר בדירת מגוריה של המבקשת בחיפה (להלן: הדירה ). ביצועו של הצו עוכב מספר פעמים על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים על מנת לאפשר למבקשת למצות את האפשרות לקבל היתר בנייה. לאחר מספר בקשות להארכת מועד, הגישה המבקשת בקשה לקבלת היתר בנייה רק ביום 11.6.01 ובקשתה נדחתה על ידי הוועדה המקומית ביום 1.1.02. במועד זה נשלחה הודעה למבקשת, לפיה הצו יבוצע תוך 30 ימים. ביום 3.1.02 פנתה הוועדה המקומית למשטרה לקבלת סיוע בביצוע הצו. בהעדר מענה לפנייה זו, פנתה הוועדה המקומית למשטרה פעם נוספת ביום 21.1.02 ונתבקשה על ידי היועץ המשפטי של המשטרה ליתן הבהרות. בו ביום שלחה הוועדה המקומית ליועץ המשפטי של המשטרה מכתב הסבר בנוגע להבהרות שביקש, אולם אישור המשטרה לא ניתן בתוך 30 הימים במהלכם ניתן לבצע את הצו, לפי סעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: החוק ).

ביום 20.3.02, כ-80 ימים לאחר מתן הצו, הגישה הוועדה המקומית לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת מועד לביצועו. בהחלטתו מיום 12.1.03 ציין בית המשפט כי הארכת מועד יכולה אמנם להינתן בין אם מוגשת הבקשה להארכת המועד תוך 30 ימים מיום מתן הצו ובין אם היא מוגשת מאוחר יותר, אולם קבע כי במקרה דנן העובדות שהוכחו מצביעות על כך שמקורו של אי ביצוע הצו במחדלים של נציגי המבקשת ולא של גורמים חיצוניים. נוכח האמור לעיל, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת הוועדה המקומית.

על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים הגישה הוועדה המקומית ערעור לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 22.12.04 עמד בית המשפט המחוזי על פסיקתו של בית משפט זה ברע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה (לא פורסם) (להלן: עניין דדו ), לפיה יש לנהוג בבקשות להארכת מועד לביצוע צו הריסה בזהירות רבה ואין מקום להיענות להן על דרך שגרה. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להתחשב בהתנהגותו של בעל הדין אשר נגדו הוצא הצו וכן בתקלות סבירות וצפויות שנגרמו בתוך המנגנון הפנימי של הרשות. בית המשפט ציין כי במקרה דנן עוכב צו ההריסה למשך תקופה העולה על ארבע שנים בשל התנהגותה הרשלנית של המבקשת בכל הנוגע לטיפול בבקשה למתן היתר, אשר התאפיינה בזלזול מופגן כלפי החלטות בית המשפט. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לעניינים מקומיים התעלם מעדותה של מנהלת המחלקה לפיקוח על הבניה בעיריית חיפה, אשר ציינה כי בתקופה הרלוונטית היו בטיפולה 180 צווי הריסה מינהליים ומתוכם רק בשני מקרים אירעו תקלות. נוכח האמור לעיל, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של הוועדה המקומית והאריך את המועד לביצועו של צו ההריסה.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שבפניי. בבקשת רשות הערעור טוען בא-כוח המבקשת כי הצו לא בוצע נוכח מחדליה של הוועדה המקומית ולפיכך מתן הארכת מועד לביצוע הצו עלולה לרוקן מתוכן את מגבלת 30 הימים הקבועה בחוק. מנגד טוענת המדינה כי עניינה של המבקשת אינו מעורר סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית המצדיקה ליתן רשות ערעור, בהתחשב בכך שהשאלה אם ניתן להאריך את תוקפו של צו הריסה לאחר שחלף המועד לביצועו כבר הוכרעה בפסקי דין של בית משפט זה לגבי צו הריסה מנהלי בעניין דדו ,

ולגבי צו הריסה שיפוטי

ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" (לא פורסם). לגופו של עניין, טוענת המדינה כי בנסיבות המקרה דנן צדק בית המשפט המחוזי כשהחליט להאריך את המועד לביצוע הצו, בהתחשב בהיקפה הגדול של הבניה הבלתי חוקית, באפשרות שניתנה למבקשת להשיג היתר וכן בכך שהאיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו נבע מטעות אנוש סבירה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המדינה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כפי שנפסק בפסק דינו של בית משפט זה בעניין דדו , ניתן להאריך צו הריסה מינהלי גם לאחר 30 הימים הקבועים בחוק לביצועו. במקרה דנן, בית המשפט המחוזי החליט להאריך את המועד לביצוע הצו לאחר ששקל את כל נסיבות העניין וטענותיה של המבקשת מופנות נגד האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין התנהגותה של המבקשת לבין מחדליה של הוועדה המקומית. נוכח האמור לעיל, ברי כי טענות אלו אינן מעוררות כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.