פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
709/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
נבילה דוויק
נ ג ד
המשיב:
יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים, מיום 25.12.08, בע"פ 2604/08, שניתן על ידי כבוד
השופט י'
נועם
בשם המבקשת:
עו"ד סאמי ארשיד
בשם המשיב:
עו"ד דני ליברמן
החלטה
1.
המבקשת היא הבעלים של דירה בבניין לו הוספו שלוש קומות שלא כדין. בעקבות צו הריסה מנהלי שהוציא המשיב, פנתה המבקשת לבית משפט השלום בבקשה לביטול הצו, בנמקה זאת בכך שהבניה הסתיימה חודשים אחדים לפני הוצאתו, ומאז הדירה מאוכלסת. כן נטען, כי ביצוע הצו יהיה כרוך בפגיעה ביתר חלקיו של הבניין.
בית המשפט דחה את הבקשה, לאחר שהגיע למסקנה כי בעת הוצאת הצו טרם הסתיימה הבניה והקומות הנוספות לא אוכלסו. עם זאת, הוגבלה ההריסה לשתי הקומות העליונות בלבד. באשר למועד ביצוע ההריסה, נקבע כי מניינם של 30 הימים יחל ביום 15.9.07, ולאחר שהוגשה בקשה לדחייה נוספת נקבע המועד ליום 21.10.07. ערעור שהוגש על אותה החלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ונקבע כי מניין 30 הימים יחל ביום 22.1.08. המבקשת עתרה כנגד אופן ביצוע צו ההריסה, ובדיון שהתקיים באותו יום הגיעו הצדדים להסכמה באשר לאופן והיקף ההריסה. עוד הוסכם כי מניין שלושים הימים לביצוע הצו יחל ביום 1.2.08. ביום 3.2.08 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם דייר נוסף בבניין – מטעמים הומניטאריים – ובקשה זו נדחתה. עוד הגישה המבקשת ביום 2.3.08 בקשה להורות למשיב להימנע מביצוע צו ההריסה, מחמת חלוף שלושים הימים לביצועו – כאמור בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. בית-המשפט קמא קבע כי ככל שחלפו שלושים הימים, לא ניתן לבצע את צו ההריסה.
2.
המשיב הגיש בקשה להארכת מועד ביצועו של צו ההריסה, תוך שהוא טוען כי את מניין שלושים הימים לביצוע הצו יש להתחיל ביום דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע, ומשכך, מועד פקיעת הצו הינו 5.3.08. בנוסף, עתר המשיב לדחות את תחילת מניין שלושים הימים בחודשיים נוספים – ולהתחיל אותו ביום 1.5.08 – וזאת נוכח קשייה של המשטרה לסייע בביצוע הצו. בית-המשפט לעניינים מקומיים נעתר לבקשת המשיב, וקבע כי מניין שלושים הימים יחל ביום 1.5.08. על החלטה זו ערערה המבקשת בפני בית-משפט המחוזי בירושלים, ומשערעורה נדחה, פנתה לבית משפט זה בבקשה לקבלת רשות לערער.
3.
בבקשה שלפני טוענת המבקשת, בין היתר, כי בעניינה עולות שתי סוגיות עקרוניות המקימות עילה לקיומו של ערעור נוסף. האחת, היא הפרשנות שניתנה בערכאות קמא לסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבנייה, והאחרת, העדרה של הלכה ברורה ביחס לנטל ההוכחה הנדרש בפניית המשיב לדחיית ביצוע צו ההריסה לאחר פקיעתו.
4.
דין הבקשה להידחות. הסוגיות להן טוענת המבקשת נבחנו על-ידי בית-משפט זה לא אחת בעבר, ולא מצאתי עילה המצדיקה את ליבונן פעם נוספת. אכן, הפסיקה קבעה, כי ככלל אין להיענות לבקשה להאריך מועד לביצוע צו הריסה, אולם בבוא בית-המשפט לבחון אם להיעתר לבקשה מסוג זה, עליו לשקול את פעולותיו של המשיב לקיום הצו, ואם סיבת אי-הביצוע מקורה במחדל או בנסיבות שאינן בשליטתו (רע"פ 710/02 דדו נ' ראש עיריית חיפה (לא פורסם, 6.2.2002); רע"פ 351/05 איוב נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (לא פורסם, 15.3.2005)). במקרה דנן פעל המשיב לביצוע צו ההריסה, אולם הביצוע נמנע עקב העומס המוטל על משטרת ישראל, גורם אשר, מטבע הדברים, אינו נתון לשליטת המשיב. על רקע זה, אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתן של ערכאות קמא לדחות את מועד ביצוע הצו.
לא מצאתי בטענותיה האחרות של המבקשת עילה למתן רשות לערער, ולפיכך, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ח בשבט התשס"ט
(12.02.09)
.
ש ו פ ט