רע"א 10820/05 אילן מועלם נ. מינהל מקרקעי ישראל

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.9.2005 (השופט צ' זילברטל, השופטת מ' מזרחי, השופטת א' אפעל- גבאי) בע"א 6155/05, בגדרה נדחה ערעור המבקש על פסק דין של סילוק יד והריסה, שניתן כנגד המבקש בבית משפט השלום בירושלים ביום 13.2.2005 (השופט ברקלי) במסגרת ת.א. 9494/97.

ב.(1) המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש, בה התבקש סילוק ידו של המבקש מהקרקע, הידועה כחלקה 4 בגוש 30231 (להלן הנכס). כן התבקשה הריסת תוספות הבנייה, שבנה המבקש בנכס. אין חולק כי רשות הפיתוח הוא בעליו של הנכס, המנוהל על-ידי המשיב (מינהל מקרקעי ישראל).

(2) ביום 13.2.2005 ניתן פסק דין מפורט בבית משפט השלום בירושלים, ובו נקבע, כי המבקש מחזיק בנכס שלא כדין, ולפיכך עליו לסלק את ידו הימנו כליל וכן להרוס את כל תוספות הבנייה; כן הוטעם, כי המבקש לא זכה ברישיון מכללא מטעם המשיב להחזיק בנכס.

(3) המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 13.9.2005 דחה בית המשפט את הערעור בקבעו, כי לא ראה מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום, ושכנגדם הופנה הערעור. בהתחשב במצבו האישי והמשפחתי של המבקש דחה בית המשפט המחוזי את מועד הכניסה לתוקף של הצו לסילוק ידו של המבקש מן הנכס ליום 15.3.2006.

(4) כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה דנא.

ג.(1) בבקשה נטען, כי מחומר הראיות שעמד בפני בית משפט השלום עולה, שהנכס מצוי בחזקת משפחתו של המבקש עשרות שנים, וכי המבקש עצמו התגורר בו עם משפחתו מעת לידתו בשנת 1968. לדברי המבקש, לאחר שמשפחתו עזבה את הנכס התגורר בנכס עם דודו, ומאז נישואיו, בשנת 1993, מתגורר הוא בנכס עם אשתו וילדיו; עוד נטען, כי מהעובדה, שהמבקש מחזיק ומתגורר בנכס עשרות שנים, ומכך שבמשך אותה תקופה לא הועלתה כנגד המשיב או משפחתו כל טענה או תביעה מצד המשיב בקשר לשימושם בנכס, מתחייבת המסקנה כי המבקש קיבל מהמשיב רשות מכללא, בלתי הדירה, להחזיק ולהשתמש בנכס.

(2) לשיטת המבקש, המקרה הנוכחי מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מתחומי העניין הספציפי נשוא תיק זה, קרי, היקף ההתערבות הראוי של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא, וכן שאלת משקלן של ראיות שהוגשו על ידי צד לאחר סיום הראיות ופועלות לחובתו.

(3) כן נטען, כי גם לאור ההשלכה הקשה של החלטות בתי המשפט קמא על המבקש ומשפחתו, יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

ד.(1) לאחר העיון, לא אוכל להיעתר לבקשה, אין היא באה בגדר המקרים שבהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, והריהו תחומה לאמיתה בסכסוך שבין הצדדים. כאמור, בא כוח המבקש, המודע למדיניות השיפוטית בעניין זה, מנסה לעטות על הבקשה חשיבות כללית החורגת מתחומי מחלוקתם של הצדדים, קרי, היקף ההתערבות בממצאים עובדתיים. בכל הכבוד, אין חידוש או ייחוד בשאלה זו, וההלכות הנוגעות לכך נתגבשו לאורך השנים; הן מעוגנות בתיאוריה משפטית בסיסית וגם בשכל הישר.

(2) בידוע, כי בשאלת היקף התערבותו של בית משפט שלערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית נקבעה הלכה מימים ימימה, ועיקרה כי ערכאת הערעור לא תתערב באלה אלא במקרים חריגים (ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לד(1) 225, 234 מפי השופט – כתארו אז – אלון; יומטוביאן נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(4), 632, 641-640, 646-643, מפי השופט זמיר, ועוד כהנה וכהנה). דברים אלה מעוגנים בהיגיון, שהרי קביעת הממצאים העובדתיים היא מלוז תפקידה של הערכאה הדיונית הבוחנת את הראיות כולן. אמנם, בשיטתנו אין הדלת נעולה כליל, וראו להיבטים העיוניים ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד , סעיפים 195 – 200 בעמ' 187 – 191. אך כאמור, ההתערבות בכך תהא אך בחריג. לא כל שכן, כשהמדובר בבקשה לדיון בגלגול שלישי, שבה ההתערבות הערעורית בכגון דא מצומצמת עוד יותר.

(3) ועוד, לעיצומם של דברים, העיון במסמכים שצורפו, לרבות פרוטוקול בית משפט השלום ודו"חות הפיקוח, אינם תומכים בבקשה. בית משפט השלום קיבל את עדותו של העד המפקח (לשעבר) דוד, וככל שהמדובר במהימנותו חלים הכללים לעניין זה, המשקפים ייחוס משקל מירבי להתרשמותה של ערכאה דיונית (ע"פ 7595/03 פלוני נ' מדינת ישראל

(השופט ג'ובראן) (טרם פורסם), והאסמכתאות דשם). הדו"חות שהוגשו לאחר שמיעת הראיות הוגשו בהסכמה, ולא מצאתי כי נגרם עוול למבקש בהגשתם. הטענות העיקריות בבקשה נדונו על-ידי בית המשפט המחוזי ולא נתקבלו על דעתו, ומסקנותיו מקובלות עלי. על פי כל אלה, לא הוכיח המבקש – והרי על בעלות המשיב בנכס אין כאמור עוררין – את שהיה עליו להוכיח, ואין מקום לקבוע כי ניתנה לו רשות מכללא, לא כל שכן רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין. משנסיבותיו העובדתיות של המקרה דנא, על פי קביעת בית המשפט, שונות מאלה שבפרשת ת"א 8829/97 מינהל מקרקעי ישראל נ' יוחנן (השופטת – כתארה אז – דותן), אין מקום לגזור מאותו עניין גזירה שווה.

(4) הואיל ונקבע עובדתית כי המדובר בפלישה למקרקעי ציבור, ללא רשות מכללא, אין דופי בפסקי הדין של בתי המשפט הקודמים (ראו לעניין המדיניות הראויה בנושאים אלה לאחרונה רע"א 11700/05 חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל והאסמכתאות דשם).

(5) סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.