רע"א 3994/07 אברהם חביב נ. מינהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגן הנשיא י' גרוס וכבוד השופטות א' קובו ומ' רובינשטיין), ובו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט ד' מור).

1.

המבקש החזיק בבית מגורים על מגרש שבבעלות המשיב (מנהל מקרקעי ישראל). בשנת 1974 חתמו הצדדים על חוזה חכירה ל-30 שנים לגבי הנכס – דירת שני חדרים בשטח של 36.5 מ"ר. במשך השנים הרחיב המבקש את המבנה, עד שבשנת 1987 הגיע שטחו ל-219 מ"ר. רק בשנת 1993, כאשר המבקש פנה בבקשה לתוספת בניה נוספת, נודע למשיב על ההרחבה. בהתאם לחוזה החכירה הוציא המשיב הערכה חדשה על פי שמאות, שקבעה את ערך הקרקע המעודכן, וכתוצאה מכך נקבעו למבקש דמי החכירה השנתיים. המבקש לא ערער על השומה החדשה. המשיב הציע למבקש אופציה נוספת לתשלום, והיא תשלום דמי היתר על הבניה תוך קביעה של דמי חכירה שנתיים נמוכים משמעותית.

לאחר שהמבקש לא שילם את דמי החכירה השנתיים, הגיש נגדו המשיב תובענה לבית משפט השלום בתל-אביב.

2.

בית משפט השלום קיבל את התובענה, וקבע שעל המבקש לשלם למשיב את חובו בגין דמי החכירה השנתיים החל בשנת 1993. בית המשפט דחה אחת לאחת את כל טענותיו של המבקש, וקבע כי דמי החכירה השנתיים נקבעו בהתאם להוראות החוזה בין הצדדים. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי

בית המשפט קמא לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, וקבע כי הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע. אי לכך דחה בית המשפט קמא את ערעור המבקש.

3.

בבקשה שבפני מעלה המבקש שורה ארוכה של טענות, אותן העלה גם בפני הערכאות קמא. בין היתר טוען המבקש כי על המשיב היה להגיש תביעה להעלאת שיעור דמי החכירה השנתיים, ולא תביעה לתשלום חוב. עוד טוען המבקש, כי בשנת 1993 לא ביצע כל תוספת בניה בנכס, ועל כן לפי החוזה לא היתה למשיב זכות להעלות את דמי החכירה השנתיים באותה שנה. המבקש שב וטוען, כי המשיב לא הודיע לו על העלאת דמי החכירה כנדרש על פי חוזה החכירה. המבקש טוען גם כי האופציות שניתנו לו לתשלום מנוגדות לחוזה בין הצדדים, כיוון שזה אינו כולל אפשרות של גביית דמי היתר.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת החלטתי לדחותה מבלי לבקש תשובת המשיב.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן אלא במשורה ובמקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפנינו תחומה כולה בד' אמותיו העובדתיות של המקרה הספציפי, ואינה מעלה כל שאלה עקרונית או חדשנית המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

זאת ועוד. ככל שטענות המבקש מופנות כנגד הקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, הרי שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשאלות עובדתיות, וקל וחומר שאין הדבר נעשה במסגרת ערעור שני ( בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד

(לא פורסם, 13.11.05); רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.4.05)).

אי לכך, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב איני עושה צו להוצאות.