רע"א 4357/07 האות נתניה רועי בע"מ נ. יצחק ניוטון

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים ה' גרסטל, א' שילה, ח' כבוב), בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט השלום בנתניה (כב' השופטת י' קלוגמן).

המבקשת הגישה בשנת 1996 תביעה בבית משפט השלום בנתניה נגד מר רוברט ניוטון תושב ארצות בגין הפרה נטענת של הסכם שנחתם לטענתה ביניהם לעניין רכישת מכונת דפוס מיוחדת להדפסת מדבקות צלופן על אריזות מוצרים. בשלב ראשון ניתן בתובענה פסק דין בהיעדר הגנה, אולם משהסתבר כי הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע, בוטל פסק הדין. מאוחר יותר נדחתה התביעה על הסף מחמת התיישנות, אולם בגדרו של ערעור המבקשת על ההחלטה קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית משפט השלום לשמיעת ראיות. בשנת 1999 נפטר הנתבע (להלן: המנוח ), והמבקשת הגישה בשנת 2000 כתב תביעה מתוקן כנגד בניו של הנתבע המנוח, שהם המשיבים בבקשה זו.

המשיבים חששו להגיע לישראל עקב המצב הבטחוני, ולכן הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, ובית המשפט החליט על יסוד הסכמה זו, כי עדי ההגנה יישמעו בלונדון, ועדויותיהם והחקירות שכנגד יוקלטו באמצעות מכשיר חוזי ויובאו בפני בית משפט השלום.

בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את טענת הנתבעים, כי המבקשת התקשרה בהסכם לרכישת המכונה עם תאגיד מארצות הברית, ולא באופן אישי עם המנוח. לפיכך קיבל בית המשפט את טענת העדר היריבות בין המבקשת לבין הנתבעים (יורשי המנוח) – ומתוך כך דחה את התובענה.

בנוסף, חייב בית משפט השלום את המבקשת בהוצאות ובשכר טרחה, וזאת בהתחשב בהוצאות שהיו כרוכות בשמיעת עדי ההגנה בלונדון, בטיסות עורכי דינם של הנתבעים למטרה זו, בהוצאות השהיה בלונדון ובסכומי שכר הטרחה בהם חויבו הנתבעים על ידם.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי כנגד דחיית תביעתה וכנגד סכומי ההוצאות ושכר הטרחה הנכבדים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני ראשיו. נפסק כי אכן לא היתה יריבות בין המבקשת למנוח. אכן סכומי ההוצאות ושכר הטרחה בהם חויבה המבקשת הינם משמעותיים ביותר, אולם המבקשת היתה מודעת לכך שהתמשכות ההליכים משך עשר שנים וההסדר הדיוני לשמיעת עדויות וראיות בלונדון יביאו בהכרח לתפיחת עלות הוצאות המשפט.

בבקשה זו שבפני עותרת המבקשת לרשות ערעור באשר לשני ראשי פסק הדין קמא.

2.

המבקשת טוענת, כי פסיקת הערכאות הקודמות לעניין היעדר היריבות סוטה מההלכה הנוהגת באשר לאחריות אישית של מנהל בתאגיד, ועל כן, כך טוענת המבקשת, פסקי הדין שגויים מכיוון שהיה מקום להטיל אחריות אישית על המנוח ומתוך כך על יורשיו המשיבים.

באשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו כנגדה טוענת המבקשת כי זוהי סוגיה בעלת חשיבות ציבורית גבוהה. לטענתה, סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית משפט השלום, ואושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, עלול להרתיע תובעים מלפנות לבית המשפט בבקשת סעד לו הם זכאים. לגישתה של המבקשת, סוגיה זו משליכה על זכות הקניין ועל זכות הגישה לערכאות.

בתשובת המשיבים נטען, כי המבקשת אינה מעלה סוגיה שמצדיקה רשות לערעור שני. לגופן של הטענות, מסתמכים המשיבים על פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי על נימוקיהם, הן לעניין היעדר היריבות והן לעניין פסיקת סכום ההוצאות שנפסק לטובתם.

3.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים מוצא אני כי דינה להידחות.

המקרה שבפנינו אינו נמנה על אותם המקרים שבהם תנתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן אין הוא מעלה שאלה "בעלת חשיבות משפטית או ציבורית" החורגת מד' אמותיו של המקרה הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הטענה, כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור (ראו רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (לא פורסם, 3.6.96)). גם לגופם של דברים, קביעת שתי הערכאות קמא, כי לא התקיימה יריבות בין המבקשת לבין המנוח – וכתוצאה מכך בינה לבין המשיבים – נמצאת על ידי מבוססת כראוי, ואינה מצדיקה בחינה שלישית של ערכאה זו.

ככל שטענותיה של המבקשת נוגעות להכרעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא, הרי שגם ערכאת הערעור הראשונה אינה נוטה להתערב בשאלות העובדתיות שהוכרעו בבית המשפט קמא, ובודאי שכך הוא בגלגול שלישי של ההליך כאשר אותן קביעות שבו ונתאשרו בפסק דינה של ערכאת הערעור ( ראו בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד (לא פורסם, 13.11.05); רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.4.05)).

באשר לפסיקת ההוצאות, "ככלל פסיקת הוצאות היא פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת התנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור היא במשורה" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ (טרם פורסם, 17.8.05)). קל וחומר כאשר מדובר בערעור ברשות ולא בערעור בזכות (ראו רע"א 9634/05 פלטין

קוסמטיקה בע"מ נ' חברת ניקוי הגליל 91 בע"מ (טרם פורסם, 30.11.06); רע"א 618/85 פרופ' הול נ' פרופ' שצמן , פ"ד לט(4) 445 (1985)). הסוגיה שבפנינו, על אף נסיונה של המבקשת להציגה כמשליכה על זכויות אדם, אינה נמנית על המקרים החריגים שבחריגים בהם יתערב בית המשפט בגלגול שלישי לעניין גובה סכום הוצאות המשפט שהושתו על הצד שהפסיד בדינו.

4.

לאור זאת אני דוחה את הבקשה וכפועל יוצא מכך את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין קמא.

בנסיבות סכומי ההוצאות שנפסקו בערכאות קמא – איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.