רע"א 9634/05 פלטין קוסמטיקה בע''מ נ. חב' ניקוי הגליל 91 בע''מ

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' עמית ו-ר' סוקול), שניתנה בע"א 2803/04, ביום 20.9.2005.

הצדדים שבפניי שיתפו פעולה בעסקי קוסמטיקה וטיפוח, כאשר המבקשת עסקה במילוי בקבוקי פלסטיק במוצרים לטיפוח שיער, תחת מותג של המשיבה. בשלב מסוים, עלתה דרכם המשותפת על שרטון, עקב טענות המשיבה לסחורה פגומה. המשיבה ביטלה שיק אשר נתנה למבקשת בשל טענותיה לקיזוז נזקים ואילו המבקשת מצידה, פתחה ביום 16.7.2003 תיק הוצאה לפועל בירושלים כנגד המשיבה (תיק 03-16707-03-0) בגין השיק שחולל.

ביום 21.9.2003 הגישה המשיבה התנגדות לביצוע שטר וכן בקשה להעברת מקום הדיון לבית-משפט השלום בעכו מטעמי סמכות מקומית. בקשת מקום העברת הדיון התקבלה, וביום 13.7.2004 דחה בית-משפט השלום בעכו (בש"א 3819/03, כב' הרשם ר' חוראני) את התנגדותה של המשיבה לביצוע השטר, בקובעו, כי לא הוכחו טענותיה של המשיבה לסחורה פגומה וכי בנסיבות העניין, לא עמדה לה זכות קיזוז לשם ביטול השיק, אלא צריכה היא להגיש תביעה שכנגד להחזר הנזקים, אשר נגרמו לה לטענתה על-ידי המבקשת.

על החלטה זו ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 2803/04). במקביל התקבלה בקשת המשיבה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בכפוף להפקדת סך של 6,000 ש"ח כעירבון (מאת המשיבה). במהלך ההליך נשמעו טענות והוגשו בקשות מטעם שני הצדדים לבית-המשפט בשל ניהול הליכים בחוסר תום לב לכאורה, אי העברת עותקי בקשות, תיקי מוצגים וכיוצא בזה. בית-המשפט קבע, כי טענות אלו יישקלו במידת הצורך במסגרת הדיון בערעור. במהלך הדיון, ביום 20.9.2005, חזר בו בא-כוח המשיבה מערעורו, בהמלצת בית-המשפט. לאור זאת, דחה בית-המשפט בו ביום את הערעור, ללא חיוב בהוצאות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה טוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא פסק כל הוצאות לטובתה. לטענתה, ניהול ההליכים על-ידי המשיבה, אשר בין היתר לא העבירה עותקים מכתבי בי-דין שלה למבקשת, ובפרט נמנעה מהגשת עיקרי טיעון ותיק מוצגים במועד הנקוב בתקנות 444 ו-446 לתקנות סדר-הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), גרמו לה לטרחה והוצאות (בשל ריבוי בקשות וכתבי בי-דין, נסיעות מירושלים ותשלום שכר טרחה). לטענתה, בית-המשפט, אשר קבע כי יתייחס לבקשות הדחופות שהוגשו על-ידה בשלב הדיון בערעור, לא עשה זאת בסופו של דבר, והתעלם לחלוטין מבקשה זו וכן מטענותיו של בא-כוחה בעת הדיון עצמו וזאת אף ללא נימוק מיוחד, כמתבקש לטענתה. עוד טוענת המבקשת, כי התנהלותה של המשיבה, אשר השמיעה את טענותיה בפני בית-המשפט, לא חסכה כל זמן שיפוטי ואין כל טעם שלא להטיל עליה הוצאות, גם בהתחשב במשך הזמן הארוך שעבר מהגשת הערעור ועד שחזרה בה ממנו. לבסוף, טוענת המבקשת אף כנגד החלטת בית-המשפט על החזרת העירבון למשיבה ומעלה חששות להכשלת הליכי הגביה בהוצאה לפועל.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה חשיבות משפטית כללית, אשר תצדיק מתן רשות ערעור. כן טוען הוא, כי פסק-הדין ניתן במעמד הצדדים, לאחר שבית-המשפט שקל לעומק את טענות הצדדים. כן מלין בא-כוח המשיבה על התנהלות המבקשת, בין היתר הטרדה והעמסה של מערכת בתי המשפט והמשיבה, החלפת כתובות, מסירה שלא כדין ועוד. לטענתו, מעלה המבקשת טענות שקריות באופן מודע, בין היתר בטענתה לחובות מצד המשיבה, אשר שולמו זה מכבר.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות.

רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות.

בפרשה דומה, קבע בית-משפט זה, כי כמעט ולא יימצא המקרה, בו תתערב ערכאת הערעור בנושא ההוצאות אשר הוטלו על-ידי הערכאה הדיונית:

"ככלל פסיקת הוצאות היא פררוגטיבה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת ההתנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור היא במשורה. סיכם את ההלכה בנושא זה השופט גרוניס (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם): "בתי משפט שלערעור מתייחסים במורת רוח לערעורים העוסקים אך ורק בסוגית ההוצאות שהשיתה (ובענייננו לא השיתה – א"ר) הערכאה הדיונית. לא אחת נקבע, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות (ע"א 356/81 הרבסט נ' רינסקי , פ"ד לח(1) 167; ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 131). עמדה זו של ערכאות הערעור נובעת מכך שלערכאה הדיונית ניתן שיקול דעת רחב, ואף רחב מאוד, בשאלה מה סכום ההוצאות ושכר הטרחה שיושת על בעל הדין שהפסיד בדינו ... העניין פשוט וברור: הערכאה הדיונית היא זו שבפניה נשמע ההליך והיא זו המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין וליתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות. בין גורמים אלה יש למנות את אופיה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על-ידי בעל הדין בהליך, ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו". ראו גם זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מה' 7 בעריכת ש' לוין, 443 בעמ' 544 והאסמכתאות דשם...

...כך הכלל; ואולם, לא אחת יארע שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות בשל נסיבותיהם הספציפיות של תיקים שלפניהם, לא רק כאשר התוצאה אינה חד משמעית לכיוון אחד, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות בצדדים, ופעמים שכך גם לפנים משורת הדין. הדברים מסורים לשיקול הדעת ולתחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק" (רע"א 6568/05 רוני כץ נ' גניה כץ (טרם פורסם)).

כאמור, יפים דברים אלו ביתר שאת, כאשר מדובר בערעור ברשות ולא בזכות (רע"א 618/85, פרופ' גוון הול נ' פרופ' ישראל שצמן , פ"ד לט(4) 445). בענייננו, התייחס בית-המשפט במפורש לנסיבות העניין והחליט שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים ועל החזרת הפיקדון למפקידו. זאת, על אף שעמדה בפניו בקשתה המפורשת של המבקשת בעניין זה ונוספו על כך דבריו של בא-כוחה בדיון. לא ניתן לטעון, אם כן, להתעלמות או חוסר ערנות של בית-המשפט לסוגיה, אלא ברי, כי החלטתו הינה תוצאה של שיקול דעת. ראוי אף לציין, שמהטענות השונות ומכמות המסמכים הרבה שהוגשה על-ידי המבקשת, גם בבקשה זו שבפניי, עולה חשש משמעותי, כי הטרחה, המעמסה וההוצאות שנגרמו לשני הצדדים, הינם לא מעט תוצאת מעשי ידיה של המבקשת עצמה. בנסיבות אלו, בוודאי לא ניתן לקבוע, כי החלטתו של בית-המשפט המחוזי נגועה בחוסר סבירות קיצוני ולא מנומק, המצדיק התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בנסיבות העניין, תשא המבקשת בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ כדין.