בש"מ 10434/07 לירן קלדרון נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.ההליך נסוב על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות את בקשת המבקש לפסיקת הוצאות לטובתו בגין עתירה מינהלית שהגישו המשיבות אשר נמחקה בהסכמת הצדדים בדיון הראשון לפני בית המשפט קמא. ההחלטה ניתנה ביום 11.11.07 והומצאה באמצעות הפקסימיליה לבאת כוח המבקש באותו היום. הבקשה שלפני הוגשה ביום 6.12.07. נטען בה, כי באת כוח המבקש המתינה להמצאת ההחלטה בדואר ומשזו לא הומצאה, פנתה היא ביום 5.12.07 לבית משפט קמא, על מנת לקבל העתק נאמן למקור. עוד נטען, כי רק בעת שביקשה באת כוח המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור במזכירות בית המשפט, התברר לה לראשונה כי המועד להגשת ההליך הינו 15 יום. לטענתה, המדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב. המשיבות מתנגדות לבקשה.

2.המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים הינו חמישה עשר ימים (תקנה 33(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדר דין), התשס"א-2000). ניתן להאריך מועד להגשת בקשת רשות לערער רק מטעמים מיוחדים (תקנה 38 לתקנות). טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את השאלה האם הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסיבה בגינה חל עיכוב בהגשת ההליך, חשיבות האינטרס של בעל הדין, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד. בנסיבות מסוימות מכירה הפסיקה בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" להארכת מועד, בייחוד מקום בו לא הייתה הסתמכות של הצד שכנגד. אך על מנת שטעות שבדין תבסס טעם כאמור, עליה להיות טעות בלתי נמנעת באורח סביר, הנובעת ממצב משפטי מעורפל.

3.בנסיבות העניין, לא מתקיים "טעם מיוחד" כאמור. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים נקבע בצורה ברורה בתקנות. הדין בעניין זה הוא ברור, ידוע, ומושרש היטב. לאחר חלוף זמן כה רב מאת כניסתן לתוקף של התקנות אין לראות בטעות של המבקש טעות בלתי נמנעת באורח סביר, בייחוד שעה שמדובר בבעל דין מיוצג. על כן הטעות אינה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה. לא מצאתי גם כי מתקיימות נסיבות מיוחדות אשר מתוספות לטעות בדין ומצדיקות הארכת המועד. מעיון בפסק הדין לא שוכנעתי כי סיכויי ההליך גבוהים במידה שיש בה כדי להטות את הכף לטובת מתן ארכה. כלל מושרש הוא כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות בערכאת הדיון (ראו, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם, 16.6.2005). הלכה היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין הטלת הוצאות. והדברים יפים ביתר שאת כאשר מדובר בערעור ברשות ולא בזכות (ראו, רע"א 9634/05 פלטין קוסמטיקה בע''מ נ' חב' ניקוי הגליל 91 בע''מ (לא פורסם, 30.11.2006)). על פני הדברים נראה כי המקרה הנדון אינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים, בהם קיימת עילה להתערבותו של בית משפט זה בסוגיית ההוצאות בערכאה הדיונית.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.