בע"מ 3479/07 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ע' חבש, מ' דרורי וי' שפירא), בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת נ' מימון).

המבקש והמשיב הם אחים, אשר הסתכסכו ביניהם לגבי כספי הירושה של אמם המנוחה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בכספים שהיו מופקדים בחשבון בנק על שם האם, בהמחאה בנקאית וכספים שנמצאו בדירתה של האם, ובחפצים שהיו בדירה. על-פי גרסתו של המבקש, הכספים שבחשבון הבנק של האם הועברו על ידי המבקש לחשבון האם, עקב סכסוך בינו לבין אשתו, ועל כן אין לחלקם במסגרת חלוקת העזבון. חלק מהכספים שהיו בחשבון נמשך ממנו בסמוך למותה של האם - בהמחאה בנקאית ובמזומן – והוא נמצא בדירתה, וחלקם האחר נותר בחשבון הבנק. בנוסף, כך גורס המבקש, בעת שהתגורר בדירת האם הוא רכש פריטים שונים, אשר נותרו בדירה אך שייכים לו וגם אותם אין לחלק במסגרת העזבון.

בית משפט השלום קבע, כי הכספים שהיו בחשבון הבנק של האם הם כספים שהמבקש החזיר לאם לאחר שהוריהם של המבקש והמשיב הלוו להם כספים אלה. קביעתו של בית המשפט התבססה על הערכת מהימנותן של העדויות – בית המשפט קיבל את עדות המשיב, ומאידך קבע, כי המבקש לא הצליח להוכיח את תביעתו. לפיכך קבע בית המשפט, כי הכספים שנמצאו בדירה ובחשבון הבנק שייכים כולם לעזבון האם ולא למבקש. בנוסף, הביע בית משפט השלום תמיהה על כך שהמבקש הביא את אמו לבנק סמוך לפטירתה על מנת שתחתום על הוראת העברת הכספים מחשבונה לטובת המבקש, וקבע כי היה עליו לתאם את הדבר עם המשיב. גם בנוגע לתכולת הדירה קיבל בית משפט השלום את עמדתו של המשיב, וקבע כי היא תחולק בין הצדדים.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת לדחות ערעור ללא נימוקים בהתקיים התנאים המנויים בה. בנוסף דחה בית המשפט קמא טענה נוספת שהעלה המבקש, שלפיה לא התאפשר לו לבקר בדירה על מנת לחפש מסמכים, וכן טענה של הודאה והדחה, שתיהן הועלו בערעור.

2.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש, כי פסקי הדין של הערכאות דלמטה שגויים, כיוון שהם סטו מההלכות הנוגעות לסדרי הדין, לנטלי הראיה ולכשרות המשפטית. פסקי דין אלה, כך לטענת המבקש, גרמו לו עוול, הן מכיוון שהוא נאלץ לחלוק את הכספים המגיעים לו עם המשיב, והן מכיוון שמפסקי הדין משתמע כאילו ביקש ליטול לעצמו כספים לא-לו. לטענתו של המבקש, בין המשגים שנפלו בהחלטתו של בית משפט השלום ניתן למנות את היפוך נטלי הראיה ופסיקה בניגוד להסכמת הצדדים.

3.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה החלטתי לדחותה מבלי לבקש תגובת המשיב. פעמים רבות מספור חזר ופסק בית משפט זה, כי לא תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי אלא באותם מקרים בהם מתעוררת טענה בעלת "חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שבפנינו אינו עונה על דרישה זו, על אף נסיונו של המבקש לעטות טענותיו בכסות משפטית או עקרונית כזו או אחרת. עיון בטענותיו מגלה, כי כל כולן השגות חוזרות ונשנות על ממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

אפילו נניח לצורך הטיעון

כי נפלו טעויות בפסק דינו של בית משפט השלום, ובעקבות כך בפסק הדין קמא, עדין "אין די בטענה לפיה שגה בית המשפט קמא בהחלטתו, כדי ליתן רשות ערעור בפני בית משפט זה" (רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (לא פורסם, 3.9.96). כאמור, המקרה אינו מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית, ולכן לא תינתן רשות ערעור אך בשל הטענה, שבית המשפט קמא שגה בהחלטתו.

וגם זאת. טענותיו של המבקש מופנות כל כולן נגד הקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בשכאלה, וקל וחומר שאין הדבר נעשה במסגרת ערעור שני ( בע"מ 6633/05 חסיד נ' חסיד

(לא פורסם, 13.11.05); רע"א 10820/05 מועלם נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 20.4.05)).

לאור זאת, הבקשה נדחית.