בג"ץ 6561/08 שרה נימברגר ז"ל נ. המפקח על הבנקים משרד האוצר

השופט י' דנציגר:

1.

העתירה שלנינו הוגשה על ידי העותר 7 (להלן: העותר ), כביכול בשמם של ששה עותרים נוספים, שניים מהם, כך מסתבר, הם הוריו המנוחים (העותרים 1-2). בסופה של העתירה מופיעה הערה של עו"ד ד' גורטלר, ממנה עולה כי העותר ניסח בעצמו את העתירה, אולם עו"ד גורטלר - אשר ייצג את העותר בהליכים קודמים - משמש מען להמצאת כתבי בית-דין עבור העותר.

2.

העתירה, הנפרשת על פני לא פחות מ-42 עמודים צפופים, אינה ברורה כלל ועיקר. ההשתלשלות העובדתית מתוארת באי-סדר, בצורה קטועה ושאינה מובנת כלל, תוך שהעותר "קופץ" מעניין לעניין. כך גם לא ברור מהם הסעדים המבוקשים על ידי העותר. מן הראוי למחוק את העתירה על הסף כבר מן הטעם שהיא בלתי ניתנת להבנה [השוו: בג"ץ 251/86 בושאר נ' משרד המשפטים (לא פורסם, 20.4.1986); בג"ץ 6454/93 אור אהוד נ' תחנת משטרת כפר סבא (לא פורסם, 29.11.1993)].

3.

ככל שהדברים נוגעים למשיב 1, המפקח על הבנקים, עד כמה שניתן להבין מן העתירה, העותר מבקש כי ייתן טעם מדוע לא הפעיל את סמכותו ולא פעל כנדרש על מנת לחקור את הטענות שהובאו בפניו על ידי העותר. אשר למשיב 2, שר המשפטים, ככל שניתן להבין, העותר מבקש כי זה "יְיַצג" את עניינם של העותרים 1-2, הוריו המנוחים של העותר, בכל הנוגע למימוש צוואתם.

המשיב 4 הינו אחיו של העותר, וככל הנראה השניים הסתכסכו ביניהם לגבי כספי הירושה של אמם המנוחה. בשנת 2004 הגיש העותר תביעה נגד המשיב 4 בבית המשפט לענייני משפחה, שעניינה פירוק שיתוף ברכוש שצווה לעותר ולמשיב 4 בצוואת אמם, וכן הצהרה על היקף כספי העיזבון. בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 27.6.2006 קבעה כבוד השופטת נ' מימון את אופן חלוקת הרכוש בין שני האחים, ובין היתר, דחתה את טענותיו של העותר ביחס לסכומים מסוימים שנמצאו בידיו ואשר הוא טען שאינם נכללים בעיזבון. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 13.3.2007 וכן גם בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה (בע"מ 3479/07) נדחתה ביום 12.7.2007 על ידי כבוד השופט י' אלון. המשיב 3 ייצג את המשיב 4 בהליכים המתוארים לעיל, וככל הנראה העותר סבור כי ייצוג זה היה נגוע בניגוד עניינים.

המשיב 5, עד כמה שניתן להבין מן העתירה, ייצג את העותר בבית המשפט לענייני משפחה, וצורף לעתירה כ"בעל עניין", כמי שלטענת העותר "גילה בחקירתו שהמשיב 4 גנב מכספי הירושה", אולם נראה כי העותר אינו מבקש כל סעד אופרטיבי נגד המשיב 5, אשר אף לא הגיש תגובה לעתירה.

4.

העתירה רצופה טענות קשות, המגיעות לכדי האשמות במעשים פליליים נגד המשיבים וכן נגד אנשים וגופים נוספים, כגון שופטת בית המשפט לענייני משפחה, שופטי בית המשפט המחוזי שדנו בעניינו, בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט, אשת המשיב 4, ועוד. בין היתר מטיח העותר כנגד בית המשפט לענייני משפחה כי זה "פעל... שלא כפי הנהוג במדינת חוק, שלא לפי הנורמות הבינלאומיות, תוך אנדרלמוסיה ומהפיכה כנגד החוק" וכיוצא באלה טענות שמקומן לא יכירן בעתירה המוגשת לבית משפט זה. העתירה מנוסחת בסגנון שאינו הולם פניה לבית משפט זה ודי היה בטעם זה כדי לדחותה [ראו: בג"צ 7838/05 קרני תמיר נ' ממשלת ישראל (לא פורסם, 17.8.2005)].

5.

יתרה מכך, ככל שלעותר טענות המופנות כנגד המשיב 3, בא כוחו של המשיב 4, הרי שבית המשפט הגבוה לצדק אינו המקום להעלותן. מתגובת המשיבים 3-4 עולה כי העותר הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין נגד המשיב 3 ודי בכך כדי לדחות את העתירה בעניין זה על הסף, לאור קיומו של סעד חלופי.

6.

אשר לסכסוכו של העותר עם המשיב 4, סכסוך זה התברר בערכאות המתאימות לכך - תחילה בבית המשפט לענייני משפחה ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי ואף בבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט האזרחיים, לרבות בענייני משפחה, וודאי שאינו משמש ערכאת ערעור על החלטות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים [בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם, 3.7.2008) והאסמכתאות הנזכרות שם]. מקריאת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה כי אין כל מקום למילים הקשות שהטיח בשופטת הנכבדה, שכן פסק הדין ניתן בסמכות ולאחר שמיעת כל הצדדים, בהתבסס על הראיות והעדויות שהובאו בפניו. מכל מקום, פסק הדין נבחן על ידי שתי ערכאות ערעור אשר לא מצאו מקום להתערב בו.

7.

בכל הנוגע לטענות העותר המופנות כנגד המפקח על הבנקים, מתגובת המשיבים 1-2 עולה כי פניותיו של ב"כ העותרים אל המשיב 1 זכו למענה מטעמו, ונמסר כי המפקח על הבנקים פנה אל הבנקים השונים אשר כלפיהם הופנו טענות העותר (בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט) אולם לא מצא פגם בהתנהלותם. משפניותיו של העותר נענו באופן ענייני על ידי המשיב 1, אין עוד מקום לסעד המבוקש על ידי העותר, קרי, כי המשיב 1 ייתן טעם מדוע לא הפעיל את סמכותו ולא פעל כנדרש על מנת לחקור את הטענות שהובאו בפניו על ידי העותר.

8.

נוכח כל האמור לעיל, נדחית העתירה על הסף. העותר ישא בהוצאות המשיבים 3-4 בסך של 5,000 ₪ וכן ישלם סך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.