בג"ץ 3985/14 חיים רובינסון נ. משרד האוצר -הרשות המוסמכת לחק נכי רדיפות ה

השופטת א' חיות :

1.

העותר בעתירות שלפניי, מר חיים רובינסון (להלן: רובינסון ), הינו לפי האמור בעתירות יליד פולין ואחד מילדי טהרן שחלה במחלת הגזזת, טופל בהקרנות לטיפול במחלה וסובל מבעיות בריאותיות שונות ובין היתר התחרש כתוצאה מניתוח שעבר. בעתירה בבג"ץ 3985/14 טוען מר רובינסון כי פנה בבקשות רבות לרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים במשרד האוצר (הרשות לזכויות ניצולי השואה) להלן: הרשות ), וזו אינה מיישמת את הוראות חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957 (להלן: החוק או חוק נכי רדיפות הנאצים ) ואינה מעניקה לו את התגמול המגיע לו לטענתו על פי סעיף 4 לחוק. משכך עותר מר רובינסון כי נורה למשרד האוצר לנמק מדוע הוא לא מקבל את הקצבה המגיעה לו לטענתו על פי חוק. בבג"ץ 3986/14 טוען מר רובינסון כי על פי קביעת ועדת העררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (וע 2259/03) הוא הוכר כחירש, אולם החלטה זו אינה מקוימת על ידי הרשות מזה שנים ולא התקיים בעניין זה דיון בועדה הרפואית העליונה, על אף שהרשות טוענת שדיון כזה אכן התקיים. על כן, עותר רובינסון בהליך זה כי נורה לרשות למסור את דו"ח הועדה הרפואית העליונה בעניינו ויקוים דיון בשאלה מדוע הרשות מטעה את בית המשפט. בבג"ץ 3987/14 טוען מר רובינסון כי הרשות שללה מילדי טהרן את הזכויות המגיעות להם על פי חוק ועותר לכך שהרשות תנמק בהרחבה מדוע החוק אינו מבוצע ככתבו וכלשונו. בבג"ץ 3996/14 עותר מר רובינסון כי נורה למוסד לביטוח לאומי לנמק שורה של עניינים, ובין היתר מדוע במשך שנים נטען על ידיו כי תאונת דרכים אינה תאונת עבודה; מדוע אחוזי נכות בגין הקרנות ניתנו לפני קבלת ההקרנות; האם חיסיון עובד ציבור הינו חיסיון שב"כ או משטרה; האם חוק ההיוון אינו חל על נכי הביטוח הלאומי; האם תאונות עבודה הינן קצבה או תגמול ומדוע המוסד לביטוח לאומי לא יעניק לו בנוסף לקצבת הזקנה קצבת נכות בגין תאונות עבודה.

2.

לאחר שעיינתי בעתירות השונות החלטתי לדון בהן במאוחד וחוששני שאין מנוס מלדחותן על הסף. ראשית, התשתית העובדתית והמשפטית העומדת ביסודן של העתירות אינה ברורה עד תום וקשה לברור מהן מה הסעדים הנדרשים, עובדה שלבדה מצדיקה את דחייתן על הסף (השוו: בג"ץ 6561/08 נימברגר נ' המפקח על הבנקים במשרד האוצר , פיסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר (24.9.2008)). שנית, טענותיו של מר רובינסון בנוגע לקצבתו עלו, בין היתר, גם בבג"ץ 6515/13 שנדון בפני הרכב ביום 7.4.2014 וטרם ניתן בהליך זה פסק דין. עוד נראה שחלק מן הטענות המועלות על ידי מר רובינסון בנוגע לזכויותיהם של ילדי טהרן, נדונו והוכרעו על ידי בית משפט זה בע"א 7686/12 מדינת ישראל נ' חיים רובינסון (13.1.2014). איני רואה מקום לדיון נוסף באותן טענות. אוסיף ואציין כי מעתירתו של מר רובינסון בענין החלטת הועדה הרפואית העליונה לא עולה שהעותר מיצה הליכים ופנה לרשויות המוסמכות בטרם עתר לבית משפט זה. עובדה זו, לצד יתר השיקולים שנמנו לעיל, מוליכה אף היא למסקנה כי יש לדחות עתירה זו על הסף. אשר לעתירות בבג"ץ 3987/14 ובבג"ץ 3996/14 שעניינן, כאמור, שלילת הזכויות לכאורה מילדי טהרן והשאלות השונות המופנות לביטוח הלאומי, הרי שבנוסף לאמור לעיל מדובר בעתירות כוללניות שאינן מתייחסות לאירוע מסוים או לסעד קונקרטי הדרוש לעותר, וגם מטעמים אלה יש לדחותן על הסף (בג"ץ 1759/94 סרוזברג נ' שר הביטחון , פ"ד נה(1) 625, 628 (1994)).

אשר על כן, העתירות נדחות על הסף.