פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
1180/12
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
העותרים:
1. יוסף סמאנה
2. והדרת פני זקן בע''מ
נ ג ד
המשיבים:
1. פרקליט המדינה
2. יאיר עיני
3. י. ארנון ושות' עו"ד
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר 1:
בעצמו
בשם המשיב 1:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
בשם המשיבים 2-3:
עו"ד ניר רוזנר
פסק דין
השופט ע' פוגלמן :
עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה לפרקליט המדינה ליתן טעם מדוע לא יעמיד את משיבים 3-2 לדין פלילי.
1.
בשנת 2004 הגיש העותר 1 תלונה במפלג הונאה בירושלים, שבמסגרתה טען כי חתימותיו על מסמכי חברת "והדרת פני זקן בע"מ" (להלן: החברה ) זויפו, וכי באמצעות מסמכים מזויפים אלו המשיב 2 ואחרים גנבו סכומי כסף מחשבון החברה. בעקבות התלונה נפתחה חקירה, ובהמשך הועבר התיק לפרקליטות מחוז ירושלים. בשנת 2006 החליטה פרקליטות המחוז על סגירת התיק עקב חוסר ראיות. בשנת 2010 פנה העותר למשטרה בבקשה לפתוח את התיק מחדש ולהעמיד את החשודים לדין. בעקבות פנייה זו נפתח תיק ערר, ובקשתו של העותר הובאה לפני המשנה לפרקליט המדינה, אשר הגיע למסקנה כי אין מקום לשנות מההחלטה בדבר סגירת התיק. החלטה זו נמסרה לעותר בשנת 2011. העותר פנה לפרקליטות מספר פעמים בבקשות נוספות לפתוח את התיק. בקשותיו נדחו כולן. בשנת 2012, כעשרה חודשים לאחר דחיית הערר המקורי וכחמש שנים לאחר שנתקבלה ההחלטה המקורית לסגור את התיק, הוגשה העתירה דנן.
2.
בתגובה המקדמית לעתירה נטען כי דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי ובהיותה נעדרת פרטים רלוונטיים. לפי הנטען, העתירה נעדרת תיאור של השתלשלות העניינים הרלוונטית שקדמה להגשתה. כך, לדוגמה, התלונה המקורית בגינה הוגש הערר כלל לא נגעה למשיב 3, משרד עורכי דין. כמו כן, העתירה הוגשה למעלה מעשרה חודשים לאחר שנודעה לעותר החלטת הפרקליטות לדחות את הערר שהגיש. לחלופין נטען כי יש לדחות את העתירה לגופה משלא נפל כל פגם בהחלטת הפרקליטות בדבר דחיית הערר. הערר עצמו הוגש למעלה מארבע שנים לאחר סגירת התיק, בעוד שהדין מחייב להגישו בתוך שלושים ימים לאחר שנמסרה למתלונן הודעה בדבר סגירת התיק, וניתן היה לדחותו מטעם זה בלבד. למעלה מן הצורך נבחן הערר לגופו ונמצא כי אין בו טעם לשנות מההחלטה המקורית לסגירת התיק.
המשיבים 3-2 הגישו מיוזמתם תגובה מקדמית לעתירה על אף שלא נדרשו לכך. הם מצטרפים לטענות המשיב 1 ומבקשים לחייב את העותר בהוצאות בגין שימוש לרעה בהליכי משפט.
3.
דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – עשרה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה לדחות את הערר. די בשיהוי זה כשלעצמו כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 7625/07 חזן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 3.2.2008)). שנית, עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק חייבת לפרט את כלל העובדות והנימוקים שעליהם היא מתבססת. העותר לא פירט בעתירתו את מכלול העובדות הרלוונטיות ולא צירף את כלל המסמכים הנדרשים להבנת התשתית העובדתית שעליה נשענת עתירתו. אף בטעם זה די בכדי לדחות את העתירה (בג"ץ 6561/08 נימברגר נ' המפקח על הבנקים במשרד האוצר (לא פורסם, 24.9.2008)). שלישית, ולמעלה מהצורך, לא מצאנו ממש בעתירה אף לגופם של דברים. הערר עצמו, להבדיל מהעתירה דנן, הוגש בחלוף ארבע שנים ממועד סגירת התיק על אף שמסגרת הזמנים הקבועה בחוק להגשתו היא שלושים יום ממסירת ההודעה בדבר סגירת התיק (סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). יתר על כן, הגורם המוסמך בחן את הערר אף לגופו של עניין ומצא כי אין בו ממש. הלכה היא כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב בתחום ההעמדה לדין פלילי. התערבותו של בית משפט זה מוגבלת למקרים שבהם לוקה החלטת רשויות התביעה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (לא פורסם, 26.2.2008)). אין המקרה דנן בא בקהלם של מקרים חריגים אלו.
אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות.
ניתן היום, ח' בסיון התשע"ב (29.5.2012).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט