פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 1180/12 יוסף סמאנה נ. פרקליט המדינה

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · העמדה לדין פלילי - ביקורת שיפוטית על החלטת פרקליטותעתירה לבג"ץ לחיוב פרקליט המדינה ליתן טעם מדוע לא יעמיד משיבים לדין פלילי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה על הסף עתירה לחיוב פרקליט המדינה להעמיד משיבים לדין פלילי, בשל שיהוי של כעשרה חודשים ובשל אי פירוט העובדות הרלוונטיות. למעלה מהצורך נקבע כי הערר הוגש באיחור של כארבע שנים ממועד סגירת התיק, וכי שיקול דעת התביעה אינו מוצא מקום להתערבות שיפוטית אלא בחוסר סבירות קיצוני. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

העותר הגיש תלונה במשטרה בטענה לזיוף חתימות וגניבת כספים מחשבון חברה. התיק נסגר בשנת 2006 מחוסר ראיות, והערר על הסגירה נדחה בשנת 2011. העתירה הוגשה בשנת 2012.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לדחות עתירה על הסף מחמת שיהוי, כאשר הוגשה כעשרה חודשים לאחר דחיית הערר?
  2. 2.האם יש לדחות עתירה שאינה מפרטת את מכלול העובדות והנימוקים הרלוונטיים?
  3. 3.האם יש להתערב בהחלטת רשויות התביעה שלא להעמיד לדין, כאשר נדחה ערר שהוגש באיחור?

הלכות

  1. 1

    עתירה המוגשת בשיהוי ניכר ניתן לדחות על הסף.

    ״די בשיהוי זה כשלעצמו כדי לדחות את העתירה על הסף״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עתירה לבג"ץ חייבת לפרט את כלל העובדות והנימוקים שעליהם היא מתבססת.

    ״עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק חייבת לפרט את כלל העובדות והנימוקים שעליהם היא מתבססת״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    לרשויות התביעה שיקול דעת רחב בהעמדה לדין פלילי, והתערבות מוגבלת למקרים של חוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין.

    ״התערבותו של בית משפט זה מוגבלת למקרים שבהם לוקה החלטת רשויות התביעה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שיהוי
  • העמדה לדין פלילי
  • חוסר סבירות קיצוני
  • פרקליט המדינה
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בג"ץ

1180/12

לפני:

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט י' עמית

העותרים:

1. יוסף סמאנה

2. והדרת פני זקן בע''מ

נ ג ד

המשיבים:

1. פרקליט המדינה

2. יאיר עיני

3. י. ארנון ושות' עו"ד

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר 1:

בעצמו

בשם המשיב 1:

עו"ד ליאורה וייס-בנסקי

בשם המשיבים 2-3:

עו"ד ניר רוזנר

פסק דין

השופט ע' פוגלמן :

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר כי נורה לפרקליט המדינה ליתן טעם מדוע לא יעמיד את משיבים 3-2 לדין פלילי.

1.

בשנת 2004 הגיש העותר 1 תלונה במפלג הונאה בירושלים, שבמסגרתה טען כי חתימותיו על מסמכי חברת "והדרת פני זקן בע"מ" (להלן: החברה ) זויפו, וכי באמצעות מסמכים מזויפים אלו המשיב 2 ואחרים גנבו סכומי כסף מחשבון החברה. בעקבות התלונה נפתחה חקירה, ובהמשך הועבר התיק לפרקליטות מחוז ירושלים. בשנת 2006 החליטה פרקליטות המחוז על סגירת התיק עקב חוסר ראיות. בשנת 2010 פנה העותר למשטרה בבקשה לפתוח את התיק מחדש ולהעמיד את החשודים לדין. בעקבות פנייה זו נפתח תיק ערר, ובקשתו של העותר הובאה לפני המשנה לפרקליט המדינה, אשר הגיע למסקנה כי אין מקום לשנות מההחלטה בדבר סגירת התיק. החלטה זו נמסרה לעותר בשנת 2011. העותר פנה לפרקליטות מספר פעמים בבקשות נוספות לפתוח את התיק. בקשותיו נדחו כולן. בשנת 2012, כעשרה חודשים לאחר דחיית הערר המקורי וכחמש שנים לאחר שנתקבלה ההחלטה המקורית לסגור את התיק, הוגשה העתירה דנן.

2.

בתגובה המקדמית לעתירה נטען כי דינה להידחות על הסף מחמת שיהוי ובהיותה נעדרת פרטים רלוונטיים. לפי הנטען, העתירה נעדרת תיאור של השתלשלות העניינים הרלוונטית שקדמה להגשתה. כך, לדוגמה, התלונה המקורית בגינה הוגש הערר כלל לא נגעה למשיב 3, משרד עורכי דין. כמו כן, העתירה הוגשה למעלה מעשרה חודשים לאחר שנודעה לעותר החלטת הפרקליטות לדחות את הערר שהגיש. לחלופין נטען כי יש לדחות את העתירה לגופה משלא נפל כל פגם בהחלטת הפרקליטות בדבר דחיית הערר. הערר עצמו הוגש למעלה מארבע שנים לאחר סגירת התיק, בעוד שהדין מחייב להגישו בתוך שלושים ימים לאחר שנמסרה למתלונן הודעה בדבר סגירת התיק, וניתן היה לדחותו מטעם זה בלבד. למעלה מן הצורך נבחן הערר לגופו ונמצא כי אין בו טעם לשנות מההחלטה המקורית לסגירת התיק.

המשיבים 3-2 הגישו מיוזמתם תגובה מקדמית לעתירה על אף שלא נדרשו לכך. הם מצטרפים לטענות המשיב 1 ומבקשים לחייב את העותר בהוצאות בגין שימוש לרעה בהליכי משפט.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר – עשרה חודשים לאחר שניתנה ההחלטה לדחות את הערר. די בשיהוי זה כשלעצמו כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 7625/07 חזן נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 3.2.2008)). שנית, עתירה המוגשת לבית המשפט הגבוה לצדק חייבת לפרט את כלל העובדות והנימוקים שעליהם היא מתבססת. העותר לא פירט בעתירתו את מכלול העובדות הרלוונטיות ולא צירף את כלל המסמכים הנדרשים להבנת התשתית העובדתית שעליה נשענת עתירתו. אף בטעם זה די בכדי לדחות את העתירה (בג"ץ 6561/08 נימברגר נ' המפקח על הבנקים במשרד האוצר (לא פורסם, 24.9.2008)). שלישית, ולמעלה מהצורך, לא מצאנו ממש בעתירה אף לגופם של דברים. הערר עצמו, להבדיל מהעתירה דנן, הוגש בחלוף ארבע שנים ממועד סגירת התיק על אף שמסגרת הזמנים הקבועה בחוק להגשתו היא שלושים יום ממסירת ההודעה בדבר סגירת התיק (סעיף 65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). יתר על כן, הגורם המוסמך בחן את הערר אף לגופו של עניין ומצא כי אין בו ממש. הלכה היא כי לרשויות התביעה מסור שיקול דעת רחב בתחום ההעמדה לדין פלילי. התערבותו של בית משפט זה מוגבלת למקרים שבהם לוקה החלטת רשויות התביעה בחוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין (בג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש (לא פורסם, 26.2.2008)). אין המקרה דנן בא בקהלם של מקרים חריגים אלו.

אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, לא ראינו לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ח' בסיון התשע"ב (29.5.2012).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (8 מסמכים)

  • בר"מ 4190/17זכארנה כפאיה אימן מוחמד נ. משרד הפניםהחלטה
  • בג"ץ 3023/15אקס אוברסיז נ. מדינת ישראל משרד הביטחוןהחלטה
  • רע"א 5484/10יוסף סמאנה נ. יאיר עיניהחלטה
  • בג"ץ 9363/12שלמה קטש נ. היועץ המשפטי לממשלהפסק-דין
  • בג"ץ 9009/12פלוני נ. פרקליטות המדינה/מח' ערריםפסק-דין
  • בג"ץ 8186/12חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ. פרקליטות המדינהפסק-דין
  • בג"ץ 8292/12מרדכי נסימי נ. משטרת ישראלפסק-דין
  • בג"ץ 4201/12יוסף סמאנה נ. עו'ד אייל רוזובסקי , הקול המכריע בדירקטוריון הפסק-דין

הלכות

  1. 1עתירה המוגשת בשיהוי ניכר ניתן לדחות על הסף.
  2. 2עתירה לבג"ץ חייבת לפרט את כלל העובדות והנימוקים שעליהם היא מתבססת.
  3. 3לרשויות התביעה שיקול דעת רחב בהעמדה לדין פלילי, והתערבות מוגבלת למקרים של חוסר סבירות קיצוני היורד לשורשו של עניין.