רע"א 2450/01 רוחמה רובינשטיין נ. עין טל (1983) בע"מ

במסגרת תובענה שהיא מנהלת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הגישה המשיבה 1 בקשה להגשת כ4,500- חשבוניות כראיות נוספות. טענת המשיבה הייתה, כי חשבוניות אלו אותרו על-ידיה במהלך הכנתה של חוות-דעת מומחה שמונה על-ידי בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי קבע, כי הגשת הראיות הנוספות תגרום טרחה נוספת למבקשות, וכי ניתן היה לגלות את הראיות הנוספות בשלב מוקדם יותר. עם זאת, בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה 1, לאחר שקבע שהדבר יסייע לליבון השאלות השנויות במחלוקת וכי "על הטירחה [של המשיבות] ניתן לפצות בהוצאות". עוד נקבע, כי החשבוניות יוקלדו במחשב ויישמרו בתקליטון (דיסקט), והתקליטון יועבר לצורך הכנת חוות-דעת למומחה שמונה. כמו-כן נקבע, כי המומחה יערוך השוואה מדגמית, לפי שיקול-דעתו, בין החשבוניות המקוריות לבין המידע שבתקליטון כדי לוודא את אמינותו.

מכאן הבקשה שבפני, שבגידרה טענו המבקשות, כי קבלת אלפי ראיות נוספות יוצרת שינוי חזית בניהול המשפט ופגיעה קשה ובלתי צודקת במבקשות; וכי אין להסתמך על ריכוז נתונים ערוכים מתקליטון, שעה שקיימים המסמכים כחומר הראיות המקורי.

טענות המבקשות אינן יכולות להתקבל.

בית-המשפט המחוזי, שאופן ניהול הדיון נתון, ככלל, לשיקול-דעתו, קבע כי יש לקבל את הבקשה להוספת ראיות, ואף קבע את הדרך הטכנית שבה יוגשו - קבצי מחשב. לא מצאתי כי עליי להתערב בהחלטתו.

יוער, כי לדרך זו, של שימוש במסמכים אלקטרוניים, יתרונות על-פני שימוש במסמכים המקוריים לבדם. בין היתרונות ניתן למנות חסכון בעלויות, ייעול ההליך, העלאת רמת הדיוק, פשטות האחזור, נוחות הסקת המסקנות ועוד, לפי נסיבות העניין. ראו גם נמרוד קוזלובסקי, המחשב וההליך המשפטי-ראיות אלקטרוניות וסדרי-דין (תשס"א), ע' 143. על-כן, ההיעזרות באמצעים הטכנולוגים בכלל, ובמסמכים אלקטרוניים בפרט היא רצויה ומבורכת.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.