רע"א 2450/08 פלוני נ. לשכת הרווחה של מגדל העמק

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' סגן הנשיא י' כהן ), אשר הורה – בהסכמת הצדדים וכסעד זמני – על הרחקת המבקשת מילדיה הקטינים, וזאת במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בנצרת (כב' השופט י' שדמי ), לפיה ניתן צו זמני להעברת המשמורת על הקטינים לרשויות הסעד.

1.

המשיבה, לשכת הרווחה האזורית במגדל העמק, פנתה לבית המשפט לנוער בנצרת בבקשה להאריך את תוקף ההכרזה על ארבעת ילדיהם הקטינים של המבקשת ובעלה (להלן: האב , להלן יחד: בני הזוג ) כעל "קטינים נזקקים" ולהורות על מתן צו זמני להוצאת שניים מהקטינים ממשמורתם של בני הזוג למשמורת רשות הסעד. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על מתן צווים זמניים לפיהם תוארך ההכרזה על ארבעת הקטינים כ"קטינים נזקקים" בשישה חודשים. כן הורה בית המשפט על הוצאת הקטינים נ.פ ו-ש.פ ממשמורת בני הזוג למשמורת רשויות הסעד וזאת לתקופה של שלושה חודשים החל מיום 21.2.08.

בהחלטתו, סקר בית המשפט את ההליכים שהתנהלו בעניינם של בני הזוג, אשר במסגרתם הורה בעבר על הוצאת שלושה מילדיהם הקטינים - שהרביעי בהם טרם נולד אז - ממשמורתה של המבקשת, כאשר זו הורשתה להיפגש איתם רק בנוכחות והשגחת האב. בית המשפט התייחס גם לתסקירים וחוות-דעת מטעם גורמי רווחה שליוו את המשפחה, בהם הועלה ספק באשר למסוגלות ההורית של המבקשת על בסיס התרשמותם מתפקודה, בין היתר בהתבסס על כך שבעבר גרמה לאחד מילדיה פגיעה קשה בשל טעות בשיקול-דעת. בנוסף, עמד בית המשפט על כך שהקטינה נ.פ אושפזה בבית חולים על רקע משקל ירוד ובבדיקות שנערכו לה נמצא כי מצבה מעורר דאגה ומהווה סיכון מיידי להמשך התפתחותה הגופנית והנפשית. כמו כן, ציין בית המשפט כי הצווים וההחלטות השיפוטיות שניתנו עד כה, לפיהם אמורה הייתה המבקשת להתראות עם הקטינים רק בביקורים מפוקחים, לא קוימו, וכי המבקשת שוהה לבד עם ילדיה ומגדלת אותם. לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי כל דחייה בהוצאת הקטינים ממשמורת בני הזוג עלולה לגרום להם נזק חמור ובלתי-הפיך ועל כן יש מקום למתן צווי ביניים בעניינם, אף בטרם נשמעו ההוכחות במסגרת ההליך להעברת המשמורת על הקטינים לרשויות הסעד ובהמשך למשפחה אומנת.

2.

המבקשת ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. לאחר דיון בנוכחות הצדדים, ובהסכמתם, קבע בית המשפט כי לאור העובדה שטרם נשמעו הראיות בתיק, יש להורות כי המבקשת תצא מבית המגורים המשותף וכי הקטינים יישארו בשלב זה בבית בחזקת האב. בית המשפט הוסיף כי פקידת הסעד תעמיד סומך אשר יסייע לאב בטיפול בילדים עד למתן פסק דין סופי בעניינם. לבסוף, הורה בית המשפט לבית המשפט לנוער לעשות מאמץ לקבוע דיון הוכחות בתיק בתוך 14 ימים מיום מתן ההחלטה. יצוין, כי המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר על ההחלטה, אך זו נדחתה מהטעם כי ההחלטה ניתנה בהסכמתה.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקשת טוענת כי על אף הקשיים בהם נתקלה במסגרת הטיפול בילדיה הקטינים, הרי שהיא מתפקדת באופן נורמטיבי ואין כל הצדקה להוציא את ילדיה הקטינים מחזקתה. המבקשת מוסיפה כי למעט התאונה שאירעה לבנה הקטין לא פגעה מעולם בילדיה. לטענתה, על שירותי הרווחה לסייע לה ולאב באמצעות הדרכה הורית או תמיכה אחרת, במקום להורות על הוצאת הילדים מחזקתה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות, לא מצאתי להיעתר לבקשה. ערה אני לקושי הרב בו נמצאת בוודאי המבקשת על רקע החלטת בית המשפט המחוזי, ואולם החלטה זו ניתנה לאחר שנתקבלה הסכמת הצדדים לסטות מהחלטת בית המשפט לנוער ולאפשר לילדים הקטינים להישאר בחזקתו של האב. בית המשפט מצא כי בהחלטה זו יש משום איזון ראוי בין טובת הילדים, המצדיקה - לעת הזו ומבלי ללמד על העתיד - את הרחקתם מהמבקשת, לבין העובדה כי מדובר בשלב בו טרם נשמעו ההוכחות לגופם של דברים. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהמועד לשמיעת ההוכחות בתיק צפוי להתקיים בקרוב, כך שלמבקשת תעמוד האפשרות לשטוח את טענותיה בפני הערכאה שתדון בעניינה. החלטה זו הינה החלטת ביניים – עד למתן הכרעה סופית בעניינם של הקטינים – וככזו התערבות בית משפט זה בעניין תישמר למקרים חריגים, ובפרט כאשר מדובר בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.1998)). ההחלטה בענייננו ניתנה כאמור בהסכמת הצדדים, וחזקה כי התבססה על מכלול הנתונים שהובאו בפני בית המשפט. עם כל ההבנה למצוקתה של המבקשת, לא ראיתי להתערב בה.

לסיום אוסיף כי יש לקוות שההליך בעניינה של המבקשת וילדיה הקטינים יסתיים במהרה באופן שיימצא פתרון ראוי לקטינים ולשאר המעורבים, לרבות המבקשת. מכל מקום, המבקשת תוכל להשיג על ההחלטה הסופית שתתקבל בעניינה, ככל שתראה בכך צורך, במדרג הערעורי המקובל.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.