רע"א 2471/17 חגית אילוז נ. עו"ד עדי גילה-חכמון בתפקידה כמנהלת המיוחדת

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא ) בפר"ק 38779-09-16 מיום 16.2.2017 במסגרתה הורה בית המשפט להשאיר את צו המניעה הזמני האוסר על המבקשת לבצע כל דיספוזיציה במצב הזכויות הרשומות על שמה במקרקעין הידועים כחלקה 92, גוש 17032, בכפר תבור (להלן: הנכס ) על כנו.

1.

המבקשת היא אמו של המשיב 3 (להלן: אלעד ), אשר היה אחד המנהלים של חברת י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ (להלן: החברה ), שניהלה והחזיקה בארבעה סופרמרקטים ברחבי הארץ. עובדי החברה הגישו בשנת 2016 בקשה למינוי מפרק זמני לחברה בטענה שאלעד, המשיב 2, בעל המניות בחברה (להלן: יוסף ) ומנהלי החברה ביצעו "מעשה עוקץ" באמצעות החברה. לפי הנטען, אלעד, יוסף ומנהלי החברה ביצעו רכישות בהיקפים נרחבים, שילמו תמורתן בשיקים של החברה מתוך ידיעה ששיקים אלו יחוללו ובמקביל פעלו באופן יזום להפסקת פעילות החברה ולהברחת נכסיה על ידי מכירת המלאים והציוד של החברה בסניפים השונים למרבה במחיר (להלן:

מעשה העוקץ ). בית המשפט קיבל את בקשת עובדי החברה והורה על מינויה של המשיבה 1 כמפרקת זמנית של החברה (להלן: המפרקת הזמנית ).

2.

במסגרת חקירותיה של המפרקת הזמנית ביחס לנכסי החברה ומעשה העוקץ שבוצע לכאורה, נמצא כי ביום 8.12.2015 נערך בין אלעד לבין המבקשת הסכם מכר שלפיו הוא מכר לאמו את זכויותיו בנכס תמורת 1.6 מיליון ש"ח. המפרקת הזמנית זיהתה עסקה זו כעסקה חשודה נוכח התרשמותה כי אלעד מבקש להעביר זכויות בנכס שהיו רשומות על שמו כדי להרחיקן מנושיו, לרבות מנושי החברה שינסו להיפרע ממנו באופן אישי, ועל כן היא הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המבקשת לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיה בנכס. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והורה על מתן צו מניעה זמני כמבוקש במעמד צד אחד. בהמשך קיים בית המשפט דיון בבקשה במעמד שני הצדדים ובעקבותיו נתן את ההחלטה מושא בקשה זו, לפיה צו המניעה הזמני יישאר בתוקפו עד למתן החלטה אחרת. במסגרת החלטתו, עמד בית המשפט על כך שהמפרקת הזמנית הציגה ראיות לכאורה המצדיקות הגשת תביעות נגד אלעד ואביו (להלן: מיקי ), שהתברר כי היה מעורב לכאורה במעשה העוקץ. כן נקבע כי הוצגו ראיות לכאורה לכך שהסכם המכר בין אלעד לבין המבקשת הוא הסכם למראית עין שמטרתו הברחת נכסיו של אלעד מנושיו. על רקע זה, נקבע כי ישנה הצדקה להותרת צו המניעה הזמני על כנו עד לבירור הסוגיות העומדות על הפרק והגשת בקשות מתאימות על ידי המפרקת הזמנית. בית המשפט התייחס לטענת המבקשת לפיה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), היה על המפרקת הזמנית להגיש את התביעה או הבקשה העיקרית בתיק בתוך שבעה ימים מיום הגשת הבקשה למתן צו המניעה הזמני וכי אין כל הצדקה לקביעת פרק זמן ארוך יותר. בית המשפט הדגיש כי פרק הזמן להגשת התביעה העיקרית נתון לשיקול דעתו והוא רשאי לקבוע פרק זמן ארוך יותר אם יש הצדקה לכך. נקבע כי יש לאפשר למפרקת הזמנית - אשר מונתה לתפקידה לאחר שבוצע מעשה העוקץ ולאחר שאלעד ויוסף ברחו לחו"ל והבריחו את נכסי החברה - לאסוף מידע אודות החברה ופעולותיה, ולא ניתן לצפות ממנה להגיש את התביעה או הבקשה העיקרית תוך שבעה ימים. הודגש כי מתן הארכה בהגשת התביעה העיקרית הוא נחוץ על מנת לסייע למפרקת הזמנית לבצע את תפקידה ולשמור על האינטרס של הנושים בצורה סבירה וראויה. לנוכח האמור, קבע בית המשפט כי צו המניעה הזמני יישאר על כנו עד למתן החלטה אחרת וכי המפרקת הזמנית תגיש תביעות או בקשות עיקריות בתיק תוך 60 ימים.

יצוין כי המפרקת הזמנית הגישה לבית המשפט המחוזי את הבקשות העיקריות בתיק – בקשה למתן הוראות לחיובו של אלעד באחריות אישית למלוא חובות החברה (בהתאם להוראות 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983); ובקשה למתן סעד הצהרתי "בעניין זכויותיו של אלעד אילוז בבית המגורים בכפר תבור".

3.

במסגרת בקשת רשות הערעור שלפנַי עותרת המבקשת לביטול צו המניעה הזמני האוסר על דיספוזיציה בזכויות בנכס. במסגרת זו, המבקשת טוענת, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מטענתה המקדמית בדבר היעדר יריבות בינה לבין החברה והמפרקת הזמנית. כן נטען כי בית המשפט שגה בכך שנעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת, על אף שהמפרקת הזמנית לא הגישה את התביעה העיקרית בתוך שבעה ימים, וזאת בניגוד לאמור בתקנה 363(א) לתקנות. עוד נטען, כי בית המשפט הסתמך בהחלטתו על "ראיות ועדויות פסולות". בנוסף, נטען כי בית המשפט שגה בקבעו כי ישנן ראיות מהימנות המעידות על קיומה של עילת תביעה לכאורית לביטול הסכם מכר הזכויות בנכס בשל היותו הסכם למראית עין. יתרה מכך, נטען כי יש מקום להתערב בהחלטה הואיל והמבקשת התחייבה לרשום משכנתא על הנכס לטובת צד שלישי והותרת הצו על כנו יגרום לה להפר את התחייבותה.

4.

המפרקת הזמנית טוענת כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מוצדקת בנסיבות העניין. לשיטתה, בית המשפט פעל בהתאם לשיקול דעתו עת הורה לה להגיש את הבקשות העיקריות בתיק בתוך 60 ימים. המפרקת הזמנית מוסיפה ומדגישה כי הבקשות העיקריות מטעמה הוגשו לבית המשפט המחוזי ולפיכך הדיון בבקשה הפך תיאורטי ודינה להידחות על הסף. כן נטען כי מדובר בניסיון של המבקשת לאפשר לה להבריח את הנכס. המשיב 4, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) טוען כי המבקשת לא הוכיחה כי ייגרם לה כל נזק בהותרת הצו על כנו, כאשר היא ובני משפחתה ממשיכים להתגורר בנכס, וכל שנקבע הוא איסור בשינוי הזכויות. נטען כי יש בסמיכות הזמנים בין מועד עריכת הסכם המכר לבין מועד קריסתה של החברה ובטענות הנוספות שנטענו לגבי מעורבותם של אלעד ומיקי, כדי להטות את מאזן הנוחות לטובת נושי החברה. על כן, הכנ"ר סבור כי אין מקום להתערב בהחלטתו המוצדקת של בית המשפט המחוזי.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בתשובת המפרקת הזמנית לבקשה ובנספחיה וכן בתשובת הכנ"ר לבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

הלכה היא כי בית משפט זה ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, ורשות ערעור בנוגע לעניינים אלו תינתן במקרים חריגים בלבד [השוו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 206 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 6916/15 איצקין נ' גל א.מ.ר.ל.ד ייעוץ והשקעות בנכסים בע"מ , פסקה 5 והאסמכתאות שם (7.1.2016); רע"א 1668/11 לוי נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ , פסקה 3 והאסמכתאות שם (27.7.2011)]. אינני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני.

7.

למעלה מן הצורך אציין כי גם לגופו של עניין איני סבור כי יש ליתן למבקשת רשות ערעור בנסיבות העניין. לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא מצאתי מקום להתערב בקביעה כי למפרקת הזמנית עומדת עילת תביעה לכאורה, נגד אלעד ומיקי, וכי טענות הצדדים ביחס להסכם המכר וזכויות הבעלות במקרקעין צריכות להתברר במסגרת התובענה העיקרית. על כן, דעתי היא כי השיקול המרכזי בעניין זה הוא מאזן הנוחות. לנושיו של אלעד עלול להיגרם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן צו זמני שימנע דיספוזיציה בנכס שכן בכך עלולה להיות מסוכלת האפשרות שיוכלו להיפרע מחובותיו כלפיהם, ככל שייקבע כי הסכם המכר הוא הסכם למראית עין. מנגד, המבקשת טוענת כי הנזק שעלול להיגרם לה הוא הפרת התחייבותה לרשום משכנתא על הנכס לטובת צד שלישי, אלא נדמה כי טענה זו לא בוססה באופן קונקרטי וממשי, וממילא אין היא יכולה להטות את הכף בעניין מאזן הנוחות. אשר על כן, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המפרקת הזמנית, ומשכך אין מקום להורות על ביטול צו המניעה הזמני. אשר לטענת המבקשת להיעדר יריבות בינה לבין המפרקת הזמנית; נקבע לא אחת כי במסגרת בקשה למתן הוראות ניתן ליתן סעדים זמניים נגד צד שלישי [ראו: רע"א 3565/13 רוטמן נ' עו"ד רענן קליר , פסקה 4 והאסמכתאות שם (15.7.2013)]. המפרקת הזמנית סבורה כי ייתכן שהנכס שהועבר לבעלות המבקשת הוא חלק מן הנכסים שמהם ראוי שייפרעו נושיו של אלעד, משכך, בית המשפט היה רשאי ליתן את צו המניעה הזמני, אף בהיותו משפיע גם על זכויותיהם של צדדים שלישיים להליך העיקרי שמתנהל נגד אלעד. אשר לטענת המערער כי בית המשפט שגה כאשר הותיר את צו המניעה הזמני על כנו, שעה שהתביעה או הבקשה העיקרית בתיק לא הוגשה בתוך שבעה ימים; תקנה 363(א) קובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו ".

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי המועד להגשת התביעה או הבקשה העיקרית יהיה בתוך 60 ימים וזאת מן הטעם שיש לאפשר למפרקת הזמנית ללמוד את נסיבות המקרה המורכבות טרם הגשתה. אינני סבור כי יש מקום להתערב אף בקביעה זו.

8.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות. המבקשת תישא בהוצאות המפרקת הזמנית והכונס הרשמי בסך של 4,000 ש"ח לכל אחד מהם.