רע"א 2480/13פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב (רמ"ש 42490-05-12, כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט ), אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בשל אי הפקדת עירבון.

2.

המבקש והמשיב הינם אחים, המתדיינים ארוכות בעניינים שונים בפני בתי המשפט. במסגרת אחד ההליכים, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המבקש לזימון עדים וצירוף חוות דעת מומחה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (להלן: הבר"ע). יחד עם הבר"ע הוגשה בקשה לפטור מהפקדת עירבון. הבקשה לפטור מעירבון נדחתה. בחלוף המועד להפקדת העירבון - נדרש המבקש להבהיר מדוע לא יידחה ערעורו. המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת העירבון. הבקשה נדחתה, ויחד עמה נמחקה הבר"ע בשל אי-הפקדת העירבון. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.

המבקש טוען כי לא היה מקום למחוק את הבר"ע רק משום שאין לו יכולת כלכלית להפקיד עירבון. נטען כי העדר היכולת הכלכלית נובע מן ההליכים המרובים שהמבקש נאלץ לנהל כנגד המשיב. עוד נטען כי היה על הרשמת לאפשר לו להמיר את העירבון בערבות עצמית. לגוף העניין, נטען כי סיכויי הבר"ע היו גבוהים.

המשיב סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי, ומציין כי ההליך הנוכחי משקף את התנהלותו הבעייתית של המבקש מזה תקופה ארוכה – הגשת בקשות רשות ערעור תכופות תוך התחמקות מתשלום העירבון. המבקש לא הוכיח כראוי שהוא סובל ממצוקה כלכלית, ומעבר לכך - סיכויי הבר"ע (על החלטת הביניים של בית משפט השלום) הם נמוכים.

4.

לאחר בחינת הבקשה והתשובה – אינני סבור כי נפל פגם בהחלטה זו של בית המשפט המחוזי. עסקינן בהחלטה לדחות בר"ע מחמת אי-הפקדת עירבון, מכוח תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. למבקש ניתנה הזדמנות להשמיע את טענותיו לעניין אי-הפקדת העירבון. בנסיבות אלו, ההחלטה למחוק את הבר"ע היא במסגרת שיקול הדעת המוענק לבית המשפט (השוו: רע"א 9422/10

חטיב נ' אזברגה

(14.3.2012); רע"א 121/12

פלקסר נ' בנק אוצר החייל

(4.6.2012)). אף לגופו של עניין נראה כי ההחלטה היא מנומקת ומוצדקת, ולא מצאתי בבקשה שלפניי עילה ייחודית לסטות ממנה. המבקש אינו טוען כי מצבו הכלכלי רעוע. כל שנאמר הוא שברשותו נכסים רבים, אולם לנוכח הליכים משפטיים מסוימים לא ניתן לבצע בהם פעולות. טענות אלה נטענו בעלמא, בלא הוכחה. היה על המבקש לפרט מדוע דרוש לו זמן נוסף לגיוס העירבון, ויותר מכך: כיצד בכוונתו לגייס את הסכום במסגרת הארכת הזמן. זאת לא עשה המבקש. יש להוסיף שהמבקש לא ערער על החלטה הראשונה של הרשמת, לדחות את בקשתו לפטור מעירבון. בל נשכח, כי אל מול זכות הגישה לערכאות של המבקש, עומדת למשיב הזכות ליהנות מעקרון סופיות הדיון.

לסיום אציין כי אף לסוג ההליך – ערעור בזכות או ברשות – יש משקל. במקרה דנא מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית המשפט לענייני משפחה. מבלי לקבוע מסמרות, לא נראה כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה היו גבוהים דיים. כך, למשל, חלקה הראשון של ההחלטה דחה בקשה לזימון בא כוחו של המבקש להעיד בהליך. נראה, ושוב: מבלי להכריע בדבר באופן סופי, כי החלטה מעין זו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין (ראו: סעיף 6(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986). הוא הדין ביחס לחלקה השני של ההחלטה, שעניינו זימון מומחה לעדות. אף כאן לא נראה כי סיכויי הערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה גבוהים דיים, במידה שעשויה הייתה להצדיק החלטה שונה לטובת המבקש.

5.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.