פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2506/15
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
המבקשים:
1. באז הזימה
2. קאסם מרזוק
3. הברזל של באז בע"מ
נ ג ד
המשיב:
אנואר
משלב
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
חיפה מיום 03.03.2015 בתיק
עא
020742-09-14
בשם המבקשים:
עו"ד
מואנס
פראח
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט הבכיר גריל והשופטים וילנר
וטאובר ) בע"א 20742-09-14 מיום 3.3.15, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופטת אטיאס) בת"א 22928-11-11 מיום 13.8.14. עניינה של הפרשה סכסוך מקרקעין.
רקע
ב.
התובעת 1 בבית משפט השלום (שבהמשך נמחקה מכתב התביעה), חורי ודאד (להלן אשת הכומר ), היא הבעלים הרשום במושע של 30% מן המקרקעין שבגוש
18795 שבאבו סנאן, יחד עם שני אחיו של בעלה, הכומר המנוח (המקרקעין מוסדרים מאז שנת 1966). ביום 12.12.84 נחתם בין הכומר לחברת רמי טקסטיל בע"מ, באמצעות מנהלה, ניהאד
זיאדה , הסכם למכירת זכויותיו של הכומר במקרקעין, ואולם, כנטען על ידי המשיב, עסקה זו בוטלה. ביום 4.4.11 נחתם הסכם פירוק שיתוף בין הבעלים המשותפים במקרקעין. זכויותיה של אשת הכומר במקרקעין שהוקנו לה מכוח ירושה, לאחר מות הכומר, נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.7.11. ביום 8.8.11 נכרת הסכם למכירת זכויות אשת הכומר במקרקעין למשיב תמורת 100,000 ₪, ששולמו במעמד החתימה על ההסכם.
ג.
בתובענה שהגיש המשיב ביקש להורות למבקשים, שחלקותיהם סמוכות למקרקעין מושא הבקשה, לסלק ידם מן המקרקעין שאליהם פלשו (ככל הנראה בשנת 1991), ולשלם דמי שימוש ראויים זאת נוכח הסכם פירוק השיתוף, שלפיו הוקצה לו שטח ייחודי במקרקעין. לפי טענת המבקשים, העסקה בין אשת הכומר למשיב היא למראית עין, ובפועל נמכרו המקרקעין על ידי הכומר לחברת רמי טקסטיל כאמור באמצעות ניהאד
זיאדה , אשר מכר את המקרקעין בין השנים 2005-2004 לאביו של המשיב. כן נטען כי הפלישה למקרקעין מושא הבקשה נעשתה בהסכמתו ובהרשאתו של הכומר.
ד.
בית משפט השלום קיבל – בפסק דין מפורט – את
תביעת המשיב לסילוק יד, והורה למבקשים 3-1 לסלק את המחוברים שנבנו על ידיהם במקרקעין, ולהשיב את המצב לקדמותו. נקבע, כי לא הוכח שניתנה הסכמת הכומר לביצוע הבניה בפועל, וככל שהסכמה זו נתקבלה, ניתנה רק ביחס לבניה שביצע המבקש 2, ולא לבניה, שבוצעה על ידי המבקשים 1 ו-3. הוסף, שגם אם ניתנה הסכמת הכומר לבניה, היה הדבר ביחס לגבול הצפוני של המקרקעין, ומכל מקום לא הוכח וההסכמה ניתנה על דעת שאר השותפים. נטען כי מדובר בטעות של הכומר בסימון הגבול, אשר ניתנת לביטול.
ה.
עוד נקבע, כי טענת המבקשים שההסכם משנת 2011 הוא למראית עין, אין בה לסייע כטענת הגנה מפני פלישה. בית המשפט נתן בהקשר זה אמון בגירסת
ניהאד
זיאדה , וקבע כי בשנת 2004 נכרת הסכם מכר בין אביו של המשיב לבין אשת הכומר לרכישת המקרקעין, לאחר שפנה ניהאד
זיאדה
לאשת הכומר וביקש הסכמתה לביטול עסקת המכר בינו לבין הכומר ולכריתת הסכם מכר חדש בינה לבין אבי המשיב, והיא נתנה הסכמתה לכך. עוד נקבע, כי ההסכם משנת 2011 נערך לנוכח אי הצהרה על העסקה בפני רשויות המס, וכן כי ביטול ההסכם וכריתת הסכם חדש בין אביו של המשיב (שהעבירם לבנו) לאשת הכומר נועד להוציא לפועל עסקת מכר בין ניהאד
זיאדה לאביו של המשיב, וכי התמורה שולמה לניהאד
זיאדה .
ו.
תביעת המשיב לתשלום דמי שימוש נדחתה, שכן
בית המשפט בא למסקנה, כי המשיב זנח את תביעתו לדמי שימוש בגין התקופה המוקדמת להגשת התביעה ולא תבע דמי שימוש ראויים בגין המועד המאוחר להגשתה.
ז.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים, בפסק דין מפורט אף הוא, וקבע כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה של בית משפט השלום. צוין, כי אין נדרש להיזקק לשאלת תקפות העסקה משנת 2011, כמו גם לשאלה האם ועד כמה היא מתיישבת עם זכויות הצדדים בעקבות ביצוע העסקה משנת 2004, וזאת נוכח המסקנה שהמשיב רשאי היה להגיש את התביעה לסילוק יד מכוח היותו מחזיק במקרקעין. נקבע, כי המבקשים יסלקו ידם מהמקרקעין לא יאוחר מ- 30.9.15.
הבקשה והכרעה
ח.
בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שהתעלם ממכלול טענות המבקשים שהכומר הרשה להם להיכנס לתחום המקרקעין ולבנות בהם, ובחר שלא להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות של בית משפט השלום. נטען, כי הממצאים העובדתיים אינם מתיישבים עם הראיות שהוצגו. עוד נטען, כי המשיב אינו יכול לתבוע סילוק יד, משאינו בעל המקרקעין כפי שהוכח ואינו מחזיק בהם. הוסף, כי יש לראות את השותפים במקרקעין כמסכימים לגבולות הנוכחיים, וכי המשיב לא הצליח לסתור את גירסת המבקשים לעניין הסכמת הכומר להצבת גבולות אלה.
ט.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא אוכל להיעתר לה. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית, אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. ככל שהפכתי בבקשה, לא מצאתי כי היא מעלה סוגיה מן הסוג המצדיק אותו חריג, או כי עלול להיגרם עוול. המבקשים חפצים להשיג על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום וממצאי המהימנות שקבע, ואולם ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, קל וחומר בגלגול שלישי (רע"א 2366/13 חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי (2013); רע"א 5338/13 זעזע נ' ג'רוס (2013))). אין בית משפט זה יכול להפוך לבית משפט דיוני על-ידי הפיכת המערך העובדתי מניה וביה. בית משפט השלום בחן את העדויות
שבאו בפניו וראיות נוספות ובא לכלל מסקנותיו, העולות על פניהן בקנה אחד עם הגיונם של דברים, וכמותו בית המשפט המחוזי.
אין בידי להתערב בכך.
י.
איני נעתר איפוא לבקשה.
ניתנה היום, כ"ט בתמוז
התשע"ה
(16.7.2015).
המשנה לנשיאה