רע"א 5338/13 ואיל זעזע נ. ג'ורג'ית ג'רוס

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 30.6.13 בע"א 23608-03-13, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת באום) בתא"ח 5015-10-12 מיום 24.2.13. בית משפט השלום הורה על פינוים של המבקשים ממקרקעין הידועים כחלקה 2 גוש 10318 בשפרעם (להלן המושכר ), המצויים בבעלותם של המשיבה ואחרים.

רקע

ב.

מפסק דינו של בית משפט השלום עולה, כי המושכר משמש כשוק הפועל בימי ו', וכי ביום 25.1.07 נחתם הסכם להשכרת המושכר בין המבקש 1 למשיבה לתקופה בת שלושה חודשים, המתחדשת מאליה לשלוש תקופות נוספות בנות שלושה חודשים כל אחת. דמי השכירות החודשיים הועמדו בהסכם השכירות על 7,800 ש"ח. עוד עולה מפסק דינו של בית משפט השלום, כי המושכר הושכר למבקשים מאז שנת 2007, כי לאחר ההסכם מיום 25.1.07 לא נחתמו הסכמים נוספים והצדדים פעלו על פיו מאז נחתם. סעיף 3(ג) להסכם השכירות קובע, כי המשיבה רשאית לסיים את ההסכם בהודעה מראש בת שבוע בכל עת.

ג.

המשיבה הגישה בבית משפט השלום בחיפה תביעה לפינויו של המבקש 1 מן הנכס. מאוחר יותר צורף גם המבקש 2 כנתבע. בפסק דין מיום 24.2.13 נעתר בית משפט השלום לתביעה. בית משפט השלום דחה את טענתם של המבקשים, שלפיה היה

המבקש 2 היה שותפו של אביה המנוח של המשיבה במושכר – וקבע שלא הובאה כל ראיה לדבר; כי ממילא משנפטר אחד השותפים – פורקה השותפות; וכי נוכח ההסכם מיום 25.1.07 שותפות, ככל שהיתה, אינה קיימת עוד בין הצדדים, והמבקשים אינם אלא שוכרים. בית משפט השלום קבע, כי המבקשים לא הוכיחו השקעה במושכר, וכי אם סבורים הם שמגיע למי מהם החזר כספי – יתכבדו ויגישו תביעה מתאימה. עוד קבע בית משפט השלום, כי לפי הסכם השכירות אסור היה למבקשים להעביר את זכויותיהם במושכר ללא רשותה של המשיבה, ועל כן אין הם יכולים להתגונן בטענה כי השכירו את הנכס, טענה שממילא לא הוכחה. בית משפט השלום הורה על פינוים של המבקשים מן המושכר עד ליום 24.3.13.

ד.

המבקשים עירערו על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 23608-03-13). בהחלטה מיום 24.3.13 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת פוקס) על עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום. בפסק דין מיום 30.6.13 (סגן הנשיאה גריל והשופטות וילנר וטאובר) נדחה הערעור. נאמר, כי הערעור נסב, רובו ככולו, על טענות עובדתיות מובהקות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד נאמר, כי בית משפט השלום ניתח בהרחבה את התשתית הראייתית שהונחה בפניו, והעדיף את גרסתה של המשיבה. על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 אושר פסק דינו של בית משפט השלום, ונקבע שעל המבקשים לפנות את המושכר עד ליום 7.8.13.

הבקשה

ה.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה נטען כי שגה בית המשפט המחוזי באמצו את הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום. כן נטען כנגד אמינותו ומהימנותו של בנה של המשיבה, אשר העיד בבית משפט השלום.

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. הבקשה

במובהק

אינה באה בקהלם של המצדיקים רשות ערעור בגלגול שלישי, על פי הכללים הנוהגים. אכן, עניינה האמיתי של הבקשה בחפצם של המבקשים להביא לבחינה נוספת, שלישית במספר, את המסכת העובדתית שהוכרעה בבית משפט השלום. ואולם, לא לכך נועדה רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (1999); רע"א 4009/08 כנאני נ' בנק לאומי בע"מ (2008)). אין הבקשה מעלה שאלה משפטית המצדיקה דיון בגלגול שלישי, ואף לא נטען לכזאת. הכרעתו של בית משפט השלום התבססה, בעיקרה, על קביעות מהימנות (ראו, למשל, סעיפים 13, 14.7 ו-15 לפסק דינו של בית משפט השלום). בהקשר זה סיכם בית משפט השלום, כי "הנתבעים [המבקשים – א"ר] לא היו אמינים עלי, ברור לחלוטין מעדויותיהם כי לא גילו את כל הידוע להם (אם לא טענו ההפך מהידוע להם), הם טענו טענות עובדתיות סותרות, הן האחד כלפי משנהו והן כל אחד כלפי עצמו, וגרסתם הסתברה כבלתי נכונה עובדתית וכחסרת כל הגיון במציאות" (פסקה 15.6). וכל המוסיף גורע.

כללם של דברים

ז.

נוכח האמור, לא אוכל להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המבקש 2. לפנים משורת הדין, איני מטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה.