רע"א 2510/19 זגיה מולגטה מאיר נ. רן מסיקה עו"ד- המנהל המיוחד

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.4.2019 בפש"ר 3090-06-16 (השופטת י' בלכר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להפחית מסכום התשלום החודשי שהוטל עליו.

2.

ביום 10.8.2016 ניתן צו כינוס נגד המבקש, והושת עליו תשלום חודשי בסך של 350 ₪. בהמשך נקצבו למבקש תשלומי מזונות בסך של 2,000 ₪, שלאחר מכן הופחתו לסך של 1,200 ₪. ביום 27.2.2019 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש להגדיל את צו התשלומים החודשי, ולהעמידו על סך של 1,000 ₪. זאת, בין היתר, לנוכח נישואיו של המבקש בשנית, דבר שהוביל לגידול בהיקף הכנסות התא המשפחתי, ומשהתברר – לאחר עיון בתדפיס חשבון בנק שצירף המבקש לאחד הדו"חות החודשיים – כי במהלך חודש דצמבר 2018 הועבר סך של 1,000 ₪ לטובת חסכון בהוראת קבע. המבקש מצדו התנגד לבקשה, וטען כי אין להתחשב בהכנסתה של אשתו הנוכחית לשם חישוב התשלום החודשי. לדבריו, הליך פשיטת הרגל נפתח בטרם נישא לה, ואין לחייבה לשאת עמו בתשלום חובותיו. ביום 24.3.2019 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מקבלת את בקשת המנהל המיוחד מטעמיה ומורה כי צו התשלומים יעמוד על סך של 1,000 ש"ח לחודש [...] למותר לציין כי די בהו"ק לחיסכון בסך של 1,000 ש"ח על מנת להצדיק הגדלת הצו כמבוקש. ואין זה הטעם היחיד שעליו נסמכת הבקשה" .

3.

ביום 25.3.2019 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה, במסגרתה הדגיש כי הוראת הקבע לחיסכון שעליה הסתמך בית המשפט – ובעטיה התקבלה לכאורה בקשת המנהל המיוחד להגדיל את צו התשלומים – יורדת בחשבון הבנק של אשתו, מכספי משכורתה-שלה. לפיכך שב וטען, כי אין להביא בחשבון הכנסותיו את הכנסותיה של אשתו. בהחלטתו מיום 26.3.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו כי "חובתו של [המבקש] לציין את הכנסות אשתו ברורה מאליה. על החייב לציין את כל מקורות ההכנסה של התא המשפחתי. אין מדובר כאן בשאלה של שיתוף חובות בכלל" . המבקש לא אמר נואש, והגיש בקשת להבהרת ההחלטה, במסגרתה ביקש פעם נוספת לקבוע כי אין להביא בחשבון הכנסותיו את הכנסות אשתו, אלא רק את השתתפותה בהוצאות החודשיות; כפועל יוצא ביקש להפחית את התשלום החודשי, ולהעמידו על סך של 200 ₪. גם בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 31.1.2019: "לא חל שינוי נסיבות או טעם אחר שמצדיק עיון מחדש בהחלטה. יש לציין בדו"ח את כלל ההכנסות של התא המשפחתי" . בעקבות החלטה זו הגיש המבקש, שוב, בקשה למתן החלטה, במסגרתה ביקש מבית המשפט לקבוע, כי על אף החובה לציין את הכנסות בת הזוג בדו"ח החודשי, אין להתייחס להכנסותיה בחישוב התשלום החודשי שיוטל עליו.

4.

ביום 1.4.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, וקבע בהחלטתו כך:

"ההחלטה מיום 24/3/19 מדברת בעד עצמה וכך גם ההחלטות הנוספות שניתנו. יש לציין כי ההחלטה מיום 24/3/19 נסמכת על טעמיו של המנהל המיוחד, כאמור בה, ולא רק של הו"ק לחיסכון. כאמור גם בהחלטות נוספות מיום 26/3/19 ומיום 31/3/19 יש לפרט בדו"ח את הכנסות כלל התא המשפחתי. כמו כן, אין מדובר בהטלת חובות על אשת החייב אלא בקביעת גובה צו התשלומים, שנקבע גם בהתחשב בכלל נסיבות ונתוני התא המשפחתי. מעבר לכך, גם אם אפעל לפי הנחות העבודה של החייב (שאינן מקובלות על בית המשפט), כאילו הוא חי את חייו כפושט רגל במעין בועה נפרדת שלא קשורה לתא המשפחתי והסטטוס שלו כפושט רגל אינו משליך על התא המשפחתי – צו התשלומים הולם גם הולם את הנסיבות והנתונים. על החייב להפחית מהוצאותיו, כגון הוצאות הנסיעה, הוצאות הכלכלה והוצאות הבילוי וההלבשה. יתר על כן, מחובתו להשיא את הכנסתו על מנת להשיא את הקופה, כחלק מחובותיו בפשיטת רגל (החייב משתכר פחות משכר מינימום). אזכיר כי תשלום המזונות הופחת לסך של 1200 ש"ח (קודם לכן שולם 2000 ש"ח) משיקולים של איזון בין אינטרס הקטין החייב והנושים. אציין עוד כי לא מצאתי בין הוצאות החייב בדו"ח פרטים ביחס לתשלום שכר הטרחה לבא כוחו שעל פניו אינו מייצגו מטעם הסיוע המשפטי, עניין שעל המנהל המיוחד לבדוק כמקובל" .

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, במסגרתה שב המבקש על טענתו לפני בית המשפט המחוזי, לפיה משמעות צו התשלומים הנוכחי היא, כי אשתו נושאת, הלכה למעשה, בחובותיו, ללא הצדקה ובניגוד לדין. לפיכך ביקש להורות על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי, והפחתת צו התשלומים. מנגד טוענים המנהל המיוחד והכנ"ר, כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, צו התשלומים שנקבע מבוסס על נתונים שונים בדבר התנהלותו הכלכלית של המבקש, שעיקרם – המבקש אינו ממצה את כושר השתכרותו, והוצאותיו גבוהות ללא הצדקה. צו התשלומים הולם את נסיבות העניין, ואין צורך לדון אפוא בטענה כי אשתו נושאת עמו בחובותיו – טענה שאינה נכונה מבחינה עובדתית, ואינה רלבנטית מבחינה משפטית.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. החלטת בית המשפט המחוזי בדבר סכום צו התשלומים החודשי, היא החלטה דיונית המבוססת על קביעות עובדתיות. התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות אלו תהא מצומצמת למצבים חריגים בלבד, שבהם לא איזנה הערכאה הדיונית כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (רע"א 4699/19 כהן נ' הכנ"ר , פסקה 5 (11.7.2019)). לא כך בנדון דידן. בית המשפט המחוזי הבהיר היטב, על בסיס העובדות שהונחו לפניו, כי צו התשלומים הולם את הנסיבות והנתונים של המבקש, גם ללא קשר להכנסותיה של אשתו.

7.

אכן, על-פי הנחיות הכנ"ר (המבוססות על דוח הוועדה לבחינת תכנית הפרעון בהליך פשיטת הרגל מיום 8.11.2015; ועדה שמונתה על-ידי הכנ"ר לשם הסדרת אמות מידה אחידות ומובנות בעת גיבוש תכנית פירעון לחייב וקביעת התשלום החודשי במסגרתה) – "הכנסות בן הזוג של החייב לא יכללו ברכיב ההכנסות בעת חישוב התשלום החודשי לפירעון חובות החייב.

זאת, בהתאם לעקרון ההפרדה הרכושית בין בני זוג הקבוע בדין, לפיו נכסי בן הזוג (הכוללים גם את הכנסותיו החודשיות) אינם חלק ממסת נכסי החייב הניתנים למימוש לשם פירעון חובותיו בהליך פשיטת רגל. זאת, למרות הקשר הזוגי ביניהם ועל אף העובדה שהם מנהלים משק בית משותף" (ראו האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי אוגדן הנחיות למנהלים מיוחדים ונאמנים בהליכי פשיטת רגל 85 (2017) ). על כל פנים, כאמור, אין זה מצב הדברים בענייננו.

8.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות.