פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
2520/11
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
י.ל. גג הנגב בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אם דבליו היי טק פרוג'קטס ישראל
בע"מ
2. אם דבליו ישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 29.2.11 בת.א.
31246-01-11 שניתנה על ידי כבוד השופט שאול מנהיים
בקשה לסעד זמני
בשם המבקשת:
עו"ד בן ציון רזניק
החלטה
1.
בבקשת רשות הערעור שבפניי משיגה המבקשת על החלטה לבטל עיקול זמני. יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה למתן סעד זמני על פי צד אחד לפיו העיקול יעמוד בתוקף עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
2.
דינה של בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתשובה. על כן אף ברור שאין בסיס לבקשה לסעד ביניים עד להכרעה בבקשה העיקרית.
3.
העיקול הזמני ניתן לבקשת המבקשת על פי צד אחד בבית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט ד"ר א' סטולר). בעקבות בקשה לביטול שהגישו המשיבות החליט בית המשפט (כבוד השופט ש' מנהיים) ביום 28.2.20 לבטל את העיקול הזמני. החלטתו זו הומצאה למבקשת ביום 3.3.2011. בקשת רשות הערעור (ועימה הבקשה לסעד ביניים) הוגשה ביום 30.3.2011. דומה שכבר בשל חלוף הזמן דינן של שתי הבקשות להידחות. אומנם בקשת רשות הערעור הוגשה במסגרת התקופה הקבועה בדין (30 ימים, לפי תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) כך שקויים תנאי הכרחי, אך אין בכך די. עסקינן בעיקול זמני שבוטל. דבר הביטול נודע, כאמור, למבקשת ביום 3.3.2011. עליה היה להזדרז ולהגיש הבקשה לבית משפט זה תוך ימים ספורים. בוודאי שלא היה מקום בנסיבות אלה לעתור למתן סעד ביניים על פי צד אחד.
4.
מכל מקום, לגופם של דברים לא מצאתי שנפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לבטל את העיקול שהוטל על פי צד אחד. די בטעם אחד, אף שקיימים טעמים נוספים. הטעם אליו אני מכוון הוא אי גילוי מלא של נתונים בבקשת העיקול. עיון בחומר מלמד כי עניינים שונים לא גולו בבקשת העיקול או שנחשפו אך באופן חלקי בבקשה. משלא קיימה המבקשת את חובת הגילוי, צדק בית משפט קמא בהחלטתו.
5.
בקשת רשות הערעור נדחית בלא שהמשיבות נדרשו ליתן תשובה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה באדר ב' תשע"א (31.3.2011).
ש ו פ ט