רע"א 2520/13 פלוני נ. משרד הביטחון

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה ש' שילה והשופטים ע' וינברג-נוטוביץ ו- צ' דותן ) בע"ו 21514-10-12 מיום 3.3.2013. פסק הדין דחה את ערעור המבקשת על החלטתה של וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] שליד בית משפט השלום בראשון לציון (להלן: ועדת הערעורים ) בע"נ 282/08 מיום 5.8.2012.

2.

המבקשת התגייסה לצה"ל בשנת 1993 ושירתה כחובשת. במהלך שירותה השתתפה המבקשת בקורס חובשים תעופתיים ובמסגרתו נטלה חלקה בתרגיל פינוי נפגעים בהיטס. לאחר התרגיל חשה המבקשת טשטוש ראייה בעין שמאל ואושפזה לצורך בירור רפואי. בשלב מאוחר יותר אובחנה המבקשת כסובלת מפגימת ראייה מסוג Central retinal vein occlusion

(להלן: הפגימה ). ביום 11.5.1995 הגישה המבקשת למשיב, קצין התגמולים, תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) בטענה כי הפגימה שממנה היא סובלת נגרמה "תוך ועקב" שירותה בצה"ל. ביום 26.10.1995 דחה המשיב את תביעת המבקשת. המבקשת ערערה על החלטה זו לוועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בתל אביב-יפו, אך ערעורה נדחה.

3.

ביום 10.7.2007 פנתה המבקשת למשיב בבקשה לדון מחדש בתביעתה, וזאת מכוח סעיף 35 לחוק הנכים. בקשתה זו נסמכה על חוות דעת של פרופ' ברנר (להלן: חוות הדעת ), אשר מצא קשר סיבתי רפואי בין הופעת הפגימה לבין שהותה של המבקשת בתא-רום ובטיסות אימון במהלך קורס החובשים המוטסים שעברה. המשיב בחן את חוות הדעת, אך ביום 30.10.2008 שב ודחה את תביעת המבקשת. המבקשת ערערה גם על החלטה זו לוועדת הערעורים.

4.

ועדת הערעורים עמדה על כך שמעדותה של המבקשת עולה כי היא עברה תרגיל בתא-רום שארך כחצי שעה במהלך קורס החובשים, וכי לאחר ארבעה ימים השתתפה בתרגיל פינוי נפגעים בהיטס, אך במסגרתו לא נדרשה לפעילות מלבד החדרת עירויים לחבריה לקורס. ועדת הערעורים קבעה כי עניינה של המבקשת נסב בעיקרו על שאלה שברפואה, קרי "שאלת הקשר הסיבתי הרפואי שבין 'תנאי טיסה' ובין הגברת קרישת הדם (כגורם לטרומבוזה)". ועדת הערעורים ציינה בהקשר זה כי פרופ' ברנר, המומחה מטעם המבקשת, אישר בעדותו כי מרבית המידע המדעי הקיים בנושא מתייחס לטיסות ארוכות, בנות למעלה משמונה שעות, וכי אף המחקרים המתייחסים לטיסות ארוכות מצביעים על כך ש"עשוי" להיות קשר בין טיסות אלה לבין הגברת קרישת הדם, אך אינם מאפיינים קשר זה ברמת ודאות גבוהה. ועדת הערעורים הוסיפה וקבעה כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי מתקיים קשר סיבתי ברמה של "מתקבל מאוד על הדעת" בין תנאי שירותה לבין התופעה הרפואית שממנה היא סובלת, בשים לב לרמת הוודאות שמציינים המחקרים הרפואיים אשר אליהם הפנתה המבקשת ולכך שמכל מקום אלה מתייחסים לטיסות ארוכות שאין להקיש מהן על עניינה של המבקשת. יתרה מכך, ועדת הערעורים קבעה כי גובה הטיסה ותנאי תת-הלחץ השוררים במהלכה הם נתונים רלבנטיים לצורך קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בעניינה של המבקשת, אך נתונים אלה כלל לא הובאו בפני המומחה מטעמה. כן קבעה ועדת הערעורים כי פרופ' ברנר ביסס את מסקנתו לפיה התקיים קשר סיבתי רפואי בעניינה של המבקשת גם על כך שהיא סבלה מהתייבשות ביום האירוע, אך למעשה הטענה שהמבקשת אכן סבלה מהתייבשות לא הוכחה. ועדת הערעורים ציינה בהקשר זה כי עדותה של המבקשת לפיה לא שתתה ביום האירוע לא הניחה את דעת הוועדה. נוכח כל האמור העדיפה ועדת הערעורים את עמדת המומחה מטעם המשיב, שגרס כי אין קשר סיבתי רפואי בין שרותה הצבאי של המבקשת לבין הפגימה ממנה היא סובלת, על פני העמדה שהובעה בחוות הדעת של פרופ' ברנר. לפיכך, נדחה ערעורה של המבקשת. על החלטה זו ערערה המבקשת לבית המשפט קמא.

5.

בית המשפט קמא דחה את ערעורה של המבקשת אף מבלי להידרש לטיעוני המשיב, לאחר שקבע כי אין בטענות המבקשת כדי לערער את מסקנות הוועדה, שהתבססו על ממצאי עובדה ומהימנות שאין מקום להתערב בהן. לפיכך, סמך בית המשפט קמא את ידיו על מסקנות הוועדה, ודחה את ערעורה של המבקשת.

6.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הפך את החלטתה של ועדת הערעורים להעדיף את חוות הדעת מטעם המשיב על חוות דעתו של פרופ' ברנר. היא מצביעה על כך שפרופ' ברנר הוא מומחה לקרישת דם ואילו המומחה מטעם המשיב הוא רופא עיניים, ומכאן שפרופ' ברנר הוא המתאים יותר לקבוע האם מתקיים קשר סיבתי רפואי בין הפגימה לבין שירותה הצבאי של המבקשת. כן טוענת המבקשת כי חוות דעתו של פרופ' ברנר היא מבוססת, מהימנה ומעמיקה. לשם הצדקת הבקשה להענקת רשות ערעור, המבקשת מוסיפה וטוענת כי עניינה מעוררת שאלה משפטית כללית, קרי האם ניתן להעדיף חוות דעת רפואית של רופא מומחה בתחום רפואי אחד על פני חוות דעת רפואית של מומחה בתחום רפואי אחר, על אף שהתחום מומחיותו של האחרון היא הרלוונטית לסוגיה שבמחלוקת.

7.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" לא תינתן אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בנסיבות העניין, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כללית, ואף אינה מצביעה על עינוי דין שנגרם למבקשת.

8.

ההכרעות בעניינים שברפואה מסורות לפי חוק הנכים לועדת הערעורים, ולפיכך ערעור על החלטותיה לבית המשפט יהיה בנקודה משפטית בלבד (ראו: סעיף 34 (א) לחוק הנכים). מקל וחומר שבית משפט זה לא יידרש ב"גלגול שלישי" להכרעה בשאלות רפואיות. במקרה דנא, ועדת הערעורים קיימה דיון מעמיק בעניינה של המבקשת, תוך בחינת עדויות ומאמרים רפואיים. בסופו של יום, העדיפה הוועדה את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב. הייתה זו הכרעה בעניין רפואי מובהק, ועל כן, בצדק לא התערב בה בית המשפט קמא (ראו: רע"א 9125/09 פלוני נ' קצין התגמולים , בפסקה ה' (6.5.2010);

רע"א 4266/96 שרון נ' קצין התגמולים (18.11.1996)). בדומה לכך, אין הצדקה להתערבות בה גם מצידו של בית משפט זה.

9.

סוף דבר: על אף ההבנה לכאב ולסבל שנגרמו למבקשת, לא עלה בידיה להוכיח, בשתי הזדמנויות שונות, כי קיים קשר סיבתי רפואי בין הפגימה ממנה היא סובלת לבין תנאי שירותה בצה"ל. הבקשה נדחית אפוא, בלא צו להוצאות.