רע"א 2521/07 מיכאל גרוס נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 2899/06 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 15.2.07, לפיו נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי, לפיה חויבו המבקשים, כמו גם המשיבים הפורמאליים, לשלם הוצאות בסך של 20,000 ₪ לטובת אוצר המדינה בגין הארכת הדיון שלא לצורך.

2.

בין המבקשים למשיבים הפורמאליים מתנהלות תביעות שנפתחו בשנת 2000 וטרם הסתיימו בהן ההליכים המקדמיים. הסיבה לכך היא, כפי שקבעו הערכאות דלמטה, הגשת בקשות שונות על ידי שני הצדדים במסגרת ההליכים המקדמיים וכן הגשת ערעורים על החלטות הרשם בסוגיות שונות. בהליך נשוא הדיון קבע רשם בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום להגיש בקשות נוספות מספר ימים לפני המועד שנקבע לדיון מקדמי שכן לא ניתן היה להשלים את התגובות להן במועד ולפיכך לא היה מנוס מלקבוע דיון מקדמי, נוסף. בנסיבות אלה סבר הרשם כי יש לחייב את הצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשים על ההחלטה משלא מצא כל עילה להתערב בה, בין היתר, לאור העובדה כי הערעור שהוגש

"משקף רק את קצה הקרחון של היקף ההתדיינויות של הצדדים בהליך זה".

מכאן הבקשה שבפניי.

3.

המבקשים טוענים כי משמעות פסק הדין של ערכאת הערעור היא חסימת זכותו החוקתית של בעל דין ליתן לו את יומו בפני בית המשפט על דרך של פסיקת הוצאות גבוהות במיוחד. לדעתם, אין בהליכי הביניים בהם נקטו משום ניצול לרעה של הליכי משפט ואין מדובר בהליכי סרק. עוד טוענים הם כי כל ההליכים שהגישו נועדו רק לצמצום ותחימה של הפלוגתאות המצויות במחלוקת שבין הצדדים. לכן, לדעתם, לא גרמו להארכת הדיון שלא לצורך ולא היה מקום להשית עליהם הוצאות. המבקשים מתארים את הליכי הביניים שהגישו ובהם שתי בקשות למתן סעדים זמניים, בקשות לסילוק על הסף של תביעת המשיבים, ערעור על החלטה בנוגע לצו גילוי מסמכים שניתן לבקשת המשיבים, בקשה לחילוט ערבות בנקאית, בקשה לגילוי מאזני המשיבה 2 ובקשות לגילוי מסמכים. לדעתם, היה על רשם בית המשפט לדון בבקשות התלויות ועומדות מזה שנים, והם מודים כי לא היתה להם כל כוונה או ציפייה כי הבקשה לגילוי מסמכים שהגישו עובר לדיון תידון במועד הדיון המקדמי שנקבע. לדעתם, השימוש בשוט ההוצאות לטובת המדינה נעשה רק במקרים חריגים, ורק כאשר בעל דין חרג בצורה קיצונית מן המקובל וגרם לכך שבית המשפט יבזבז את זמנו לריק, ואילו כאן הבקשות שהגישו היו ענייניות לאור התעלמות המשיבים מצו גילוי המסמכים שהוצא עוד בחודש מרץ 2006. גם על גובה ההוצאות מלינים המבקשים וטוענים כי אינו מידתי.

4.

קראתי בעיון את הבקשה ואת החלטות הערכאות דלמטה והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מלבד העובדה שלא שוכנעתי כי המבקשים מעלים בבקשתם סוגיה בעלת חשיבות משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, אף לגופו של עניין לא מצאתי כי יש להיענות לבקשה. הטלת הוצאות על בעל דין, לרבות לטובת אוצר המדינה היא בגדר סנקציה, אותה באפשרותו של בית המשפט להפעיל על פי שיקול דעתו. כפי שקבע בית משפט זה, הארכת הדיון שלא לצורך מביאה לכך שבית המשפט מקדיש זמן להליך מסוים בלא הצדקה, כאשר נפגעת היכולת לנצל באופן מיטבי את הזמן השיפוטי. אכן, נקבע גם כי יש להשתמש באמצעי זה בצורה מושכלת וזהירה (רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ' שאול (לא פורסם, 24.4.06)). ביישום הדברים האמורים על המקרה דנן, ניכר כי הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על שני הצדדים להליך באה במטרה לבטא את עמדת בית המשפט כלפי התנהגות לא ראויה של כל אחד מהם, בהגשת בקשות חדשות זמן קצר לפני מועד הדיון המקדמי ובלא לאפשר הגשת תשובה עובר לדיון. כאמור בהחלטות הערכאות דלמטה, מ דובר בתביעות שהוגשו בשנת 2000 וטרם הסתיימו בהן ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלה, כך נקבע, התנהלות הצדדים הצדיקה השתת הוצאות בסכום שנקבע. העובדה שהרשם לא יכול היה לדון בבקשות החדשות שהוגשו במועד קרוב לדיון גרמה בין היתר לכך שנדרש לקבוע דיון מקדמי נוסף. אכן, יש לאפשר לצדדים לממש את זכות הגישה לערכאות ואולם, גם זכות זו יש לתבוע בתום לב. לפיכך, רשם בית המשפט לא מנע את הדיון בבקשות שהוגשו אלא קבע כי הן תידונה בדיון מקדמי נוסף לאחר הגשת תגובות כדין, תוך הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על שני הצדדים. לטעמי, לא נפל כל פגם בשיקול דעתו של הרשם בנסיבות העניין, ובדין הושתו הוצאות על שני הצדדים, ועל המבקשים בפרט, ואין כל הצדקה לבטל או להפחיתן. מכל מקום, ברי כי אין מקום לדון בבקשה בפני ערכאת ערעור נוספת.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.