רע"א 2525/01 חברת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב בע"מ נ. פסו משה

המבקשים הגישו בקשה לתקן את הודעת הערעור מטעמם, באופן שיתווסף לה טעם לפיו "טעה בית המשפט קמא בפוסקו למשיב פיצוי בגובה ההפרש שבין מחירה של חנות בתוך מרכז המזון לבין מחירה של חנות מחוץ למרכז המזון. פסיקה זו קובעת למעשה מחיר חדש לעסקה, איננה עולה בקנה אחד עם דיני התרופות הנהוגים במשפטנו".

המשיבים התנגדו לבקשה. הם טוענים כי התיקון המבוקש חורג ממסגרת העניינים שנפרשה בבית המשפט קמא.

זהו שלב מוקדם של הדיון, והטענה המועלית על ידי המבקשים אינה יכולה לגרום לעיכוב הדיון או לסרבולו (ע"א 3129/01). העובדה שהמשיבים סבורים כי בטענה יש משום שינוי חזית, היא טענה שיש בה כדי להדוף את עצם הטיעון הערעורי, אך לא את הבקשה להוספתו. אילו הטעם שבקשתו היתה מתבקשת היה טעם עובדתי היה מקום להקשות על המבקשים ולבחון את התאמתו למסגרת העניינים שנפרשה בבית המשפט קמא (ע"א 725/99 מנהל אגף המכס והמע"מ נ' יורוקום תקשורת סולולריות בע"מ ), ואולם כאשר הטעם הוא משפטי בעיקרו, והטענה היא שבית המשפט חרג ממסגרת התרופות הראויות על פי דין, בחינה כזו טעונה בירור בעת ההליך לגופו. הדבר דומה למצב בו טוען בעל הדין כי הערכאה הדיונית פסקה סעד יתר ( U ltra Petitum ). לכאורה זהו טיעון אשר בעל דין יכול להעלותו רק עם מתן פסק הדין, והדיפת הטיעון על ידי הטענה הנגדית, כי בית המשפט יכול היה לפעול בדרך זו בהתחשב במהלך הדיון, מהווה טיעון לגוף הערעור.

התוצאה היא שאני מתיר את התיקון, ויראו את כתב הערעור כאילו הוסף לו הנימוק שנזכר. אין בהתרה זו של התיקון כדי למנוע מן המשיבים לטעון בעת הדיון בערעור לגופו שהנימוק מהווה שינוי חזית.