רע"א 2527/12 ניצה פדן נ. הפניקס חברה לביטוח

בהמשך להחלטתי מיום 1.5.2012 הוגשה תגובת המשיבה לעניין הבקשה להארכת מועד (שהוגשה בדיעבד).

לאחר עיון בטענות הצדדים לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשת הארכה. בהחלטתי מיום 1.5.2012 כבר פירטתי את עיקר הנימוקים. אוסיף רק זאת: טענתה של המבקשת בסעיף 16(ד) לתגובה מיום 30.4.2012, כי המשיבה ציינה בפני המבקשת ובא-כוחה שלא תגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אינה מפורטת כראוי, ולא ניתן להבין מהניסוח הכללי מי אמר מה, ומתי. המשיבה מצדה מכחישה מכל וכל כי הודיעה או אף רמזה שלא תגיש בקשת רשות ערעור, אדרבא, היא מציינת שבא-כוחה ביקש לעכב את ביצוע פסק-הדין נוכח הכוונה להשיג עליו. המשיבה אף טוענת כי היו אלה המבקשת ובא-כוחה שמסרו כי אין בדעתם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

כפי שציינתי, טענתה של המבקשת בעניין "הבטחת המשיבה" לא פורטה והוסברה כדבעי, ומכל מקום אין בבקשה שלפניי כדי להניח נימוק מבוסס העולה כדי "טעם מיוחד" לאי-הגשת בקשת רשות ערעור – מטעם המבקשת – במועד. מעבר לכך, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 1.5.2012, למצער היה על בא-כח המבקשת – שבוודאי מודע למועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור – להגיש מבעוד מועד בקשה להארכת המועד, ולא להגיש את ההליך עצמו ולהניח לבית המשפט או לצד שכנגד "לאתר" את האיחור בהגשת ההליך.

סוף דבר: הבקשה להארכת מועד נדחית. בקשת רשות הערעור נמחקת בשל איחור בהגשתה. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסך של 1,500 ₪.