רע"א 2535/15 יניב כהן נ. ד"ר עופר בן יצחק

המבקש לא עמד בלוח הזמנים שקבע בית המשפט להגשת חוות דעת רפואית משלימה בנושא הנזק שנגרם לו, לטענתו, עקב התרשלות המשיבים, גם לאחר שתינתה לו ארכה. נוכח מצב דברים זה, מה גם שמדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2010, דחה בית המשפט את בקשת המבקש להארכת מועד נוספת להגשת חוות הדעת האמורה (בתחום כירורגית כלי דם); זאת על אף שהמשיבים השאירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

מכאן בקשת רשות הערעור.

לאחר עיון בבקשה, מסקנתי היא כי דינה להידחות מבלי להידרש לקבלת תשובה. זאת, מבלי שיש בהחלטה דנא הכרעה לגופן של הטענות שהעלה המבקש.

על פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי בית משפט קמא טעה טעות ברורה באופן בו הפעיל את שיקול דעתו, בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות התנהלות המבקש והימשכות ההליכים. בית משפט קמא הוא האחראי על בירור התובענה וחייב להבטיח שהדבר ייעשה, בין היתר, תוך זמן סביר ובאופן מידתי ויעיל. לפיכך לא תמיד אי התנגדות הצד שכנגד תצדיק היענות לבקשה, כשמדובר בהחלטות שיש להן השלכה על דרך ניהול ההליך, והדבר מסור בכל מקרה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. עוד יצוין, כי דחיית בקשת המבקש אין פירושה חסימת תובענתו מכל וכל, שכן מדובר אך בחוות דעת משלימה לענין רכיב מסוים של הנזק הנטען, והמבקש הגיש חוות דעת אחרות. בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון לקיים בחינה ערעורית מלאה של ההחלטה לגופה כבר בשלב זה, במסגרת ערעור על החלטת ביניים. היה ובתום בירור התובענה יסבור המבקש כי קופח על ידי דחיית בקשתו להגשת חוות הדעת והסוגיה תוסיף להיות רלבנטית, ניתן יהיה להעלותה בגדר ערעור בזכות על פסק הדין. במסגרת זו גם ניתן יהיה לבחון את ההחלטה עליה מתבקשת רשות הערעור לרקע המכלול כולו.