רע"א 254/09 סופיה יופה נ. חב' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל), אשר הורה על עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן לטובת המבקשים.

2.

המבקשים הם דייריו של בניין בקריית אתא. בשנת 2001 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בשל נזקים שנתגלו בבניין והובילו לכך ששקע ונטה על צידו באופן שהפך אותו למסוכן למגורים. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכם לפיו יפונו הדיירים מהבניין והמשיבים ישאו בתשלום דמי שכירות עבור מגורים חלופיים. בהמשך הורה בית המשפט, כי התקופה בה ישאו המשיבים בתשלום שכר דירה תוארך מעבר לקבוע בהסכם בין הצדדים. ביום 11.11.08 קיבל בית המשפט את תביעתם של המבקשים והורה למשיבים לשלם לכל אחד מהם פיצוי בסך מאות אלפי שקלים. בית המשפט הוסיף, כי לאחר קבלת התשלום יעבירו המבקשים את זכויותיהם בדירות למשיבים. כמו כן הורה בית המשפט, כי המשיבים ימשיכו לשאת בתשלום שכר הדירה של המבקשים עד לחודש פברואר 2009. זאת, על מנת לאפשר למבקשים לפעול למציאת דירות חלופיות. לאחר מתן פסק הדין, הגישו המשיבים בקשות לעיכוב ביצועו. ביום 15.12.08 נענה בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על עיכוב תשלום הכספים שנפסקו לטובת המבקשים. עם זאת, קבע בית המשפט כי תשלום דמי השכירות החודשיים לא יעוכב. על החלטה זו משיגים המבקשים בבקשה שלפניי.

3.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הינה פרי בחינה ואיזון בין שיקולי מאזן הנוחות לבין סיכויי הערעור. המבקשים טוענים כי התנאים לעיכוב ביצוע פסק דין אינם מתקיימים במקרה דנא. זאת, בפרט בהתחשב בכך שפסק הדין הוא פסק דין הקובע חיוב כספי, אשר ביצועו מעוכב במקרים חריגים בלבד. אין בידי לקבל טענה אחרונה זו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, פסק הדין אמנם מורה למשיבים לשלם כספים למבקשים, אך כנגד התשלום על המבקשים להעביר למשיבים בתמורה זכויות קנייניות בדירות. במובן זה, לא ניתן להתייחס אל פסק הדין כאל פסק דין כספי גרידא (השוו, ע"א 7328/08 סגל נ' בנק המזרחי המאוחד (טרם פורסם, 1.3.2009)). מעבר לכך, בצדק קבע בית המשפט, כי קיים חשש ממשי שבמידה ולא יעוכב הביצוע יהיה למשיבים קושי לגבות את כספם חזרה אם ערעורם יתקבל. מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה, כי המבקשים הינם אנשים קשי יום, שמצבם הכלכלי אינו קל. כך עולה אף מהעובדה כי בקשתם של המבקשים לפטור מהפקדת ערבון במסגרת בקשת רשות הערעור התקבלה. אשר לסיכויי הערעור, הגם שהצדדים הרחיבו בטיעוניהם לעניין זה, אינני סבור כי בשלב זה ניתן להעריך סיכויים אלו. במצב דברים זה, סבור אני כי יש מקום לעכב את ביצוע תשלום הסכומים שנפסקו.

4.

עם זאת, החלטתו של בית המשפט המחוזי מעוררת קושי מסוים. כפי שצוין, בית המשפט קבע כי ביצוע תשלומי השכירות החודשיים לא יעוכב. ואולם, בפסק הדין נקבע כי המשיבים ישאו בתשלומי השכירות עד לחודש פברואר 2009. מועד זה חלף. היינו, בשל עיכוב הביצוע אין המבקשים זכאים לקבלת הכספים מכוח פסק הדין, וכעת אף אינם זכאים למימון שכר הדירה. בתגובותיהם לבקשת רשות הערעור התנגדו המשיבים להמשיך ולשאת בתשלום דמי השכירות. בהקשר זה, הציעה המדינה, המשיבה 5, כי ייערך בירור באשר לזכאותם של כל אחד מהמבקשים לקבלת סיוע בתשלום שכר דירה על-פי דין. אינני סבור כי יש לאפשר למשיבים לקבל עיכוב ביצוע ובד בבד להתנגד להארכת התקופה בה ישולמו דמי השכירות. לפיכך, אני רואה לנכון לקבוע כי המשיבים ימשיכו לשאת בתשלום שכר דירתם של המבקשים עד להכרעה בערעור. ככל שהמדינה תציג הצעה מעשית וקונקרטית לסיוע במימון שכר הדירה של המבקשים, יוכלו המשיבים להגיש בקשה לשינוי ההחלטה.

5.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, בכפוף לאמור לעיל בעניין המשך תשלום דמי השכירות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

היומן ידאג שהערעור יישמע תוך שבעה חודשים.