רע"א 2557-24 רע"א 2557-24

1.בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 17.3.2024, בע"א 37564-02-24 (השופטת ע' וינברגר) שבה נדחתה בקשת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה, מיום 1.1.2024, בת"א 37689-05-20 (השופט א' גולדקורן), שבו התקבלה תביעה כספית של המשיבה נגד המבקשת.

2.לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה. בית משפט זה נוטה שלא להתערב בשיקול דעתן של הערכאות הדיוניות, בכל הקשור למתן סעדים זמניים. הדבר יֵעשה רק במקרים חריגים (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, פסקה 23 (20.9.2011)). המקרה שלפנינו, רחוק מרחק רב מלבוא בקהלם של אותם חריגים. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

3.המבקשת טוענת, כי בניגוד לאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה "פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות", הרי שערעורה מעלה גם שאלות משפטיות. דא עקא, אף אם אקבל את טענת המבקשת לא יהא בכך כדי להועיל לה. קביעה זו שעליה מלינה המבקשת, לא שימשה, בסופו של דבר, את בית המשפט המחוזי בדרכו להכרעה. בהמשך נאמר, כי "מכל מקום, אין צורך לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור משום שעיקר המשקל יינתן למאזן הנוחות". החלטת בית המשפט המחוזי נסמכה אפוא בעיקרה על מאזן הנוחות; לא על שיקולי הערעור.

4.גם בכל הקשור למאזן הנוחות לא ראיתי מקום להתערב. עסקינן בפסק דין כספי, שהנטייה היא שלא להורות על עיכוב ביצועו. "ביצועו של פסק הדין הכספי – יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים שבהם יעלה בידי המבקש להוכיח כי הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב, אם ערעורו יתקבל, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך" (ע"א 9128/11 טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ותיירות בע"מ, פסקה 13 (25.2.2014)). על המבקשת מוטל היה הנטל להוכיח כי לא תוכל לגבות בחזרה את כספה מהמשיבה, ובנטל זה – לא עמדה. בדין ובצדק נדחתה אפוא בקשתה.

5.אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

משלא נתבקשה תשובה לא אעשה צו להוצאות.