רע"א 2591/21 פלוני נ. קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 13.3.2021, בע"ו 29925-09-20 (השופטת ר' שמולביץ ). במסגרת פסק הדין, נדחה ערעור שהגיש המבקש נגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה, אשר בחרה לאמץ החלטה שניתנה בעניינו על-ידי הוועדה הרפואית המחוזית.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. טענות המבקש כולן, אינן אלא השגה על קביעות רפואיות מובהקות, המצויות בליבת סמכותה של הוועדה הרפואית, "כך שמעיקרא לא היתה בדרך זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, וממילא חל הדבר גם על בית משפט זה [...]. זו מצוות המחוקק, ויש בה טעם – בכל הכבוד – נוכח האופי הרפואי הדומיננטי של הנושא, שהצד המשפטי בו משני (רע"א 6534/14 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הביטחון , פסקה ז (26.1.2015)). דברים אלה נלמדים מקל וחומר, מקום שבו עומדות רגלינו עתה ב'גלגול רביעי', לאחר שהוועדה הרפואית המחוזית, הוועדה הרפואית העליונה, ואחריהם גם בית המשפט המחוזי, דנו זה מכבר בעניינו של המבקש בכובד ראש, ודחו את טענותיו.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי הוועדות הרפואיות מקבלות את החלטותיהן באופן עצמאי, ואינן זקוקות לחוות דעת חיצוניות לשם הכרעה בסוגיות המונחות לפתחן; זהו כוחן, זו סמכותן. לצד זאת, הוועדה גם מוסמכת לבקש חוות דעת מאת מומחים חיצוניים, אך מדובר בסמכות שברשות בלבד; לא מעבר לכך (ראו: תקנה 8 לתקנות הנכים (ועדות רפואיות), התשכ"ו-1965). בהינתן זאת, אין לקבל את טענת המבקש, כי די בכך שהמשיב לא התייצב לפני הוועדה הרפואית, ולא הגיש חוות דעת מטעמו, כדי להביא לאימוץ 'אוטומטי' של חוות הדעת הנגדית, אשר הוגשה מטעם המבקש.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.