רע"א 2594/07 יעל שמר נ. בנק הפועלים בע"מ

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו) מיום 18.2.07 בבר"ע 962/06, בו נתקבלה טענת המשיב כי שגתה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 26.11.2006 זאת לאור ההליך התלוי ועומד בע"א 11750/05 בפני בית משפט זה.

ואלו, בתמצית, העובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה זו: ביום 25.2.1998 נחתם הסכם פשרה (להלן: ההסכם) בין המבקשים לבין המשיב, הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 4.3.1998 (ת"א 758/95). ההסכם הנו הסדר לתשלום חובם של המבקשים כלפי המשיב עקב רכישת משק חקלאי בתל-עדשים. ביום 2.3.2000 פתח המשיב תיק בהוצאה לפועל (תיק מספר 12-03783-00-0, להלן: התיק) כנגד המבקשים בגין אי תשלום מספר תשלומים חודשיים המחויבים על פי ההסכם.

ביום 12.4.2001 הגישו המבקשים תובענה לביטול הסכם הפשרה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 1109/01), וביום 6.11.2005 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי) את טענות המבקשים וקבע כי הסכם הפשרה תקף וכי לא חלו בו פגמים. כן קבע כי "באשר לפתיחת החוב בהוצאה לפועל, הרי זה נפתח בהתאם לפסק הדין כלשונו" ועוד כי "לא נמצאה בסיכומים [של המבקשים- ס. ג'.] התייחסות לכך שהליך ההוצאה לפועל שננקט, נוגד את הסכם הפשרה".

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה (ע"א 11750/07) ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע אשר ביום 18.5.2006 נדחתה על ידי. במסגרת ערעורם המתוקן טוענים המבקשים כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל היה בניגוד להסכם הפשרה ונעשה תוך הטעיית ראש ההוצאה לפועל.

בעוד ערעורם ממתין לבירור בפני בית משפט זה, הגישו המבקשים ביום 4.6.2006 בקשה בפני ראש ההוצאה לפועל לסגירת התיק וזאת, לדברם, עקב גילוי תרמית מצד המשיב בפתיחת התיק. בתגובה הגיש המשיב בקשה לסילוק על הסף של בקשה זו. ביום 26.11.2006 החליטה ראש ההוצאה לפועל כי בסמכותה לדון בבקשה לסגירת התיק וכי מקרה זה לא נכנס תחת הכלל של השתק פלוגתא או השתק עילה ביחס להליך המתברר בע"א 11750/05. לאור זאת הורתה למשיב להגיש את תגובתו בטרם תמשיך לדון בבקשה.

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 962/06). ביום 18.2.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) את הבקשה ואת הערעור ופסק כי לא היה מקום למתן ההחלטה נשוא הבקשה קודם להכרעה בערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט העליון בע"א 11750/05.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, היא הבקשה שבפניי. בבקשתם, טוענים הם כי שגה בית המשפט המחוזי בחיפה בקבעו כי מתקיים כאן הליך עומד ותלוי המונע מראש ההוצאה לפועל לדון בבקשתם. המבקשים מצביעים על שוני בין שני ההליכים העומדים לדיון, הן במהותם והן בעמדות בעלי הדין בכל הליך כשלטענתם שינויים אלו מצדיקים דיון מקביל. עוד נטען כי פסק הדין פוגע בסמכותה של ראש ההוצאה לפועל לוודא כי יישום פסק הדין בת"א 1109/01 יבוצע בתום לב ובהתאם לדין ועל אחת כמה וכמה כאשר פסק הדין קבע כי סוגיית גובה החוב תידון בפני ראש ההוצאה לפועל.

בתגובתו מציין המשיב כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, נשוא בקשה זו, מבוסס היטב וכי אין עילה להתערב בו בגלגול שלישי. עוד נטען כי ראש ההוצאה לפועל חרגה מסמכותה כאשר פתחה לדיון מסקנות ברורות של פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 1109/01 שכן תפקידה הינו ליישם פסקי דין מבלי להרהר אחרי נכונותם. אמנם בגדר סמכותה של ראש ההוצאה לפועל להכריע לגבי טענת "פרעתי" של החייבים ולכך כיוון בית המשפט המחוזי בנצרת בציינו בפסק דינו כי ראש ההוצאה לפועל תקבע את סכום החיוב. עוד מוסיף המשיב כי עניין לנו בהליך תלוי ועומד, שכן הטענות אשר נטענו בפני ראש ההוצאה לפועל בבקשתם של המבקשים לסגור את התיק, נטענו במקביל גם בערעור הממתין להישמע בפני בית משפט זה במסגרת הליך ע"א 11750/05. לבסוף נטען כי משעה שהתקיים הליך בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת ת"א 1109/01 בו ניתן למבקשים יומם בפני בית המשפט לפריסת טענותיהם לא רק כנגד ההסכם אלא אף כנגד פתיחת התיק, הרי שבכך מתקיימים התנאים להשתק פלוגתא ולהשתק עילה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים אף לא הראו מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. כמו כן, השאלה המשפטית העולה מבקשה זו מצריכה בירור עובדתי מפורט שאינו מתאים לגלגול שלישי. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אולם גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. משעה שהגישו המבקשים הודעת ערעור מתוקנת במסגרת ע"א 11750/05הרי שבכך חסמו את דרכם לטעון טענות זהות בפני ראש ההוצאה לפועל וזאת מטעמים של יעילות דיונית ומטעם של הליך תלוי ועומד. בכדי להבהיר מסקנה זו ארחיב את הדיבור על השאלה העולה מתיק זה.

את שלל הטענות אותן העלו המבקשים כנגד המשיבים בהליכים השונים יש למיין לשלושה סוגים. טענות מסוג ראשון הינן טענות בדבר בטלותו של ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ולכולי עלמא מדובר בטענה שנמצאת בתחומי הסמכות של בית המשפט. וכך אכן אירע בענייננו, כאשר ראש ההוצאה לפועל הפנה את המבקשים ביום 10.11.2000, לבית המשפט בכדי לדון בטענותיהם כנגד ההסכם, ובעקבות החלטתו הגישו המבקשים את תביעתם, היא ת"א

1109/01. טענות מסוג שני הינן טענות בעלות אופי חוזי, בדבר אופן קיום החוזה ובפרט כנגד הפרות שונות מצד המשיב. על פי טענות אלו, גם אם ההסכם נחתם כדין, הרי שהמשיב פעל בחוסר תום לב במימוש ההסכם בין היתר בפתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל. טענה זו נשתלבה בשולי ההליך בת"א 1109/01, כטענה חילופית לטענת פסלות ההסכם. טענות מסוג שלישי אשר מקומן הינו בפני ראש ההוצאה לפועל, הינן טענות מסוג טענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. אלו טענות הנוגעות לגובה הסכום אותו חבים המבקשים בהתאם לתיק ההוצאה לפועל. כלל נקוט בידינו כי:

"ראש ההוצאה לפועל איננו דן במהותו של הסכסוך שנפל בין הצדדים, מכיוון שהסכסוך כבר נדון והסתיים בבית המשפט האזרחי. העניין המובא בפני ראש ההוצאה לפועל בתחומיה של טענת "פרעתי", מעמיד במרכזו את טענת החייב כי מילא אחר פסק הדין או שאיננו חייב עוד למלא אחריו" (דוד בר-אופיר הוצאה לפועל- הליכים והליכות 208(א) (מהדורה שישית, 2007)).

על כן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 1109/01 כי: "באשר לסכומי החיוב בהוצאה לפועל, מקומן של טענות אלו הינו בהוצאה לפועל ולא בבית משפט זה".

באיזו משלוש הקטגוריות נכללה הבקשה לסגירת התיק אשר הוגשה בפני ראש ההוצאה לפועל? כפי שאפרט להלן, איני רואה לנכון להכריע בשאלה זו בשלב בו אנו מצויים. מעיון בתוכן הבקשה עצמה ניתן לראות כי נתערבבו בה מיני טענות שונים הניצבות על הקו הדק שבין הקטגוריה השנייה לבין הקטגוריה השלישית. עיקר טענת המבקשים הינו כי תיק ההוצאה לפועל נפתח על סכום גדול בהרבה מהסכום המתחייב על פי ההסכם. בהעלותם טענה זו משלבים המבקשים זו בזו, טענת "פרעתי" בדבר גובה הסכום אך גם טענה בדבר חוסר תום ליבו של המשיב, המחייב לדידם את סגירת התיק. כאמור לעיל, טענת המבקשים בדבר שיעור החוב צריכה להידון בפני ראש ההוצאה לפועל ואילו טענתם בדבר הפרת ההסכם, הנכללת בקטגוריה השנייה, מקומה בבית המשפט.

ראש ההוצאה לפועל, בהחלטה מנומקת, ניסתה להפריד באזמל דק בין הטענות העקרוניות שבתיק אשר נתבררו בבית המשפט המחוזי בנצרת והעומדות כעת לבירור במסגרת ע"א 11750/05, לבין הטענה בדבר פתיחת התיק על סכום שאינו תואם את גובה החוב על פי ההסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין וכן הבקשה לתקן את גובה הסכום (סעיף 3 לבקשה לסגירת התיק שהגישו המבקשים ללשכת ההוצאה לפועל). בין היתר קבעה ראש ההוצאה לפועל כי בית המשפט המחוזי הותיר בסמכותה את הדיון בשאלת גובה החוב.

בבואנו ליישם את ההבחנה בין עניינים שמקומם בפני בית המשפט לבין אלו שמקומם בפני ראש ההוצאה לפועל, איננו יכולים שלא להתייחס לשלב בו אנו נמצאים מבחינת התפתחות ההליכים. בערעור אשר הוגש לבית משפט זה במסגרת ע"א 11750/05, הותרה הגשת הודעת ערעור מתוקנת הכוללת את מכלול הטענות בדבר הפרת ההסכם. בסעיפים 73-83 להודעת הערעור המתוקנת, פורסים המבקשים את טענתם בדבר פתיחת התיק בניגוד להסכם וזאת ביחס לגובה החוב וביחס לפרוצדורה שקדמה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל. משעה שנכללו טענות אלו בערעור בפני בית המשפט העליון ונתערבבו זו בזו טענות ממינים שונים, לא יהיה זה נכון לנהל דיון מקביל בפני ראש ההוצאה לפועל. על כן בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין לדון בבקשה בלשכת ההוצאה לפועל כל עוד ממתין הערעור לשמיעתו ולהכרעתו בפני בית משפט זה. יצוין כי בית המשפט המחוזי לא הפך את מסקנתה העקרונית של ראש ההוצאה לפועל הנוגעת לשאלת סמכותה לדון בטענות אשר הובאו לפניה.

על כן מטעמים הנוגעים ליעילות הדיון, מניעת הליכים כפולים ולאור סמכותו של בית המשפט העליון להכריע לגופו של עניין גם בסוגיית גובה החוב, ראוי כי ראש ההוצאה לפועל תמתין להכרעה בערעור בטרם תמשיך בטיפול בתיק. במידה ולאחר מכן יוותרו בידי המבקשים טענות שמקומן בפני ראש ההוצאה לפועל, דהיינו טענות מסוג "פרעתי", אשר לא הוכרעו, פתוחה בפניהם הדרך לשוב ולהעלותן בפניה.

לבסוף, יש להתייחס לשאלת עיכובי הביצוע שניתנו ושלא ניתנו בהליכים השונים. ביום 18.5.2006 דחיתי את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. החלטה זו נגעה לשאלה האם יש לעכב את ביצוע ההליכים בתיק ההוצאה לפועל כל עוד השאלה העקרונית בדבר תוקף ההסכם עומדת לדיון בערעור בפני בית משפט זה. לעומת זאת, החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 18.2.2007 לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נוגעת לשאלת גובה החוב בתיק, שאלה אשר ייתכן ותוכרע בע"א 11750/05. בעוד ההחלטה הראשונה נוגעת לעצם פתיחת התיק בהוצאה לפועל הרי שההחלטה השנייה נוגעת לחישובי גובה החוב משעה שנפתח התיק. על כן איני סבור כי קיימת סתירה בין ההחלטות, וגם לעניין זה איני מוצא הצדקה להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, דין הבקשה להדחות.

המבקשים ישלמו למשיב שכר טרחת עורך דינו בסכום של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ.