רע"א 7766/09 יעל שמר נ. בנק הפועלים בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק

דינו של בית

המשפט המחוזי בחיפה בעש"א 9276-11-08, עש"א 12519-12-08, רצ"פ 16694-12-08

מיום 20.8.2009 (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל ), אשר קיבל באופן חלקי את הערעורים על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ק' מרגולין פלדמן , תיק מס' 12-03783-00-0).

בקשה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות שיפוטיות שנסובו על שטרי חוב של המבקשים אשר הוסבו לטובתו של המשיב. ההליכים בין הצדדים הינם ארוכים וסבוכים ומתפרשים כמעט על פני חמש עשרה שנה, ועל פני מספר רב של ערכאות שיפוטיות החל מההוצאה לפועל וכלה בבית משפט זה, ומטבע הדברים התשתית העובדתית הינה רחבת היקף. אפרט בקיצור נמרץ את העובדות הרלוונטיות לבקשה זו.

ביום 25.2.1998 נחתם הסכם פשרה בין המבקשים לבין המשיב, הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 4.3.1998 (ת"א (מחוזי נצרת) 758/95, כבוד השופט מ' בן-דוד ). ההסכם הינו הסדר לתשלום חובם של המבקשים כלפי המשיב. ביום 2.3.2000 פתח המשיב תיק בלשכת ההוצאה לפועל (תיק מספר 12-03783-00-0) כנגד המבקשים בגין אי תשלום מספר תשלומים חודשיים המחויבים על פי ההסכם. משלב זה החלו להתנהל הליכים משפטיים רבים בין הצדדים בערכאות שונות, אשר במרכזם ניסיון של המבקשים לבטל את הסכם הפשרה ולבטל את תיק ההוצאה לפועל, לחילופין לתקן את יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל. הליכים אלו של המבקשים נדחו בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 1109/01, כבוד השופטת ג' (דה ליאו) לוי ), והמבקשים הגישו ערעור לבית משפט זה (ע"א 11750/05). במקביל להגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לראש ההוצאה לפועל בחדרה לסגירת תיק ההוצאה לפועל ובה העלו טענות דומות לאלו שהועלו על ידם בערעור לבית משפט זה, אך ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשמת ק' מרגולין פלדמן ) דנה בתיק וקבעה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (שהערעור עליו היה תלוי ועומד בפני בית משפט זה) לא יצר מעשה בית דין, ככל שהדבר נוגע לשאלת פתיחתו כדין של תיק ההוצאה לפועל וכי אין מניעה שהשאלה תידון בפניה. החלטה זו בוטלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (בר"ע 962/06, כב' השופטת ב' בר-זיו ). בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים באותו ענין לבית משפט זה (רע"א 2594/07) נדחתה על ידי ביום 19.7.2007, תוך כדי שקבעתי כי משעה שהגישו המבקשים הודעת ערעור לבית משפט זה הרי שבכך חסמו את דרכם לטעון טענות זהות בפני ראש ההוצאה לפועל וזאת מטעמים של יעילות דיונית ומן הטעם של הליך תלוי ועומד.

ביום 15.11.2007 דחה בית משפט זה (כבוד השופטים א' ריבלין , ע' ארבל , א' חיות ) את ערעורם של המבקשים, וקבע כי אין ממש בטענות שהעלו לענין פגמים כביכול שנפלו בכריתת הסכם הפשרה. עוד נקבע כי יש לדחות את הטענות שהעלו המבקשים לענין עצם זכותו של המשיב לפתוח נגדם הליכי הוצאה לפועל בנסיבות דנן. אולם נקבע כי שאלה אחרת היא השאלה מהו סכום החוב אשר בגינו רשאי היה המשיב לפתוח את תיק ההוצאה לפועל. שאלה זו לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי והיא תוכל להתברר בפני ראש ההוצאה לפועל במסגרת ההליכים המתקיימים בפניו, לאחר שיבחן את כל טענות הצדדים לענין זה.

לאור פסק דינו הנ"ל של בית משפט זה, חודשו ההליכים בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה. הדיון בפני ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ק' מרגולין פלדמן ) התמקד בשאלת גובה החוב במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכן ביתרת החוב לסילוק כיום, לאור תשלומים ששולמו על חשבון החוב במהלך השנים. המשיב הודה בכך שפתח את תיק ההוצאה לפועל בשנת 2000 על סכום הגבוה בכמעט 300,000 ש"ח מסכום החוב באותה עת. ראש ההוצאה לפועל קבעה כי בהתנהלות זו המשיב פעל בחוסר תום לב, וכן המשיך לנהוג כך במשך זמן רב, שעה שלא תיקן את סכום החוב במשך השנים. ראש ההוצאה לפועל קבעה כי לחוסר תום ליבו של המשיב ישנן השלכות ועל כן החליטה כי שיעור שכר טרחה א' ו-ב' בתיק יעמוד על 0 ש"ח, והטילה הוצאות לזכות המבקשים בסך של 10,000 ש"ח. בנוסף הפחיתה ראש ההוצאה לפועל מהריבית לה זכאי המשיב, וזאת עד ליום תיקון החוב בתיק, דהיינו 9.1.2007. ממועד זה ואילך, קבעה ראש ההוצאה לפועל, יש לצרף ריבית כנקוב בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק הריבית). עוד נקבע כי תשלומים שמועדם חלף בין יום 9.1.2007 ובין יום שמיעת סיכומי הצדדים בתיק הנדון ישאו ריבית בשיעור של 4%, ולאחר מועד שמיעת הסיכומים ישאו ריבית על פי סעיף 5 לחוק הריבית. בנוסף נקבע כי לאור הפרת הסכם הפשרה על ידי המבקשים, לא ניתן לחזור להסדר התשלומים החודשיים שהותווה בהסכם, וכי יש לצרף כל שיק שמועד פירעונו חלף לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל לתיק הנדון, ואין לפתוח תיק הוצאה לפועל חדש בגין כל שיק שמועד פירעונו חלף. כמו כן, נקבע כי כל שטר שיצורף לתיק וחלף מועד פירעונו ישא הפרשי הצמדה מיום 15.9.1989 וריבית כחוק מיום ההפרה. אם טרם חלף מועד הפירעון ישא השטר הפרשי הצמדה מיום 15.9.1989 וריבית כחוק מיום פירעונו.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישו הצדדים ערעורים הדדיים לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר קיבל באופן חלקי את הערעורים (כבוד השופטת ת' שרון נתנאל ). בית המשפט המחוזי קבע כי ראש ההוצאה לפועל הביאה בחשבון את התנהלותו חסרת תום הלב של המשיב ואין מקום להתערב בקביעותיה בענין אי תשלום שכר טרחה והטלת ההוצאות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גם בהתנהלות המבקשים היה פגם, וזאת מכיוון שבחרו בדרך של פניה לערכאות שיפוטיות בטענות שונות לשם ביטול הסכם הפשרה, ובמקביל לא שילמו את חובם למשיב. בנוסף נקבע כי אין מקום להתערב בשיעורי הריבית אשר נקבעו על ידי ראש ההוצאה לפועל, וכן אין מקום להתערב בקביעת ראש ההוצאה לפועל בענין צירוף כל שיק שעבר זמן פירעונו (ולא נפרע) לתיק ההוצאה לפועל, אולם נקבע כי יש מקום להתערב בקביעה זו לתקופה החל מחודש יוני 2008. בתקופה זו חידשו החייבים את התשלומים החודשיים כפי שנקבע בהסכם הפשרה, והם הופקדו בחשבון נאמנות, כלומר המבקשים רשאים היו לחזור להסדר התשלומים למרות הפרתו של הסכם הפשרה בעבר, ולמרות שלא נפרע החוב בתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי קבע כי החל מחודש יוני 2008, עת חזרו המבקשים להסדר התשלומים, יש להפריד בין הסדר התשלומים לבין תיק ההוצאה לפועל, ולכן אין לצרף לתיק שיקים נוספים שבחודש יוני 2008, טרם חלף זמן פירעונם.

לשם הבהרת התמונה יצוין כי המבקשים הפקידו סכומים נוספים בחשבון הנאמנות – מעבר לתשלומים החודשיים – אשר על פי טענתם מכסים את כלל חובם למשיב. בסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי:

"תיק ההוצאה לפועל צריך לכלול רק שיקים שזמן פרעונם חלף עד חודש יוני 2008 (לא כולל) בחישוב ריבית לפי הכללים שנקבעו ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל. יש לערוך חישוב של ששת התשלומים ששילמו החייבים מיוני עד נובמבר 2008, בצירוף הסכומים הנוספים ששולמו על ידם לאחר מכן. ככל שתשלומים אלה מכסים את כל השיקים שנותרו, פחות שלושה שיקים (בשל התאמה בשל הפרשי הסכומים בין סכומי התשלומים לבין סכומי השיקים), אין מקום לצרף שיקים אלה לתיק ההוצל"פ, ואין לחשב עליהם ריבית כלשהי, אלא הפרשי הצמדה בלבד. ככל שהתשלומים, ששילמו החייבים מחודש יוני ואילך, אינם מכסים את כל סכומי השיקים שנותרו, פחות שלושה שיקים, יהיה על החייבים לשלם את השיקים העתידיים שסכומם לא כוסה, בהגיע מועד פרעונם. ככל שתיוותר, מהחישוב הנ"ל, יתרה לזכות החייבים ... תיזקף היתרה על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ ... על החייבים יהיה להשלים את תשלום יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, שתיוותר לאחר עדכונו על פי האמור לעיל"

על פסק דינו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הוגשה על ידי המבקשים בקשה למתן רשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.

המבקשים טוענים כי הבקשה מעלה סוגיה עקרונית החורגת ממסגרת הסכסוך הפרטי של הצדדים, ואשר מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לטענתם החלטות הערכאות הקודמות מעלות שאלה האם צד שפעל בחוסר תום לב קיצוני, תוך הצגת מצגי שווא והסתרת עובדות מהותיות מערכאות שיפוטיות, יכול לצאת נשכר מהתנהגות זו, ואילו הצד השני אשר נפל קורבן ופעל בתום לב יוצא נפגע ועליו לשאת בסנקציות כלכליות. המבקשים טוענים כי הטלת ריבית פיגורים על חלק מסכומי החוב אינה עומדת בקנה אחד עם הקביעה כי המשיב נהג בחוסר תום לב קיצוני, והוא זה אשר גרם להימשכות ההליכים במשך שנים רבות כאשר התעקש שלא לשנות את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. עוד הם טוענים כי הטלת ריבית הפיגורים על אף התנהלותו של המשיב אינה משתלבת עם ההלכה הפסוקה של בית משפט זה, ועם חשיבותו של עקרון תום הלב במשפט הישראלי. לטענתם לא ייתכן כי לאחר מאבק משפטי ממושך אשר בסופו טענתם כי המשיב נהג בחוסר תום לב מתקבלת, הם נאלצים לשאת בריבית הפיגורים על לא עוול בכפם. במצב דברים זה, לטענתם, חוטא יוצא נשכר ומקבל פרס בצורת ריבית חריגה. אשר על כן, טוענים המבקשים, יש מקום לדון בבקשתם ולהורות על ביטול ריבית הפיגורים שנפסקה כנגדם.

המשיב טוען כי הבקשה לא מעוררת כל שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. לגופו של ענין טוען המשיב כי ריבית הפיגורים נפסקה לגבי חוב שגם המבקשים אינם חולקים על עצם קיומו. בנוסף הוא טוען כי בית המשפט המחוזי קבע כי גם בהתנהלותם של המבקשים נפלו פגמים כאשר פנו לערכאות שיפוטיות רבות בטענות סרק, והפסיקו על דעת עצמם לשלם את חובם המוסכם למשיב. עוד טוען המשיב כי הערכאות הקודמות ערכו איזון ראוי בין הצדדים והביאו בחשבון את הפגמים שנפלו בהתנהלותם, ואין מקום להתערב באיזון זה. בנוסף הוא טוען כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל בסכום שגוי נעשתה בתום לב, ולא ניתן ליחס לו חוסר תום לב קיצוני, בייחוד לאור העובדה כי הערכאות הקודמות לא שמעו ראיות בענין זה ולא נתנו לו הזדמנות נאותה להגיב על טיעונים אלו. בסיכומו של דבר טוען המשיב כי מדובר בחוב מוסכם, ולא ניתן להתעלם מהוראות הסכם הפשרה והחוק אשר קובעים בברור כי עיכוב בתשלום יביא בעקבותיו תשלום של ריבית פיגורים.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בענין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). לא שוכנעתי, כי הבקשה דנא מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית המשפט המחוזי ושיש בה כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי". מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. נכון הדבר כי עקרון תום הלב חולש על הליכי הוצאה לפועל, וביניהם גם על פתיחת הליך הוצאה לפועל (ראו רע"א 5682/07 רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות בע"מ (לא פורסם, 10.3.2008); דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות

195 (2009)), יחד עם זאת בית המשפט המחוזי ציין כי גם בהתנהלותם של המבקשים במהלך השנים נפלו פגמים, אשר גרמו להימשכות ההליכים. אשר על כן איני רואה מקום להתערב באיזון שנעשה במקרה הנדון ואשר התקבל גם על ידי בית המשפט המחוזי. יתר על כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, המבקשים, על אף פתיחת תיק ההוצאה לפועל בסכום שגוי, יכלו להמשיך ולקיים את הסכם הפשרה – כפי שעשו בהמשך – ולשלם את התשלומים החודשיים ולמנוע את הפיגור בתשלום החוב (ראו פס' 52 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). עצם העובדה כי המשיב התנהל בדרך מסוימת אינה צריכה להביא את המבקשים לנקוט בדרך של אי כיבוד הסכם הפשרה, ותקיפתו בכל דרך אפשרית, אשר לא צלחה בסופו של דבר. אם היו המבקשים ממשיכים לכבד את הסכם הפשרה, היו יכולים למנוע את תשלום ריבית הפיגורים, כפי שציין בית המשפט המחוזי. חשוב להדגיש כי על אף זאת הופחתה הריבית לגבי תקופה מסוימת (ראו פס' 36 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

מעבר לנדרש, ומבלי להביע כל עמדה, אציין כי אם המבקשים סבורים כי התנהלות המשיב גרמה להם לנזק ובכך מקימה יסודותיה של עוולה נזיקית כלפיהם, יכולים הם לנקוט בהליכים המתאימים באם תימצא עילה מתאימה לכך (ראו באופן כללי על"ע 663/90 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין , פ"ד מז(3) 397, 403

(1993). ראו גם בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בי נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה והמסחר (לא פורסם, 30.6.2005)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.