רע"א 2594/09 המועצה הדתית עכו נ. אירה שמעילוב

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' קיסרי ) מיום 23.2.2009 במסגרת ע"א 733-08, שבגדרה נדחתה בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' דגן ) מיום 27.7.2008 בת.א. 6125-05.

1.

המשיבים, זוג הורים ובתם, הגישו תביעה נגד המבקשת, המועצה הדתית עכו (להלן: המועצה ) לאחר שהתברר להם כי מקום קבורתה של בתם הראשונה, שנפטרה לפני למעלה מ-27 שנים, אינו ידוע וכי בחלקת הקבר שבה נקברה, מצוי ככל הנראה קבר אחר. בית משפט השלום מצא כי המועצה התרשלה כלפי המשיבים וחייבה בפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך 120,000 ₪ וכן אגרת המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 8,000 ₪.

2.

המועצה הגישה לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וזו נדחתה מן הטעם שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לטענה שלפיה אם יתקבל הערעור לא יוכלו המשיבים להחזיר למועצה את שקיבלו. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה המועצה לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא ביום 17.12.2008. המועצה טענה כי מצבה הכלכלי רעוע ואם היא תחויב בתשלום עלול הדבר להביא לקריסתה. אולם בית המשפט המחוזי ציין כי מצבה הכלכלי של המועצה אינו רלוונטי לבקשה ממין זה, ואת אשר היה על המועצה לטעון ולהוכיח היא לא עשתה, שכן לא הביאה שום ביסוס ראייתי לטענתה כי לא תוכל לקבל את כספה חזרה מהמשיבים.

3.

המועצה הגישה בקשה חוזרת לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. בתמיכה לבקשתה צירפה דו"ח חקירה שלנוכח ממצאיו, שעניינם מצבם הכלכלי של המשיבים, טענה כי יש לעכב את ביצועו של פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה החוזרת בציינו כי אם המועצה התכוונה שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו, היה עליה לטעון ולהראות כי השתנו הנסיבות שעמדו ביסוד אותה החלטה או כי ההחלטה ניתנה תוך התעלמות מנתונים עובדתיים או טענות משפטיות; אלא שהמועצה לא טענה אף אחד מאלה, אלא אך שעתה יש בידה את מה שהחסירה בבקשתה הקודמת וזו אינה עילה לעיון מחדש בהחלטה.

4.

בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענת המועצה כי שגה בית המשפט המחוזי, במישור הדיוני, כאשר דחה את הבקשה החוזרת לעיכוב ביצוע פסק הדין בלא שדן בה לגופה. לטענתה, מניסוח הבקשה היה על בית המשפט המחוזי להסיק כי מטרתה שבית המשפט ישוב ויעיין בבקשה לאור הבאת נתונים עובדתיים נוספים. לטענתה, הנתונים העובדתיים שהתווספו לבקשה ונועדו לשפוך אור על מצבם הכלכלי של המשיבים, לא היו בידי המועצה קודם לכן ולכן לא יכלה להציגם לבית המשפט במסגרת הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המועצה, היה על בית המשפט להתייחס בצורה עניינית לטיעונים בגוף הבקשה. לטענת המועצה, היא הראתה כי סיכויי ערעורה טובים וכי אם היא תזכה בערעור יהיה קושי רב או אף בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו. כמו כן מצביעה המועצה על מצבה הכלכלי הקשה ועל כך שתשלום סכום פסק הדין היום עלול להוביל לקריסתה הכלכלית דבר שיפגע בתשלום שכר עובדיה וגמלאיה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. המועצה לא הצביעה על הצדקה ממשית לדון בבקשתה לאחר ששתי ערכאות קודמות כבר דנו בבקשתה לעיכוב ביצוע ודחו אותה.

6.

יתר על כן, החלטת ביניים - לרבות החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין - אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה, זאת כאשר התרחשו נסיבות חדשות לאחר מתן ההחלטה המקורית ואף ללא שינוי נסיבות במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי , פ"ד נו(4) 505 (2002)]. בענייננו לא התקיימו הנסיבות המאפשרות עיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי - לא התגלו נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר מתן החלטתו הראשונה ולא הוברר כי החלטתו הראשונה הייתה מוטעית. אמנם המועצה טוענת כי הנתונים הכלולים בדו"ח החקירה מטעמה לא היו בידיה לפני כן, אולם היא יכולה הייתה להפעיל את החוקר מטעמה עובר להגשת הבקשה הראשונה ולכן הנתונים הנ"ל יכולים היו להיות בידיה מבעוד מועד. בקשה לעיון מחדש בהחלטה לא נועדה לערוך מקצה שיפורים לבקשה המקורית והעיון החוזר מוגבל למקרים שבהם התגלו נסיבות חדשות או למקרים חריגים אחרים כמפורט לעיל. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה החוזרת של המועצה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

7.

נוכח האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.