ע"א 6240/15 אל רד אחזקות בע"מ נ. רו"ח זנדר פנחס ז"ל

1.

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מתאריך 25.1.2016, בגדרה הוריתי על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' אטגדי ), ב-ת"א 1433/08, מתאריך 26.08.2015, וזאת בגין טענה בדבר קיומה של "תשתית עובדתית עדכנית".

2.

השתלשלות האירועים ופסק הדין מושא הערעור והבקשה דנן פורטו בהרחבה בגדר החלטתי בבקשה לעיכוב ביצוע מתאריך 25.01.2016 (להלן: ההחלטה הראשונה ), ולפיכך אסתפק בהפניה אליה כאן ואציין להלן, בקיצור נמרץ, רק את הפרטים הדרושים להכרעה בבקשה לעיון חוזר שלפני.

3.

הרקע למחלוקות שבין הצדדים הוא הסכם השקעה (להלן: הסכם ההשקעה ), שנערך בין חברת מזרח בע"מ (להלן: החברה ) ומייסדה (שאיננו צד להליכים; להלן: זלמן ) – לבין המבקש (להלן: לונטר ) וחברת אל-רד בע"מ (שהיא המערערת 1, שלא צורפה כצד לבקשה לעיכוב ביצוע, או לבקשה זו; להלן: חברת אל-רד ). כחלק מ הסכם ההשקעה , לונטר צורף כמורשה חתימה בשני חשבונות הבנק של החברה

(חשבון אחד בבנק הפועלים, וחשבון נוסף בבנק המזרחי); לונטר ו חברת אל-רד חתמו על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום להתחייבויות החברה

כלפי בנק המזרחי, ו לונטר

חתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום – להבטחת חובות החברה כלפי בנק הפועלים.

לשם השלמת התמונה יצוין כי בסמוך לפתיחת חשבונה של ה חברה

בבנק המזרחי בשנת 2000, ה חברה

חתמה על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל התחייבויותיו של זלמן לבנק המזרחי, ובנק המזרחי העמיד ל זלמן

הלוואה בחשבונו הפרטי בבנק זה, בסך של 800,000 ש"ח, לתקופה של 12 חודשים. סכום זה הופקד כפיקדון כספי בחשבונה של ה חברה

בבנק המזרחי , כאשר הפיקדון משמש כבטחון להחזר ההלוואה (להלן: הפיקדון ). עד שנת 2006 ההלוואה חודשה מדי שנה, בסכום של 860,000 ש"ח, וגם הפיקדון הועמד על אותו סכום. בנוסף לפיקדון ,

החברה חתמה גם על "כתב קיזוז מיוחד", המעניק לבנק המזרחי זכות קיזוז (בלבד) מ הפיקדון .

4.

בחודש אוגוסט 2006 לונטר ביקש להשתמש בפיקדון לכיסוי התחייבויות מסוימות של החברה , ואזי, לטענתו, הסתבר לו, לראשונה, כי הפיקדון

משועבד. כמו כן,

לקראת סוף שנת 2006 לונטר

התבקש לחתום על חידוש של שיעבוד ה פיקדון .

לונטר סרב, ולאחר שההלוואה לא נפרעה על ידי זלמן

– בנק מזרחי מימש את השיעבוד על ה פיקדון

לשם פרעון ההלוואה. לטענתו של לונטר , הוא ביקש לבטל את ה סכם ההשקעה , ואולם ניסיונותיו של זלמן

לאיתור משקיע אחר לא צלחו. בתאריך 30.05.2007 זלמן חתם על שטר העברת מניותיו ל חברת אל-רד (שנקראה בעת הזו חברת לונטר השקעות), ומיד בסמוך זלמן

יצא מן הארץ, ובהמשך הוא אף הוכרז כפושט רגל. לאחר מכן החברה נקלעה לקשיים כלכליים וחשבונה הוגבל. בשנת 2007 החלו הליכי כינוס נכסים של החברה , ובינואר 2008 ניתן צו לפירוקה.

5.

על רקע הדברים הנ"ל הוגשו שלוש תביעות, שאף הן פורטו ב החלטתי הראשונה . בתמצית אציין כי לונטר הגיש תביעה נגד: בנק המזרחי בנק הפועלים והמשיב 1 ( ש היה רואה החשבון החיצוני של החברה , והשתתף בחלק מן הפגישות שנגעו ל הסכם ההשקעה ), בטענה כי אלה התרשלו והפרו חובות נאמנות שונות כלפיו, שגרמו לו להשקיע ב חברה ; בנק המזרחי הגיש תביעה נגד לונטר ו חברת אל-רד , בדרישה כי הם יפרעו את חובותיה של ה חברה בגין ערבותה לחובו הפרטי של זלמן , וכן חוב נוסף של ה חברה לבנק זה (וזאת נוכח ערבותם של לונטר ו חברת אל-רד לחובות החברה ), ואילו בנק הפועלים הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד לונטר בשל ערבותו לחובה של החברה .

6.

בית המשפט המחוזי הנכבד דחה בפסק דינו מתאריך 26.08.2015 את תביעתם של לונטר ו חברת אל-רד נגד בנק המזרחי, בנק הפועלים והמשיב 1, וכן את תביעתו של בנק המזרחי נגד לונטר ו חברת אל-רד , וקיבל את תביעתו של בנק הפועלים נגד לונטר . לפיכך, לונטר ו חברת אל-רד חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבים בסך של 220,000 ש"ח (לפירוט רכיבי הסכום הנ"ל ראו החלטתי הראשונה בפיסקה 16), ו לונטר חוייב בתשלום הסכום שננקב בכתב תביעתו של בנק הפועלים, בתוספת ריבית והצמדה, כמו גם בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה – בסך של 150,000 ש"ח.

7.

פסק דין זה היה מושא הבקשה לעיכוב ביצוע, אותה קיבלתי באופן חלקי ב החלטתי הראשונה , בגדרה הורתי על עיכוב מחצית החיוב הכספי שהושת על המבקש בפסק הדין (למעט ההוצאות שנפסקו) עד להכרעה בערעור, וכן קבעתי כי תשלום ההוצאות שנפסקו – לא יעוכב. בהחלטה זו קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"המבקש לא הציג תשתית עובדתית מספקת במישור זה, שיש בה כדי להראות כי אפילו מימוש חלקי יגרום לו נזק בלתי הפיך, אם בסופו של יום יתקבל הערעור שהגיש יחד עם חברת

אל-רד " (ראו: שם, בפיסקה 24).

טענות הצדדים בבקשה דנן

8.

בתאריך 28.01.2016 המבקש הגיש בקשה: "לעיון חוזר בהחלטה על עיכוב ביצוע חלקי", בגדרה הוא מבקש להציג תשתית עובדתית שלא היתה בידו בעת שהגיש את הבקשה המקורית, ואשר יש בה, לטענתו, כדי להראות כי מימוש חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יסב לו נזק בלתי הפיך. להוכחת טענתו הנ"ל הציג המבקש אישורי יתרות מחשבון הבנק שבבעלותו נכון לסוף שנת 2015, וכן אישור מרואה החשבון שלו – בדבר הערכת הכנסותיו החייבות במס בשנה זו. לטענתו, אסמכתאות אלו מראות כי גם מימוש חלקי של פסק הדין מושא הבקשות (שלטענתו עומד על סך של 4 מיליון ש"ח) יוביל אותו לכדי חדלות פירעון. כן חזר המבקש על טענותיו לעניין סיכויי הצלחתו בערעור, שלשיטתו הינם טובים.

9.

המשיבים בתגובותיהם, שהוגשו על פי החלטתי מתאריך 31.01.2016 – טוענים כי דינה של הבקשה להידחות, שכן הבקשה דנן הינה למעשה ניסיון לערוך "מקצה שיפורים" בבקשה המקורית לעיכוב ביצוע. לשיטת המשיבים, הראיות הנוספות שהמבקש מציג – אינן מהוות שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר לאחר מתן החלטה, שכן לא היתה מניעה ביד המבקש להציג כבר בגדר בקשתו הראשונה תדפיס היתרות מחשבון הבנק, או אישור מרואה החשבון שלו, כפי שהיה בידו בעת הגשתה של הבקשה הראשונה, ולא היה עליו להמתין עד לסוף שנת 2015 לשם כך.

המשיבים 1 ו-2 הוסיפו כי הסכומים שנפסקו להם עומדים על סך של 120,000 ש"ח (50,000 ש"ח למשיב 1, ו-70,000 ש"ח למשיב 2), ולטענתם אין בסכומים אלו כדי להמיט "שואה כלכלית" על המבקש, כלשונו.

10.

טרם שניתנה החלטתי בבקשה דנן, הגיש המבקש בקשות נוספות לעיון חוזר (בתאריך 27.03.2016, ובתאריך 17.04.2016), בגדרן טען כי בעוד בקשתו תלויה ועומדת הגיש המשיב 3 בקשה למתן צו כינוס לנכסיו, ולהכרזה עליו כפושט רגל. לשיטתו, בקשה זו מוכיחה את טענתו כי דחיית בקשתו לעיכוב מלוא פסק הדין עלולה להוביל אותו לקריסה כלכלית.

11.

בהתאם להחלטתי מתאריך 18.4.2016, המשיבים מסרו את תגובותיהם גם לבקשות אלו.

12.

המשיבים טענו בתגובותיהם כי הליכי פשיטת הרגל אינם מהווים שינוי נסיבות המצדיק שינוי מההחלטה הקודמת, או את עיכוב פסק הדין כולו. בתוך כך המשיבים 1 ו-2 טענו כי האמור לעיל נכון ביתר שאת ביחס לחיוב ההוצאות שהושת על המבקש לטובתם, ובהתחשב בסכום החיוב הנ"ל.

13.

המשיב 3 הוסיף כי המבקש לא שילם כל סכום על חשבון החיוב שהושת עליו, ועל כן, לשיטתו, הבקשה דנן מעידה על חוסר תום ליבו של המבקש. המשיב 3 טוען עוד כי פתיחת הליכי פשיטת רגל כנגד המבקש היתה בהתאם לחוק, ולהצהרותיו של המבקש, ועל כן ממילא לא ניתן לראות בה כ"נסיבות חדשות". בתוך כך המשיב 3 מטעים כי הבקשה למתן צו הכינוס הוגשה בהתבסס על הודאתו של המבקש עצמו, שהצהיר כי החיוב הכספי שהושת עליו בפסק הדין יוביל אותו למצב של חדלות פירעון, ולא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

דיון והכרעה

14.

בגדר החלטתי הראשונה הוריתי על עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין, וזאת מכיוון שמצאתי כי יש מקום לבחון חלק מטענותיו של המבקש, וחרף כך שלא מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי קיימת עתה הצדקה לעיון מחודש בבקשה, או להורות על עיכוב ביצוע מלא של פסק-הדין, מושא הבקשה. ארחיב מעט בהקשר זה מיד בסמוך.

15.

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע הינה החלטת ביניים, ולפיכך היא איננה יוצרת מעשה בית-דין. לפיכך, ניתן לחזור ולעיין בה, ובאם קיימת הצדקה לכך – אף לשנותה, וזאת יעשה, למשל, באם חל שינוי בנסיבות מאז מתן ההחלטה הקודמת (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1113 (מהדורה שתיים עשרה, 2015) (להלן: גורן ); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

(12.11.2008). עיינו עוד: בקשה לעיון חוזר ב-ע"א 7127/14 טסלר נ' תוגלילי נכסים בע"מ

( 02.02.2016 ) (להלן: עניין טסלר )). עם זאת, בקשה לעיון חוזר לא תענה כעניין שבשגרה, ובית המשפט יעיין בהחלטת ביניים שנתן ללא שחל שינוי בנסיבות מעת מתן ההחלטה הראשונה – רק במקרים חריגים ביותר. לפיכך, גם נטל ההוכחה כי יש לשנות מן ההחלטה שניתנה – מוטל על מבקש העיון החוזר, ועליו להוכיח כי מתקיימים בעניינו טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו: גורן

בעמ' 877; רע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' רוני אליעד

(02.08.2010); ע"א 9396/00 קרנית נ' זנגי , פ"ד נה(3) 537, 541-540 (2001)).

16.

למעשה בגדר בקשתו הנוכחית – המבקש חפץ להציג נתונים נוספים, המעידים, לדבריו, על הנזקים שיגרמו לו, לטענתו, כתוצאה ממימוש פסק הדין. עיקר טענותיו בנושא זה הועלו כבר בגדר בקשתו הראשונה, ולפיכך לא ניתן לקבל את בקשתו, שכן בקשה ל"עיון חוזר" איננה יכולה להוות מעין "מקצה שיפורים" להתדיינות הקודמת (ראו: רע"א 7411/12 הוניג נ' גונן (27.1.2013); רע"א 2594/09 המועצה הדתית עכו נ' שמעילוב (30.04.2009)).

17.

המבקש אמנם טוען כי האסמכתאות שצירף עתה – לא היו בידו בעת הגשת הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע, ואולם אין חולק כי היה באפשרותו להגיש את האישורים שהיו כבר בידו במועד הגשת בקשתו הראשונה לעיכוב ביצוע – באותו מעמד. המבקש לא עשה כן, חרף כך שאישורים מחשבון הבנק שלו ומרואה החשבון שלו צורפו לתצהיר עדותו הראשית בבית המשפט המחוזי הנכבד (ראו: פיסקה 46 לבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע מתאריך 16.09.2015; פיסקה 17 לתשובת המבקש מתאריך 01.11.2015). זאת ועוד – למעשה למבקש ניתנה הזדמנות לצרף תימוכין לטענותיו עוד טרם שהוצאתי את החלטתי הראשונה , והיה עליו לעשות כן בגדר תשובתו לתגובות המשיבים – שאותה איפשרתי לו להגיש בהחלטתי מתאריך 25.10.2015.

18.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם לגופו של עניין, אין בנתונים שהמבקש צירף עתה כדי להוביל למסקנה כי יש לשנות מ החלטתי הראשונה , וזאת בפרט בהתחשב בכך שעסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע תשלום כספי, שהיעתרות לה שמורה למקרים חריגים בהם מתעורר חשש מבוסס שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם החיוב הכספי יבוטל (ראו: ע"א 6314/15 עלמני נ' רוימי

(5.1.2016); עניין טסלר ), ונוכח עיכוב הביצוע החלקי, שעליו הוריתי ב החלטתי הראשונה .

19.

בדומה, גם הליכי פשיטת הרגל שנפתחו נגד המבקש אינם מצדיקים עיון חוזר בהחלטה, ואין בהם כדי להוכיח את טענתו של המבקש כי מאזן הנוחות נוטה עתה לטובתו, שכן התראת פשיטת הרגל הינה רק צעד ראשון בדרך להכרזתו של חייב כפושט רגל. לאחריה מתקיימים הליכי כינוס שונים, ניתן להגיע לפשרה או הסדר נושים, ועוד. רק בשלב מאוחר ומתקדם בהליכים, ניתן להכריז על חייב כפושט רגל. במובן זה, מאזן הנוחות טרם השתנה באופן בסיסי, שכן עצם מתן התראת פשיטת רגל ואף מתן צו כינוס ע"פ פקודת פשיטת הרגל אינם מטילים מגבלות על העיסוק (ראו: ע"א 4904/08 גדעון נ' בנק הפועלים בע"מ (9.12.2008); ע"א 1734/12 עו"ד פרנקל נ' עמנואל

(12.03.2012); ע"א 1287/12 זהר נ' י.זינגר טכנולוגיות בע"מ (14.6.2012)). עם זאת, למותר לציין כי זכויות וטענות הצדדים בהליכי פשיטת הרגל, שאותן הם ביקשו גם לעורר חלקית במסגרת הבקשה שבפני – שמורות להם שם.

20.

סוף דבר – הבקשה נדחית .

בנסיבות העניין – לא יעשה צו להוצאות בבקשה זו.